כיבוי צופי

הנערים במדי הצופים שהתייצבו השבוע בכיכר רבין לא יצאו לעוד פעולה בשבט אלא למלחמה | החלטת הממשלה לבטל את הפעילות ולקצץ מיליונים בתקציבי כל תנועות הנוער, הכניסה דווקא את הגדולה שבהן לקרב קיומי | בצופים מצביעים על נתוני ההדבקה האפסיים, מתמודדים עם ההאשמה במשכורות מנופחות ואומרים: "הנוער ממילא מסתובב יחד, עדיף שהבלגן יהיה מאורגן"

בזמן שמול בלפור בערו לפידי זעם, בכיכר רבין קיפצצו אלפי בני נוער לקול צלילי מוזיקה צוהלת בהפגנת תנועת הצופים. "בא לי, בא לי, בא לי, חינוך בלתי פורמלי" ו"לא, לא, לא ניתן לצופים להיסגר", קראו צעירים עטויי חאקי ומסכות. תנועת הצופים נקלעה למשבר כלכלי חמור, הן בשל ביטול מפעלי הקיץ והן בשל קיצוץ כספי התמיכה הממשלתיים בתנועות הנוער. במקביל, ביום שני השבוע נכנסה לתוקף החלטת משרד הבריאות לאסור שוב כל פעילות בלתי פורמלית מכיתה ד' ואילך, בעקבות גל הקורונה השני.

 

בין בני הנוער המפגינים קשה לפספס את עומר קרווני. תלתליו משתוללים עם כל צעד והמסכה השחורה על פניו משווה לו מראה של פיראט. הוא בן 16 וחצי, תלמיד הגימנסיה "הרצליה" בתל־אביב. "אני בצופים מכיתה ד'. עבורי זה בית שני, המקום שביליתי בו את רוב הזמן שלי. רשמית יש פעילות פעמיים בשבוע, אבל בפועל מגיעים כמעט כל יום, להכין פעולות, לשחק כדורגל או סתם לשבת בשבט דיזנגוף".

 

אתה מדריך תלמידי כיתות ד', איך זה עובד בתנאי קורונה?

 

"בעיקר דרך הזום. זה היה לא פשוט כי אין אינטראקציה ודינמיקה של קבוצה וכמובן שאין טיולים. זה ביאס אותי ואת כל הצוות. חזרנו לפעולות בחודש האחרון וגם זה לא קל, כי צריך להקפיד על מסכות, לשמור שני מטר, ובלי משחקים עם חפצים. ההחלטה עכשיו להפסיק את הפעילות והפגיעה בתקציב זה בושה מוחלטת. הצופים זה משנה חיים, לי זה עיצב את הילדות".

 

מה לעשות, הגל השני של הקורונה כבר מגיע לשיאים, רוצים לשמור על הנוער.

 

"הנוער ממילא מסתובב יחד, עדיף שזה יהיה תחת מסגרת מסודרת שבתוכה מקפידים על הכללים".

 

גם לי פקלמן ונועם דחוח בנות ה־16 בולטות בשטח, בזכות חולצות החאקי שלהן שעמוסות לעייפה בסמלים ססגוניים. "בוגרים מעניקים את החולצה שלהם למישהו שהם מעריכים", מסבירה לי. "אני קיבלתי את החולצה מאחת המדריכות שלי".

 

שתיהן משבט דן בצפון העיר, אבל מדריכות כבר שנה בשבט דרום, שמרבית חניכיו הם ילדי עובדים זרים.

 

"בהתחלה היו פעולות בזום, אבל לא לכל החניכים יש אינטרנט או נייד", מספרת לי. "הצלחנו להגיע כמה פעמים לפעולות, ועכשיו שוב זה נקטע. בדרום העיר ההדרכה מאוד משמעותית, החניכים מספרים לנו דברים שהם לא מספרים להורים שלהם".

 

"השתדלנו מאוד לשמור על קשר טלפוני הדוק עם החניכים. הרבה פעמים אם לא אנחנו, אין מי שיקשיב ויאמר מילה טובה", מוסיפה נועם. "הצופים נתנו לנו המון, ולכן המעט שאנחנו יכולים לתת חזרה זה לבוא לכאן ולהפגין".

