כשההורים התגרשו ב-2012 הועמד סכום המזונות על 2,000 שקל כולל הוצאות חריגות. באותה תקופה הסדרי השהות של האב עם בנם – שהמשמורת עליו נקבעה אצל האם – היו זניחים: פעמיים בשבוע למשך שעתיים וסוף שבוע אחת לחודש.
בשנה שעברה הסדרי השהות הורחבו כך שהיום הילד ישן אצל אביו פעמיים בשבוע ונמצא אצלו כל סוף שבוע שני. שינוי זה עמד במרכז תביעה שהגיש האב לביטול המזונות או הפחתתם ל-500 שקל בחודש ובצד זאת לחייב אותו בהשתתפות בחצי מההוצאות החריגות. בדיון שנערך בתביעה הסתבר כי מצבה הכלכלי של האם השתנה מעט לטובה מאז שנישאה מחדש וכך גם מצבו של האב, שאף הוא נשוי היום והכנסתו גדלה. נתון נוסף שנכנס למשוואה הוא מצב הילד, שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ואמו החלה לקבל עבורו גמלה מביטוח לאומי בסכום של כ-2,500 שקל בחודש.
בנסיבות אלה הודיעה האם שהיא מסכימה להפחית את סכום המזונות אבל היא מבקשת לחייב את האב להתחיל להשתתף במימון חצי מההוצאות החריגות של בנם. בהקשר הזה האם ציינה כי מדי חודש היא מוציאה 1,300 שקל על חוג שחייה, חוג כדורגל, טיפולים רגשיים וטיפול תרופתי.
הדיינים קבעו כי זהו מקרה מובהק של שינוי נסיבות מהותי שמצדיק בחינה מחודשת של המזונות. בפסק הדין צוין כי העניין הכי משמעותי הוא הגמלה מביטוח לאומי. הובהר כי תכליתה של הגמלה בראש ובראשונה היא לממן את הצרכים המיוחדים להם זקוק הילד מעבר לצרכים הרגילים. עם זאת, ישנם מקרים – כמו המקרה הזה – שבו הגמלה גבוהה יותר מההוצאות בפועל, ולכן ניתן להשתמש ביתרה לצורך הפחתת מזונות מסוימת.
הדיינים ערכו תחשיב של כל ההוצאות עבור הילד – הרגילות והמיוחדות – ומצאו כי הן מגיעות ל-3,030 שקל. לאחר הפחתת הגמלה נותר סכום של 470 שקל שהאב צריך לממן. עם זאת, הדיינים קבעו שיש להוסיף על כך גם השתתפות במחצית הוצאות רפואה וחינוך חריגות שלא קשורות לנכות. על כן, הם החליטו שסכום המזונות יעמוד על 650 שקל.