איפה הכסף

בימים שבהם השיח הכלכלי מוביל את סדר היום הציבורי, גם מבוגרים ילמדו לא מעט מ'היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים'

היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים // ניאל קישטיני - מאנגלית: דפנה לוי - ספרי עליית הגג - 320 עמ'

 

 

"דמיינו שאתם נערכים להתפרצות של מגפה אסיאתית יוצאת דופן", כתבו צמד הפסיכולוגים הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי במאמר מפורסם מ־1981. נכון, קשה לדמיין, אבל נסו בכל זאת. "המגפה צפויה להרוג 600 איש, וישנן שתי תוכניות שמציעות התמודדות עם המגפה", מוסבר שם. "תוכנית אחת תציל 200 איש, ובתוכנית השנייה ימותו 400 איש". למעשה, שתי האפשרויות זהות, אולם בניסוי של כהנמן וטברסקי, רוב הנשאלים העדיפו את האפשרות הראשונה - משום שהיא מוצגת כרווח ולא כהפסד. הניסוי הזה, בין היתר, סייע לשניים בפיתוח "תורת הערך" שמתארת התנהגות לא רציונלית בקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות - תיאוריה שלא רק שינתה את האופן שבו אנחנו חושבים על כלכלה מאז, אלא גם העניקה לצמד פרס נובל.

 

'היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים', ספרו של ניאל קישטיני, סוקר את התפתחות החשיבה הכלכלית מראשית ההיסטוריה ועד היום, ומסביר מושגי יסוד בתחום בצורה הפשוטה ביותר שניתן. שם הספר מעט מטעה: "לכל הגילים" הוא מסוג הכותרות שבדרך כלל מסתירות אמת הפוכה - כמו "לא, לא הערת אותי" או "בדיוק עמדתי לחזור אליך". הציפייה הטבעית היא שאם קהל היעד הוא "צעירים מכל הגילים", מדובר בספר לילדים. בפועל, סגנון הכתיבה אכן מעט מתנחמד ומתלהב, כולל שימוש פזרני בסימני קריאה (שום דבר שמנע מהספרים של יובל נח הררי להפוך ללהיטים בקרב מבוגרים), אבל ההסברים עצמם ברמה גבוהה, הן מבחינת היקף הרעיונות שנסקרים בספר והן מבחינת העומק והמורכבות. מעטים הקוראים שלא ישכילו מהסברים, גם אם מופשטים, על אינפלציה, יעילות פארטו, קרנות גידור או הבדלי הגישות בין שטיגליץ וקרוגמן.

 

גם אם נניח שקהל היעד העיקרי של הספר הוא בני נוער, חשיבותו דווקא בתקופה הנוכחית היא גדולה, בגלל המגפה ההיפותטית מהניסוי של כהנמן וטברסקי שהפכה לאיום מוחשי מאוד, והציבה את הכלכלה במרכז סדר היום הציבורי. הכוונה אינה רק למשבר הכלכלי שהגיע בעקבות הקורונה, ומאיים להיות אחד הגדולים בהיסטוריה המודרנית, אלא גם לאופן שבו השיח הציבורי מאופיין היום במושגים של יעילות, רווח והפסד, נגישות וזכאות - כולם מונחים כלכליים־חברתיים. הוויכוח על נחיצות הסגר אל מול הנזק הנגרם בשל כך למשק, למשל, אינו דיון כלכלי גרידא, משום שהוא מציף משוואה שבה מי שנחשבים לאוכלוסיות בסיכון, ועלולים לשלם בחייהם על מדיניות פתוחה מדי, מוצבים מול אלו שפרנסתם תלויה בפתיחת המשק. השאלה הבסיסית כאן היא מוסרית, אך הכלים שבאמצעותם היא נשאלת הם בחלקם כלכליים. קישטיני ממחיש היטב איך ההיסטוריה של תורת הכלכלה היא ההיסטוריה של השאלה "מהי כלכלה?" וכיצד הדיון על כסף הוא למעשה דיון על מעמדות, מוסר, דת ויחסים מגדריים. כפי שטען הכלכלן הבריטי בן המאה ה־19 אלפרד מרשל, "הכלכלה היא לא גוף של אמת מוחשית, אלא מכונה לגילוי אמת מוחשית".

 

במובן הזה, 'היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים' הוא בסיס טוב מאוד לרכישת יכולות להבנה טובה יותר של השיח הציבורי הנוכחי. מי שיחפש אינדוקטרינציה לטובת תפיסה כלכלית מסוימת, ספק אם ימצא אותה. קישטיני מקפיד שלא ליפול לבור הזה: הוא מתאר את יתרונות השוק החופשי הקפיטליסטי וגם את חשיבות ההתערבות הממשלתית; הוא מסביר את קריסת המשטרים הקומוניסטיים תוך כדי הבהרה שהם סטו מהאידיאולוגיה של מרקס ומהרוח הסוציאליסטית. התפיסה הקונצנזואלית הזאת של העולם הכלכלי, בהקשר הזה, היא יתרון ולא חיסרון: גם מי שחושב שהאמת נמצאת באחד הקצוות ייאלץ להסכים שהשיח מתנהל כיום רובו ככולו במרכז. כדי להבין מה עומד מאחורי היוזמה של נתניהו וכץ לחלק "מענקי קורונה" לאזרחים, צריך להכיר את רעיון הכלכלה הגירעונית של קיינס ואת תורת המוניטריזם של פרידמן. וכל עוד המחאה בבלפור לא מצליחה מעבר למשוער, אין טעם להוסיף לדיון את היתרונות הגלומים בגרסת המאה ה־21 ל"כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו".

 

יחד עם זאת, המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה הוא חרב פיפיות עבור 'היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים': הוא אמנם ממחיש את הצורך בספר שמנתח את ההתפתחויות הכלכליות עד ימינו, אבל גם מקרב את העתיד הכלכלי שבו רעיונות אלו עשויים לעבור שינויים דרמטיים ואולי אף להפוך לפחות רלוונטיים. כך, למשל, הודות לשנים ארוכות של שיעורי אבטלה נמוכים ויציבים יחסית במרבית מדינות המערב, הספר כמעט אינו עוסק במשמעויות ובהשלכות הכלכליות והחברתיות של מספר גדול של מובטלים במדינה. בנוסף, ואולי בשל השאיפה לעמוד בהגדרה "היסטוריה", הוא אינו מתייחס לעיסוק הכלכלי־טכנולוגי־פילוסופי של השנים האחרונות באפשרות של שבירת שוק העבודה כתוצאה מהיעלמות של מקצועות וענפים שלמים, וברעיונות כמו "שכר בסיס לכולם" שעד לאחרונה נתפסו אולי כשעשוע אינטלקטואלי, אבל מאז הקורונה נזרקו לאוויר אפילו בישראל השמרנית.

 

במובן הזה, על אף המקום המכובד שהוא נותן להגותם, ספרו של קישטיני מוכיח את אחת האמירות הנפוצות על כלכלנים: הם יודעים לחזות רק את העבר. •