כדי להלך בעולמות האור, עלינו לעבור דרך הרבה שערים – בהיבט הרגשי נעבור דרך שיעורים שלנו כבני אנוש, אשר הנשמה בחרה להתפתח דרכם.
אלו הם שערי התעלות - השערים יכולים להיות מחלה, כעס, פחד וכל מה שהאגו האנושי מייצר, כמו האשליה, שהיא, למעשה, מניפולציה שמתעתעת במיינד, בגוף התודעתי הנמוך, שערי ההכרה - הסיפורים שהמיינד הפטפטן יצר ואנחנו מספרים לעצמנו.
חברות הנצח האנושית בין האגו והמיינד, יכולה להיות לופ בו יתועתע האדם שנים רבות. אפילו כשיתפתח ברוח, הוא יחווה אגו רוחני. כלומר, בכל פעם שתהיה קפיצת מדרגה תודעתית, האגו והמיינד יעשו יד ביד כדי שנשאר קטנים.
זה תפקידו של האגו, שנשאר בפחד, בהקטנה, בממד האנושי ולא במהות האלוהית שאנחנו. להשאיר אותנו באשליה, בחשיכה, בצל, שלא נגלה בטעות את האור הגדול שאנחנו באמת הטבעית שלנו כישות רוח במסע אנוש בגוף הרוחני.
האגו והמיינד אוספים אנרגיות עודפות שמקבלות ביטוי כישויות נמוכות, כטפילים אנרגטים שלא שייכים לעולמות האור. גם הם שער להתפתחות והתעלות, שער אדיר, אם נסכים ללמוד את השיעור ולהתעלות מהאגו ללב.
החושך ניזון מהחלק האנושי שבאדם, כך גם ישויות נמוכות, הן לא רוצות שנתעלה לאור, אלא רוצות להמשיך "לאכול" ולקבל הזנה, על חשבון האנרגיה של האדם שמארח אותם.
ישויות אור, לעומת זאת, ניזונות מהרוח הגדולה ומשדות האור ולכן אנרגיית אור, כמו אהבה, תמלא ותטעין אותנו. הן יעניקו לנו אהבה אדירה, חמלה ללא תנאי וחיבור לשדה אור ועוצמה.
ישויות נמוכות יפחידו אותנו ויספרו לנו סיפורים, כגון: 'אתה צריך הגנות', 'יש לך ממה לפחד', וישמיעו קולות בתוכנו של 'תיזהרו מזה ומזה', כי הן פועלות ברובד של הפחדה, ממש כמו חדשות בטלוויזיה שזורעות באנשים המון פחד.
ההגנות להן אנחנו זקוקים הן מהאגו עצמו, שמפחד שנגדל ממנו לעוצמה המוארת שלנו, ללב שמתפרץ באור.
וכאן, יש בחירה מודעת שלנו - האם נמשיך להאמין לצמצום, לפחד ולהקטנה או נסכים להתפתח מהשיעור, להתפקח ונתעלה לתדרי אור?
עבודה פנימית של התפתחות רוחנית תהווה מעלית לזה, רק צריך להסכים לחבור לאור הזורח הגדול ולהיות ישות האור שאנחנו. לתת ולקבל אהבה, ליצור אחדות במילה, במחשבה, במעשה ובעוד דרכים שיחברו אותנו לאור, לצאת למסע פנימי עמוק ברחבי התודעה והרוח.
האור והחושך, ממש כמו יין ויאנג, משחקים במשחק משחר הבריאה. עבורי אין דרך אחרת מלבד האור.
לחיי הוויות אהבה, ישויות האור, לחייכם
יעל קלמן אבני