 

"באתי לכאן כדי להשמיע את הקול שלנו", אומרת הנסלי אגבו, בוגרת התנועה, בת לעובדים זרים מגאנה. "אני מכיתה ד' בתנועה והדרכתי שנתיים. זה המקום שבו הפכתי למי שאני היום, ובעוד חודש אני מתגייסת לצה"ל לתפקיד של נהגת מבצעית", היא מוסיפה בחיוך וגאווה גלויה.

 

פקק תנועה

 

"תנועת הצופים היא כיום תנועת הנוער הגדולה ביותר עם 97 אלף חניכים ב־235 שבטים בכל רחבי הארץ", אומר רז פרל, יו"ר הצופים בהתנדבות. "התנועה שלנו מושתתת בעיקר על מפעלים כמו טיולי פסח, ימי צופה ומחנות הקיץ. באמצעות תשלומי ההורים למפעלים אנחנו בעצם מממנים את השכר למרכזים שלנו. כיום בכל שבט יש שניים־שלושה מרכזים בשכר של 7,000־9,000 שקל ברוטו, ועוד לפחות ארבעה־חמישה אנשי צוות מדריכי השכבה הבוגרת, גם הם בשכר. בסך הכל תנועת הצופים מעסיקה כ־800 עובדים קבועים ועוד 150 פרויקטורים לטובת המפעלים. המנגנון שמפעיל את הטיולים, כאמירה חינוכית, עושה זאת ב'הצנע לכת'".

 

פורסמו השבוע גובה המשכורות של הנהלת הצופים, והן לא נראות סגפניות במיוחד, בטח לא שכר מזכ"ל בגובה 555,302 שקל לשנה. הורים התלוננו על כך.

 

"מה שפורסם זה עלות השכר. השכר ברוטו של המזכ"ל קלי כהן הוא 408,084 שקל לשנה, כלומר כ־30 אלף שקל ברוטו לחודש. צריך לזכור שהמזכ"ל נושא באחריות על חייהם של מאה אלף ילדים".

 

איך נכנסה תנועת הצופים למשבר כלכלי כה חמור?

 

"התנועה נמצאת בהפסד של 13 מיליון שקל בעקבות ביטול מפעלי הקיץ ופסח. לצערי לא רק שלא סייעו לנו להתמודד, התקציב הממשלתי קוצץ. מתברר שעם מעבר החינוך הבלתי פורמלי ממשרד החינוך למשרד החדש של השר זאב אלקין, נעלמו מיליונים. לפני כשבועיים הבנו שהתקציב שלנו יופחת בשמונה מיליון שקלים.

 

"כספי תקנת ארגוני הנוער של משרד החינוך הולכים בעיקר לתנועת הצופים בפריפריה. בדרום הארץ זה הרבה יותר מורכב ואנחנו נלחמים על כל שבט. המדינה מממנת רק 25 אחוז מהפעילות של הצופים, 15 אחוז נוספים ממומנים על ידי הרשויות המקומיות והיתר בתשלומי ההורים. בעיניי זו תעודת עניות למדינה, שהורים צריכים לממן את זה. תנועת נוער זו דרך חיים, הקניית ערכים כמו אהבת הארץ והמדינה, קבלת השונה, הכרת הארץ ברגליים ובניית דור מנהיגי העתיד. זה לא עוד חוג. אם לא ייעשה משהו בדחיפות, ניאלץ לסגור שבטים".

 

כל תנועות הנוער במדינה ספגו את הקיצוצים, למה רק הצופים מצהירה על סכנת סגירה?

 

"המצב שלנו קשה יותר בגלל גודל התנועה. בנוסף, חרטנו על דגלנו 'צופים לכל', אנחנו תנועה שפותחת את שעריה בפני ילדים ובני נוער מכל המגזרים ללא הבדל דת, גזע ומין. התנועה אינה מזוהה עם אף מפלגה ולא מקבלת שום תקציב למעט תקנת תנועות הנוער ותקנת שנת השירות".

