שיר ביום

None

ספרים | רפי וייכרט

עַכְשָׁו אַתָּה עוֹד כָּךְ וְכָךְ סְפָרִים

 

עַל הַמַּדָּף בַּסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית.

 

נִדְמֶה שֶׁלֹּא יִרְחַק הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יוֹצִיאוּ אֶת הֵדֵי חַיֶּיךָ

 

בְּאַרְגָּז לַמְּבוֹאָה, וְשָׁם, בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים,

 

תַּמְתִּין לִשְׁתֵּי יָדַיִם מִזְדַּמְּנוֹת, שֶׁיְּקָרְבוּ אוֹתְךָ

 

אֶל בְּרַק עֵינַיִם שֶׁתָּרוֹת אַחַר חַיִּים.

 

הִנֵּה מִישֶׁהִי קוֹרֵאת בְּשׁוּרוֹתֶיךָ

 

וּלְרֶגַע מִתְחַיּוֹת בָּהּ כָּל אַהֲבוֹתֶיךָ שֶׁכָּלָאתָ בַּשִּׁירִים.

 

הִיא מְחַפֶּשֶׂת בָּאַרְנָק

 

וּמוֹצֵאת אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַמְּיֻחָל.

 

וְשׁוּב אַתָּה יוֹצֵא מִבֵּין כָּתְלֵי הַסִּפְרִיָּה אֶל אוֹר הַיּוֹם

 

הַפַּעַם בְּלִי רַגְלַיִם, כִּמְעַט נְטוּל מִשְׁקָל.

 

כְּרִיכַת סְפָרִים אֵינֶנָּה נְחִירַיִם

 

אֲבָל גַּם הִיא, יֵשׁ לְהַנִּיחַ, נֶהֱנֵית לִנְשֹׁם.

 

 

* * *

2020 | אמיר מנשהוף

לֹא נְסַפֵּר לַשָּׁמַיִם

 

לֹא נֹאמַר לְרִגְבֵי אֲדָמָה

 

לֹא נַשְׁבִּיעַ פְּסִיעוֹת שֶׁל תַּנִּים

 

שֶׁכָּכָה שָׁמַעְנוּ בַּיָּמִים

 

לֹא נַבִּיט בַּצִּפּוֹר

 

(מָה אִכְפַּת)

 

לַהֲקַת הַבְּרוֹשִׁים תִּתְנוֹעֵעַ

 

וְגַם הִיא לֹא תֵּדַע

 

לֹא נִקְרָא לַדְּבָרִים בְּשֵׁמוֹת

 

לֹא אֵלֶּה לֹא

 

עֲדַיִן אֵינָם

 

נִתְרַכֵּז וְנִשְׁכַּח

 

כְּמוֹ לֹא הָיָה כָּל זֶה אֶלָּא

 

הֵד נְבוּאָה שֶׁלֹּא הִתְקַיְּמָה

 

כְּלוֹמַר מְצִיאוּת וְתוּ לֹא

 

שְׁתִיקָה קוֹלָנִית שֶׁשָּׁתַקְנוּ

 

 

* * *

 

המדינה שכחה תינוק במכונית (וזה אתה) | אודי שרבני

 

הַמְּדִינָה שָׁכְחָה תִּינוֹק בַּמְּכוֹנִית וְזֶה אַתָּה.

 

בֵּין הַתִּקְוָה לַמְּצִיאוּת, בְּתוֹךְ הָאֲטִימוּת,

 

חַלּוֹנוֹת סְגוּרִים לְלֹא אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

 

הַחֲלִיפוֹת חוֹלְפוֹת בְּחַלּוֹנוֹת כֵּהִים,

 

הַטֶּמְפֶּרָטוּרוֹת רַק עוֹלוֹת, עוֹלוֹת.

 

 

הַמְּדִינָה שָׁכְחָה תִּינוֹק בַּמְּכוֹנִית וְזֶה אַתָּה.

 

בִּפְנִים הַיָּדִיּוֹת נְעוּלוֹת,

 

בַּחוּץ מִלִּים זוֹלוֹת.

 

בַּטֶּלֶוִיזְיָה כְּבָר יַכְרִיזוּ עַל מוֹתְךָ,

 

עוֹד מִקְרֶה שֶׁל הַזְנָחָה.

 

 

הַמְּדִינָה הִצְלִיחָה לְהַכְנִיס שִׁיר לַיָּצִיעַ,

 

כֻּלָּם שָׁרִים, מִי שֶׁלֹּא קוֹפֵץ – פָּגִיעַ.

 

הַמְּדִינָה הָלְכָה לָרַב שֶׁלָּהּ לִמְצֹא פִּרְצָה,

 

יֵשׁ אוֹקֵי, זֶה מְשָׁרֵת אוֹתָנוּ,

 

צֵא לְדַרְכְּךָ, שִׂים צְדָקָה, הַשְׁקֵט אֶת מַצְפּוּנְךָ.

 

 

הַמְּדִינָה מְחַכָּה לְיַד הַטֶּלֶפוֹן, מִתְפַּלֶּלֶת לְאֶרְאֶלָּה.

 

אַתָּה מִסְפָּר עַל הַכַּרְטִיס, מְרוֹקֵן עוֹד כִּיס,

 

מְגֹרָד מֵהַחַיִּים, בּוֹדֵק הִסְתַּבְּרֻיּוֹת,

 

הִנֵּה צַ'אנְס, הִנֵּה פֶּתַח נְשִׁימוֹת.

 

 

כַּמָּה אוֹן לְבַעֲלֵי הַהוֹן.

 

שָׁכְחוּ אוֹתְךָ, וּכְדֵי לְהַצִּיל אוֹתְךָ

 

צָרִיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַחַלּוֹן.

 

 

תִּתְבַּשֵּׁל יֶלֶד, תִּתְבַּשֵּׁל.

 

 

מתוך: "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך" / הוצאת הקיבוץ המאוחד