המאבק על מותג הוודקה: ניצחון ביניים לרוסיה

הממשלה במוסקבה תבעה חברות של האוליגרך הגולה יורי שפלר בטענה שגזלו את הזכויות ל"סטולי" ו"מוסקובסקיה". בקשות דחייה נדחו בעליון

מערכת פסקדין פורסם: 12.07.20, 07:08

הרשות הממשלתית הרוסית FKP הגישה ב-2018 תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד שתי חברות (הולנדית ושוויצרית) שנמצאות בבעלות המיליארדר הרוסי יורי שפלר. היא ביקשה לאכוף באמצעותן פסק דין הולנדי שקבע לטענתה כי היא בעלת הזכויות במותגי הוודקה "סטולי" ו"מוסקובסקיה", ולמנוע מהחברות להמשיך למכור את המותגים בישראל. הנתבעות הגישו בקשה לסילוק על הסף אך נדחו, ולאחרונה נדחתה בעליון גם בקשת רשות ערעור שהגישו על ההחלטה.

 

הרשות הממשלתית הרוסית, שמיוצגת בארץ על ידי עו"ד פז יצחקי וינברגר, מנהלת בשנים האחרונות מאבק בכמה מדינות סביב זכויות היוצרים במותגי הוודקה. בתביעה שהוגשה בישראל היא טענה שהנתבעות גנבו ממנה שלא כדין את סימני המסחר על מותגי הוודקה סטולי (Stolochnaya) ומוסקובסקיה (Moskovskaya). לדבריה, הן מפיצות ומשווקות את הוודקה בארץ באופן שמנשל אותה מהקניין הרוחני שלה ומטעה את הציבור.

 

התביעה התבססה בעיקר על פסק דין שניתן ב-2013 על ידי בית המשפט העליון של הולנד, שלטענתה קובע כי היא בעלת הזכויות במותגים. היא ביקשה מבית המשפט המחוזי להוציא צו מניעה קבוע שיאסור על החברות לעשות שימוש בסימני המסחר ולהכריז כי ניתן לאכוף את פסק הדין ההולנדי בישראל.

 

החברות, המיוצגות על ידי משרד הרצוג-פוקס-נאמן, הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לשיטתן, גם אם תתקבלנה כל הטענות העובדתיות של הרשות הרוסית, לא תקום עילה לקלוט את פסק הדין ההולנדי לאכיפה בישראל שכן הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק אכיפת פסקי חוץ.

צילום: shutterstock
(צילום: shutterstock)
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה באפריל השנה (2020). הוא קבע בין היתר כי לא ברור מבחינה עובדתית מה משמעות פסק הדין ההולנדי ויש להוכיח זאת באמצעות חוות דעת מומחים.

 

החברות לא השלימו עם התוצאה והגישו לעליון בקשת רשות ערעור. הן טענו כי החוק לאכיפת פסקי חוץ מציב תנאי לכניסה בשערי מסלול האכיפה והוא שפסק החוץ מטיל חיוב על הנתבע. במקרה זה לטענתן, לא ניתן לאכוף את פסק החוץ ההולנדי שכן הוא הצהרתי באופיו.

 

לשיטתן, תנאי להכרה ישירה בפסק חוץ הוא קיומו של הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה שבה ניתן ואין הסכם כזה בין ישראל להולנד.

 

השופט נועם סולברג דחה את הבקשה אף ללא צורך בתגובת הרשות הרוסית. הוא הזכיר את ההלכה שלפיה "רשות ערעור על החלטת ביניים הדוחה בקשה לסילוק על הסף תינתן במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים, שבהם קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן".

 

לקביעתו, מקרה זה אינו נכלל באותם מקרים חריגים. הוא כתב כי משמעות פסק החוץ לא התבררה עד תום. מדובר בסוגיה עובדתית שלבירורה עשויות להיות השלכות לגבי בקשת הרשות הרוסית לאכיפת פסק החוץ.

 

זאת ועוד, השופט לא השתכנע כי התביעה לא מגלה עילה ל-"הכרה אגבית" בפסק החוץ. הוא הדגיש בהקשר זה כי לצד בקשת הרשות הרוסית להכיר בפסק החוץ היא ביקשה גם צו מניעה קבוע והמבקשות לא הראו כי מתן סעד זה אינו בסמכות בית המשפט המחוזי.