פעם החיים היו פשוטים. לפחות מבחינת אוכל. יכולת לתור את העולם לפי כמה כללי-יסוד ולדעת שאתה מוגן מפני טעויות. הכללים היו שלושה:
1. אוהב קפה? אל תיסע לאנגליה.
2. אוהב תה? אל תיסע לצרפת.
3. אוהב אוכל? אל תיסע לאמריקה.
עכשיו החיים הרבה יותר מסובכים, כי האנגלים גילו את הקפה, והאמריקנים את האוכל. רק על הצרפתים עוד אפשר לסמוך. מאז פרצה מהפכת האוכל באמריקה בתחילת שנות השמונים, התפתחו בה שתי בירות קולינריות שונות ומובחנות: סן פרנסיסקו שבמערב וניו-יורק, שטוענת שאולי סן פרנסיסקו הזאת היא הבירה הקולינרית של אמריקה, אבל מנהטן היא הבירה של העולם בכל מובן שהוא וטוענת, די בצדק, לתואר "המקום הכי מעניין מבחינת אוכל ביבשת".
יש בה מסעדות צרפתיות מדהימות (אם כי כדאי לקחת בחשבון אופנה חדשה ומוזרה שפשתה בהן, והיא האופנה של לצאת לווקאנס באוגוסט. וקאנס הולם את ניו-יורק כמו שהבלונד-חמצן הלם את שחקני נבחרת רומניה בכדורגל).
יש בניו יורק גם מסעדות אתניות נהדרות, שלא לדבר על כל מיני מאורות פיוז'ן שהן, כמו שאומרים, הצעקה האחרונה.