נער ביצע עבירות מין בשכנו – אך לא הורשע

בן 13 קיים מגע מיני עם בן 11 ובהמשך השניים ניסה לפגוע בקטין נוסף. שופטת: השיקולים הנוגעים לגיל חלים לא רק על הקורבן אלא גם על המבצע

בית המשפט לנוער בנתניה החליט לאחרונה שלא להרשיע נער בן 17 בעבירות מין ואיומים, אף שהודה כי כשהיה בן 13 קיים יחסי מין עם שכנו בן ה-11 ובהמשך לחצו השניים על ילד נוסף להצטרף. ההחלטה של השופטת ליזי פרוינד התבססה בעיקר על גילו בעת ביצוע העבירות. לדבריה, ההנחה שלפיה קטין מתחת לגיל 14 לא יכול לקבל החלטה מינית שקולה צריכה לחול לא רק על נפגע העבירה אלא גם על המבצע.

 

הנאשם ושכנו נהגו לבצע זה בזה מין אוראלי במשך כשנתיים והמעשים נחשפו לאחר שלחצו על שכן נוסף (11) להצטרף אליהם. הוא סירב, והנאשם איים שאם יספרו על כך ירצח אותם. לפני כשנתיים הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן שכלל שני מקרים בלבד וייחס לו עבירות של מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום ואיומים.

 

בשורת תסקירים בעניינו דווח על התגייסות לטיפולים פרטניים וקבוצתיים ועל שינוי משמעותי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלו. צוין כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מביע חרטה, בושה וצער על הפגיעה שהסב לשכניו, וכי עשה שינויים מקיפים בחייו, מצליח בלימודים ושואף להשתלב בשירות משמעותי בצה"ל.

 

בסיכום התסקיר האחרון הומלץ לפיכך על הימנעות מהרשעה לצד ענישה טיפולית, שכוללת צו מבחן למשך חצי שנה, התחייבות כספית ושעות לתועלת הציבור (של"צ).

למרות ההמלצה דרשה המדינה הרשעה לצד עונש של מאסר על תנאי, של"צ ופיצוי לנפגעי העבירה, וזאת נוכח המעשים החמורים שביצע הנאשם והפגיעה הקשה בנפש הנפגעים.

 

מטעם הסניגוריה נטען כי אין ספק שהעבירות חמורות וקשות אלא שיש גם מקום להתחשב בחרטה, בלקיחת האחריות ובדרך הארוכה שעושים הנאשם והוריו כדי לוודא שלא יחזור על מעשים מהסוג הזה.

 

הובהר כי לא מדובר בנער בעל דפוסים עברייניים אלא בצעיר שסבל מבעיה מינית וזקוק להמשך טיפול. בית המשפט אף התבקש להתחשב בכך שהנאשם בעצמו היה מתחת לגיל ההסכמה (14) כשביצע את העבירות, ובכך שהנפגע נטל חלק במעשים אך לא הוגש נגדו כתב אישום. לבסוף הודגש כי הרשעה בעבירות מין תפגע בעתיד של הנאשם ובשירות הצבאי שלו.

 

השופטת ליזי פרוינד הבהירה כי היא לא מפחיתה מחומרת העבירות והשלכותיהן על הקטינים שנפגעו. עם זאת, היא החליטה לתת משקל גדול לכך שלנאשם לא מלאו 14 כשביצע את העבירה הראשונה. היא ציינה שההנחה החוקית שקטין בגיל כזה לא יכול לגבש הסכמה לקיום יחסי מין צריכה לחול גם על מבצע העבירה ולא רק על הנפגע.

 

השופטת הדגישה כי למרות הפרשי הגילאים בין הנאשם לבין המתלוננים, לא ניתן להתעלם מכך שגם דפוסי החשיבה שלו היו מוגבלים ולא מגובשים. בנוסף היא ציינה כי כשופטת נוער עליה להתחשב גם בנסיבות האישיות של הקטין, גילו וסיכויי השיקום שלו.

 

לאור זאת החליטה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם. היא הטילה עליו עונש של 160 שעות של"צ ופיקוח של חצי שנה. בנוסף, הוא חויב לחתום על התחייבות של 5,000 שקל שלא לבצע עבירת מין בשנה הקרובה, ולפצות כל אחד מהמתלוננים ב-3,500 שקל.

 

• לקריאת גזר הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו
• עו"ד שי גרין עוסק בפלילי
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין