נקודת שבירה

התמקדות בשיח הזהויות עלולה לפספס את עוצמת הסיפורים של רוקסן גיי בקובץ 'נשים קשות'

נשים קשות // רוקסן גיי - מאנגלית: דבי אילון - בבל - 310 עמודים

 

 

 

לקוראים בעברית, רוקסן גיי מוכרת - אם היא בכלל מוכרת - מספרה 'רעב' שתורגם בשנה שעברה. בארצות־הברית הוא יצא ב־2017 והפך שם לאחד הטקסטים המדוברים של התקופה, בין היתר בגלל הרלוונטיות שלו למי־טו. גיי כבר הייתה מוכרת לקהל האמריקאי מקובץ המאמרים המצליח Bad Feminist, ואת 'רעב' היא כתבה באותו קול פמיניסטי, הפעם אישי ככל שאישי יכול להיות. היא הגדירה את הספר כמֶמוּאָר של גופהּ - גוף שבנעוריה גדל לממדים קיצוניים, אחרי שבגיל 12 נאנסה על ידי קבוצת נערים.

 

בשנה שבה התפרסם 'רעב' יצאה בארצות־הברית גם אסופת הסיפורים 'נשים קשות', שתורגמה לאחרונה לעברית. רוב הסיפורים בקובץ קשורים באופן כזה או אחר לחוויותיה של גיי - קרוב למחצית מהנשים בו נתונות לאלימות גברית, על פי רוב אלימות מינית. הסיפור שפותח את הקובץ והסיפור שחותם אותו עוסקים שניהם בפגיעה מינית בילדוּת, ופרטי האונס הקבוצתי בסיפור האחרון דומים מאוד לאונס שגיי עצמה עברה. סיפורים שאינם נובעים במישרין מטראומת האונס בוודאי ניזונים מניסיון חייה כבת מיעוטים במערב התיכון של ארצות־הברית. חשוב לבחון ולמיין כך את הסיפורים - סמוך, או צמוד, לטראומה שלה, ובזיקה לאידיאולוגיה פמיניסטית ולפרקטיקה של שיח הזהויות. לגיי יש יכולת מרשימה לחשוף באופן עקבי את הרקב שנוטה לעלות מתחת לעמדות הפריבילגיות, ונדמה שהיא יודעת שגם אם אופנתי להביע מיאוס בשיח הזה, הוא רחוק מלהשלים את משימותיו.

 

אבל זה יהיה עוול לסיפורים אם ימוקמו רק לפי קואורדינטות ההזדהות של גיי - אישה, דו־מינית לפי הגדרתה, בת למהגרים מהאיטי, מהמעמד הבינוני־גבוה, שמנה מאוד. זה יהיה עוול כי קריאת הקובץ באופן הזה עלולה לגזול מתשומת הלב ליופיים של הסיפורים ולעוצמתם. כשהיא בשיאה, הפרוזה של גיי מרטיטה נימים, ואף שמטבע הדברים בין 21 הסיפורים יש רגעי שיא ושפל, ברובם המכריע תמצאו לפחות דבר אחד שעושה אותם בלתי נשכחים. קשה לשים את האצבע על הדבר הזה. גיי מעידה על עצמה שכתבה באינטנסיביות כמעט כל חייה, ונדמה שמצאה או שיכללה הרבה דרכים לצמרר.

 

אחת מהן היא האופן שבו גיי עובדת עם מטאפורות. "אנחנו בעיצומו של ויכוח לוהט בשאלה אם יוגורט יכול להיות פג תוקף או לא כשבעלי מציע שנישאר ביחד אבל נתראה עם אחרים" הוא המשפט שפותח את הסיפור הקצרצר 'נישואים פתוחים', ואף שדימוי היוגורט עשוי להיראות פשטני במבט ראשון, כוחו הממזרי מתברר לאורך הסיפור ומגיע למיצוי מלא בסופו. המטאפורה האחרונה בקובץ - שורות שבהן היא חוקרת את האטימולוגיה של המילה האנגלית לבשר צבי, venison, אחרי שהגיבורה מתארת לאהובה את האונס שעברה - היא דוגמה נוספת לאפקט שמטאפורה נכונה יכולה לעשות.

 

עניין שני שמקנה לסיפורים כוח כביר הוא היכולת של גיי לשמור על מרחק מדוד ומחושב מקלישאות, בלי לפחד להתייצב ממש בליבן כשצריך. היא מפרקת זהויות במיומנות שרק שילוב של חושים חדים והשכלה תרבותית־פוליטית יסודית יכול להשיג, כך שהמגדר, הגזע, המצב הכלכלי והמיניות של הגיבורות כמעט תמיד מונפים בחזית הסיפור כדגל. ובכל זאת, הדמויות שלה חורגות איכשהו מהקלישאה שהיא עצמה מניחה אותן בתחומיה. בקריאה ראשונית זה נדמה כנס, אבל אם למישהו יש ספק שהעניין בשליטתה - בסיפור 'צפיפות עצם' אומרת המספרת על הנשים שבעלה בוגד בה איתן, כי "יש להן תפקידים לגלם בקלישאה הזאת". זאת גיי שלוחשת מאחורי גבה, והיא מבהירה שלכל קלישאה יש תפקיד וייעוד, ושזו היא שמפעילה את כולן לפי צורכה.

 

דבר נוסף, שאולי מרחף מעל לכל, הוא היכולת של גיי לדחוק בדמויות שלה בדיוק במידה שתותיר אותן על סף שבירה, סדוקות ככה שיבקע מהן דם ואור. מהבחינה הזאת, הסיפור 'להישבר לגמרי', שבמרכזו אישה ששכלה את בנה בתאונת דרכים, הוא סיפור שמוסר את הקוד של כתיבתה, לפחות בחלקו. גם בדרך הזאת, סביב דמויותיה החבוטות נטענת הפרוזה של גיי בכריזמה ש'רעב' חשף אולי צל קלוש שלה. לעיתים הכריזמה הזאת מכשירה סיפורים מרושלים שאלמלא הייתה חתומה עליהם היא, סביר להניח שלא היו רואים אור (מעניין שכזה הוא הסיפור שהעניק לקובץ את שמו).

 

מה שמפליא הוא שאף שמאחוריה רומן, שני קובצי סיפורים, קומיקס וקובץ מאמרים - לא עזב את כתיבתה של גיי טעמו (הטוב) של הבוסר. זה ניכר בין היתר בנטייתה לגיוון: חלק מהסיפורים בני עמוד או שניים; חלק בני עשרות עמודים. חלק בגוף ראשון; חלק בשלישי. חלק ריאליסטיים; חלק חורגים מהריאליזם ופונים לשלל סוגות כמו אלגוריה ('רקוויאם ללב זכוכית'), מדע בדיוני ('קורבן החשיכה'), או היסטוריה וירטואלית ('דברים נאצלים'). לא לגמרי ברור איפה הכי נוח לה, ומכל מקום אפשר להניח שהגיוון הזה מציית לצו האתי של גיי ושתמשיך להתעקש עליו גם אם זה אומר שלא תמיד תכתוב את מה שהיא מצטיינת בכתיבתו. בעיניי, היא טובה הרבה יותר כשהיא בודה את סיפוריה מאשר כשהיא כותבת מחייה ממואר, ובמיוחד כשהיא מתמסרת לבדיה ריאליסטית. לכן כדאי שנזכה לקרוא בעברית גם את הרומן שלה. •