 

בתקופת הגל הראשון, עברה התנועה לפעילות וירטואלית ולעשייה התנדבותית בזמן שכ־450 מהעובדים הוצאו לחל"ת. "היו לנו 70 אלף חניכים שהשתתפו בפעילות בזום. 30 אלף פעילי צופים התנדבו בחלוקת מזון לקשישים, בסיוע בחמ"לים ובשמירה על ילדי עובדי בתי החולים. להקת הצופים רצה בין חצרות של בתי אבות כשהדיירים צופים מהמרפסות, ארבע הופעות ביום".

 

אולי אין ברירה אלא לסגור פעילות של התקהלות שמופקדים על הפעלתה בני נוער?

 

"כשפתחו את הסגר, התחלנו לפעול בקפסולות במרחבים פתוחים עם מסכות ועם שמירה על מרחק. בסך הכל נדבקו שמונה ילדים במהלך פעילות בתנועות הנוער. זה פשוט לא יעלה על הדעת שיפתחו את הקייטנות, חופי הים, הבריכות והפארקים, אבל לא אותנו. לא דרשנו טיולים ומחנות קיץ, רצינו בסך הכל לתת לילדים את הפעילות הרגילה. עדיף שהבלגן יהיה מאורגן, אנחנו יודעים איך לעשות את זה. תנועת הנוער היא חלק מהחוסן הלאומי, בטח בעת כזאת. אני מאוד מקווה שראש הממשלה ושר החינוך, שניהם בוגרי הצופים, יבינו את זה".

 

אבל הצופים לא לבד במצוקה, גם אם התנועות האחרות לא מניפות כרגע דגל שחור. "המדריכים שלנו הם אלה שמעניקים תמיכה לילדים בתקופה הקשה", אומר יאיר שחל, מזכ"ל בני עקיבא המונה כיום כ־70 אלף חניכים ב־400 סניפים ברחבי הארץ. "זה יכול להיות שיחה של מדריך עם ילד במצוקה כי שני הוריו בחל"ת, זה יכול להיות חניכה שמספרת למדריכה על פגיעה מינית. בתוך הוואקום, תנועת הנוער היא כל כך קריטית. אני לא מדבר על סיוע לקשישים וחלוקת מזון, שגם כאן בני עקיבא נרתמו מיד, אלא על היום־יום. ההחלטה לסגור כעת את הפעילות היא נטו התנערות מאחריות".

 

מה מצב הקופה של בני עקיבא?

 

"השנה גבינו רק 50 אחוז מדמי החבר שעומדים על כ־300 שקלים בשנה. ביטול מסע פסח ומחנות הקיץ רוקן עוד את הקופה. בני עקיבא מעסיקה כיום כ־200 עובדים. ניסינו להוציא כמה שפחות מהם לחל"ת, ולכן שכרם של כל העובדים קוצץ ב־20 אחוז. השנה משרד החינוך העביר לנו מקדמה של 40 אחוז בלבד מן התקציב והבנו השבוע שיש חוסרים. המצב שלנו קצת פחות נואש משל תנועת הצופים כי המבנה הכלכלי שלנו שונה. אצלנו בראש הסניפים עומדות קומונריות בשירות לאומי ולא רכזים בשכר".

 

איפה הכסף

 

