למרות רישום על אלכוהול בדם – חייל יוכר כנכה צה"ל

הצעיר נפצע בתאונת דרכים ובטיפול נמרץ צוינה רמת האלכוהול בדמו. משרד הביטחון לא רצה להכיר בו כנכה צה"ל, אבל בית המשפט חשב אחרת

עו"ד סרגיי (דוד) מורין | פסקדין פורסם: 21.06.20, 07:24

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה את עמדת קצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון, שלפיה חייל שנפצע קשה בתאונת דרכים לא זכאי להכרה כנכה צה"ל משום שנהג תחת השפעת אלכוהול. השופטים אספרנצה אלון, חננאל שרעבי ושושנה שטמר קבעו כי מסמך רפואי אחד שצוינה בו רמת אלכוהול גבוהה בדם לא מוכיח נהיגה בשכרות כשאין ממצאים תומכים כמו בדיקת טוקסיקולוגיה מזמן אמת.

 

התאונה אירעה בנובמבר 2015. החייל נהג ברכב פרטי בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר כשלפתע איבד שליטה והתהפך. הוא סבל מפגיעה נשימתית קשה ובמשך שלושה שבועות שהה בטיפול נמרץ בבית החולים העמק שבעפולה כשהוא מונשם ומורדם. בהמשך הועבר לבית החולים בילינסון בפתח תקווה ועבר כריתה חלקית של הריאה הימנית.

 

אחרי שיצא מבית החולים שוחרר החייל משירות והגיש תביעה להכיר בו כנכה צה"ל. יותר משנתיים חלפו עד שקצין התגמולים הודיע לו על דחיית התביעה עקב "התנהגות רעה חמורה". מדובר בסעיף בחוק הנכים השולל הכרה בנכות אם דבק פגם מוסרי בהתנהגות החייל. במקרה הזה הסיבה הייתה נהיגה ללא ביטוח חובה ותחת השפעת אלכוהול.

 

אלא שבהמשך, ועדת הערר לפי חוק הנכים הפכה את ההחלטה והבהירה לקצין התגמולים כי לא היה רשאי לשלול מהחייל זכויות. ראשית, משום שהחייל לא היה מודע לכך שהרכב לא היה מבוטח, ושנית משום שאין הוכחה מבוססת לנהיגה בשכרות.

צילום: Gettyimages Imagebank
(צילום: Gettyimages Imagebank)
בהקשר הזה נקבע כי קצין התגמולים הסתמך על רישום בודד שהופיע במכתב שחרור מהטיפול הנמרץ שלפיו רמת האלכוהול בדמו של החייל הייתה 170 מ"ג. אלא שהרישום לא נתמך בבדיקה טוקסיקולוגית או בכל מסמך או ממצא רפואי אחר שמעיד כי היה שיכור כשהגיע לבית החולים.

 

קצין התגמולים סבר שההחלטה שגויה והגיש עליה ערעור בטענה שלא ייתכן שהוועדה דחתה מסמך אותנטי שנערך בזמן אמת על ידי אנשי מקצוע.

 

החייל טען מנגד כי קצין התגמולים מנסה לערער על ממצא עובדתי בעוד שערעור על החלטת ועדה יכול לעסוק רק במחלוקת משפטית. לגופו של עניין נטען כי הרישום לא נערך בסמוך לתאונה ולא הוכח שנערכו לו בדיקות שכרות תקינות.

 

השופטת אספרנצה אלון שכתבה את פסק הדין הסכימה שהערעור צריך להידחות ולו משום שהתבסס על מחלוקת עובדתית בנוגע לשאלת השכרות. למעלה מן הצורך היא התייחסה גם לגופו של עניין וקבעה כי הרישום הבודד עליו הסתמך קצין התגמולים לא מהווה הוכחה מספקת לשלילת זכויות לפי חוק הנכים.

 

השופטת הדגישה כי אין כל ממצא התומך ברישום: אין זכר לקיומה של בדיקת רמת האלכוהול מזמן אמת ובשום מסמך אחר לא הייתה התייחסות לנושא. אפילו מד"א לא דיווחו על סימנים מחשידים כמו ריח פה, תגובות ושטף דיבור, אף שרמת אלכוהול של 170 מ"ג ב-100 מ"ל דם נחשבת גבוהה מאוד (יותר מפי 3 מהמותר).

 

לכך מצטרפת העובדה שהמשטרה החליטה שלא להגיש כתב אישום נגד החייל. השופטים חננאל שרעבי ושושנה שטמר הצטרפו לדברים ולפיכך הערעור נדחה. קצין התגמולים חויב בהוצאות של 10,000 שקל.