הדירה שברחוב יהודה הלוי נרכשה ב-2006 באמצעות עורך דין שקיבל מהבעלים ייפוי כוח כללי למכור אותה. הרוכשת שילמה את כל התמורה והמיסים, נרשמה לטובתה הערת אזהרה והיא עברה לגור הנכס, אך כעבור שנים התברר לה שהזכויות לא נרשמו על שמה.
ניסיונותיה לאתר את המוכר כדי להשלים את העסקה כשלו, וכשפנתה לעורך הדין שלו הוא סירב לחתום לה על המסמכים משום שייפוי הכוח שקיבל כבר פקע. בעקבות זאת פנתה הרוכשת לבית המשפט בתביעה לרישום הזכויות על שמה. השופט עודד מאור שוכנע כי הרוכשת קיימה את כל ההתחייבויות שלה על פי ההסכם, כפי שגם אישר עורך הדין. משכך, כל שנותר לצורך השלמת העסקה הוא שהמוכר ימלא אחר חלקו, כשבמקרה הנוכחי מי שהוסמך לעשות זאת בשמו הוא עורך הדין.
השופט ציין כי לא ברור לו מדוע המוכר לא הוחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר שתוקפו בלתי מוגבל. מכל מקום, בנסיבות הקיימות האפשרות היחידה להשלים את העסקה היא באמצעות הארכת תוקפו של ייפוי הכוח הכללי.
הוא הסביר כי הסמכות של בית המשפט לעשות זאת נובעת מעצם העובדה שמטרת ייפוי הכוח הייתה להסמיך את עורך הדין למכור את הדירה ולקיים את כל ההתחייבויות בשם המוכר. בתוך כך הוא הדגיש כי ייפוי הכוח לא בוטל על ידי המוכר אלא פג תוקף משום שהחוק מגביל אותו ל-10 שנים.
השופט הוסיף כי אם לא יאפשר את ביצוע הרישום רק בשל חלוף הזמן ייווצר מצב של הפרת הסכם מצד המוכר והדבר יוביל "למעגל שוטה" שלא יועיל לאף אחד מהצדדים לעסקה.
לפיכך השופט החליט להאריך את התוקף של ייפוי הכוח ב-12 חודשים אך הדגיש כי ההסמכה על-פיו תהיה רק לצורך השלמת העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בהתאם לכך, הוא הורה לעורך הדין לחתום על כל המסמכים הדרושים.