"היה לי ויכוח מאוד נוקב בממשלה", אומר זאב אלקין, השר להשכלה גבוהה ומשלימה שמשרדו אמון על תנועות הנוער. "יש פה שתי סוגיות שונות, שהשילוב ביניהן הוא קטלני. מצד אחד הפסקת הפעילות ומצד שני חוסרים בתקציב. הסאגה של הפסקת הפעילות התחילה בישיבת הממשלה לפני שבוע וחצי. אני יצאתי חוצץ נגד ההצעה, הפניתי את תשומת ליבם של כל החברים לכך שבטבלת המסוכנות פעילות נוער אינה נמצאת במקום גבוה, אז מדוע לאסור אותה בזמן שפעולות אחרות יותר מסוכנות לא נאסרו? היו עוד שרים שתמכו בי, אך בסופו של דבר ראש המל"ל התעקש על ביטול כל הפעילות הבלתי פורמלית. שאלתי שם את היועץ המשפטי לממשלה מה עמדתו בנוגע לחוקיות של קייטנה על גלגלים. נניח שמפעילי הקייטנות יעלו ילדים על אוטובוס בקבוצות של 20 ויגבו שכר רק עבור הנסיעה, ולאחר מכן את כל פעילות הקייטנה יעשו בחינם, האם זה מותר או אסור? הצגתי את הרעיון הזה רק כדי להמחיש את האבסורד. כולם התפוצצו מצחוק, כולל ראש הממשלה שאמר שרק הראש הקרימינלי שלי יכול היה להעלות רעיון כזה. אבל דווקא השאלה ריככה את ראש הממשלה ואז הצעתי פשרה - שהממשלה לא תחליט, ותסמיך את מנכ"ל משרד הבריאות לקבל את ההחלטה תוך התייעצות עם המשרד שלנו, וכך אכן הוחלט".

 

מאז אותה ישיבה מתקיים משא ומתן ממושך בין אלקין, מנכ"ל משרד הבריאות וראש המל"ל. "את מנכ"ל משרד הבריאות כבר שכנעתי, אבל לצערי בסופו של דבר כל ההצעות שלנו מתו מות נשיקה על שולחנו של ראש המל"ל. לצערנו הסמכות לא אצלנו".

 

בנוגע לפן הכלכלי, אלקין מסביר כי חלק ממשאבי תנועות הנוער לא מעוגן בבסיס התקציב. "ישנם פערים בתקציב בסדר גודל של 22 וחצי מיליון שקל לתנועות הנוער ועוד 20 מיליון לארגוני נוער, שהם היו בעבר תוספות חד־פעמיות ששר החינוך הביא מכספים קואליציוניים או מרזרבות. הכסף הזה לא הועבר למשרד שלי. החוסר הזה הוא חלק מחוסר גדול יותר בחינוך הבלתי פורמלי של 250 מיליון שקלים שנועדו בין השאר למרכזים הקהילתיים, לחינוך מבוגרים ועוד".

 

אז העברת החינוך הבלתי פורמלי תחת אחריותך, פגעה בעצם בתנועות הנוער.

 

"זה לא קשור למעבר. שר החינוך גלנט היה נתקל בדיוק באותה בעיה אם החינוך הפורמלי היה נשאר אצלו. בנט, כשר החינוך, שם את כל כובד משקלו והביא כספים קואליציוניים של הבית היהודי לתוך משרד החינוך. הפתרון שאני מנסה כרגע להוביל הוא להשיג כסף קואליציוני של מפלגות שונות, שהנושא הזה חשוב להן. במקביל אני מנהל משא ומתן עם אגף תקציבים באוצר. זה אחד הדברים המרכזיים שאני משקיע בהם כרגע".

 

"כולנו ילדים של הצופים", מכריזה הכתובת על חולצתה של נעמה שולץ, אמא שהגיעה להפגנה יחד עם בתה אופיר, חניכת הצופים. "אני כאן גם כאמא וגם כראשת שבט אביב, תפקיד שהורה ממלא בהתנדבות ונכנסתי אליו לפני שנה", היא מספרת. שולץ גדלה בצופים ושימשה בעצמה כרכזת באותו שבט בדיוק. "נראה לי שבמידה רבה הפכתי להיות מי שאני רק הודות לצופים".

 

יש תלונות של הורים על העלות הגבוהה של הפעילות ועל המשכורות המנופחות של ההנהלה.

 

"מדובר בקולות שוליים, כולם מבינים שזה פופוליזים לשמו. מזכ"ל שלוקח אחריות על חיים של 100 אלף חניכים מרוויח בנטו 18 אלף שקל, זה ממש סביר. בתקופת הקורונה שבטי הצפון עזרו לשבטי הדרום והעבירו תקציב כדי להחזיק את העובדים בשכר. יש פה ערבות הדדית אמיתית".

 

yifater1@gmail.com