טוטאל לס

האזנה לתוכנית של פרופ' יורם לס מגלה שמדובר בשואו קולני ומסוכן. קל לשכוח שהוא אינו סמכות רפואית או תקשורתית, אלא בעיקר מופע בידור

ליצנים. כבר כמה מאות שנים שהולך להם טוב. הם מצחיקים, הם לא דופקים חשבון, לא אכפת להם להשפיל את עצמם, להפיל את עצמם, להגיד ולעשות הכל בשביל תגובה, מחיאות כפיים, אפילו שריקות בוז. העיקר תשומת הלב.

 

ליצנים, הם בכל מקום עכשיו. הקרקסים הישנים אולי זזו הצידה, אבל הליצנים שעטו קדימה. הם התקדמו. הם הפכו אהובים כל כך - לפעמים תחת השם העדכני "טרולים"- עד שאנחנו מאפשרים להם להוביל מדינות, לפרשן חדשות, לנסח עמדות ועכשיו גם לתת עצות רפואיות ברדיו.

 

קבלו את פרופ' יורם לס. שניים במחיר אחד: גם פרופסור, גם ליצן. מופע של איש אחד, וחתיכת מופע; צוחקים איתכם על הקורונה. מלגלגים איתכם על הבהלה. אומרים לכם שמדובר בשפעת תמימה. חותכים אתכם באמצע משפט אם אתם מעיזים להציע אחרת. נותנים לכם שואו קולני, צעקני, וכחני ורדוד כמו שהתרגלתם לקבל ב־103, התחנה שבה החליף לס את יורם שפטל רק כדי להדגים שלכל פריק־שואו יש מוצאי פריק־שואו.

 

במונחי התחנה, זו מחמאה; האזנה לתוכנית מגלה כי לס הוא 103 קלאסיק: עם הדיבור והטון המזוהים והמתחננים לזרחוביץ' לעשות בהם מעשים; עם ההקפדה הנוקדנית על "לָס, לָס" שהוא נאחז בה כמי שעלה בטעות על קאצ'פרייז ונאחז בו כאילו היו חייו הציבוריים תלויים בזה; עם ה"לוהו" שהוא מושך על תקן "לא"; ועם הפתיל הקצרצר שבלעדיו איש אינו עולה לשידור בתחנה - לס הוא חלומו הרטוב של כל מאזין אדוק, לא משנה כלל באיזה דגם מונית הוא נוהג.

 

"אנחנו באמת ננסה לקיים שיחה מכובדת על מה שקורה", לס מבטיח בפתח התוכנית - האות המוסכם לפתיחת שערי הגיהינום - ומאותו רגע הוא מרעיף על המטלפנים את שלל להיטיו, בהם "פרו־פור־ציה! לגודל! האוכלוסייה!", "משבר ללא תקדים בתולדות האנושות!", "הנגיף תש כוחו", ו"יעקב! יעקב! שטפו לך את המוח?! תעבור למצב שאתה חושב! המאזין הבא בבקשה".

 

כרגיל עם קרקסים מתוצרת 103, אתם מוזמנים להיות משועשעים אם רק תסכימו להדחיק את התוכן המופרך עצמו ולהתעלם מהעובדה שהדברים לא מושמעים בחדר סגור אלא משודרים בתחנה בפריסה ארצית.

 

אבל אל תתעלמו. פרופ' לס - בכל זאת פרופסור, בכל זאת משודר בפלטפורמה תקשורתית המתיימרת לקוד עיתונאי בסיסי - צובר לעצמו ולעמדותיו הלא־מדעיות נקודות לגיטימציה. הבמה שהוא מקבל באולפני החדשות עובדת לטובתו באופן דומה. כמעט קל לשכוח שהאיש מגיע לאולפנים לא כסמכות רפואית, עיתונאית או תקשורתית, אלא כמופע בידור.

 

והמנגנון הזה, שמטשטש בין עיתונות לבידור, בין עובדות לרחשי לב, בין דיווח לקרקסנות, הוא המחיר המלא שממשיכה לשלם התקשורת והעיתונות הממוסדת על חולשתה למופעי ליצנות והטרלה. מחיר נוסף, כבד יותר, ישלמו מי שיקנו כפשוטה את הסחורה של לס. רוצים לקרוא לאיש בשמו האמיתי? לא לס. חאלס.