כשהרוח נמצאת בירידה

None

1. על רוח החברה. תשעה באב חלף, ועימו הדיבור השנתי על החורבן בשל שנאת חינם, וחלף גם ט"ו באב, המכונה חג האהבה. נותרנו עם השנאה. נזכרתי בשירו של אלתרמן מ־1934, "אסקימו", ובו המילים שכמו נכתבו היום: "מה קרה לה לארצנו, מי אותה כל כך שינה? כחומה גבוהה בינינו, מי הציב את השנאה? שנאתנו היא עיוורת, איש אחיו אינו מכיר, אל תשאל מה זאת אומרת, זאת יודעת כל העיר". מחלוקת היא יסוד מוסד ביהדות, אך רק אם היא לשם שמיים סופה להתקיים. ישראלי מן השורה המביט היום אל המערכת הפוליטית נתקף בהלה. ההיסטוריון התוניסי בן המאה ה־14, אבן ח'לדון, טבע מושג שכינהו "עצביה", רוח השבט או החברה. לשיטתו, חברה מתקיימת כל עוד רוחה עימה. היא מתפוגגת בנפול הרוח. מדינת ישראל קמה ברוח גדולה, על כנפי ההיסטוריה היהודית ואמונת הגאולה. היא נמצאת עתה במשבר עמוק; הרוח הזו בירידה.

בראש ההסכם הקואליציוני הובטח חגיגית "קבינט פיוס שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה". הקרעים גדלים, קבינט פיוס אין. מה יחשוב הישראלי הרגיל, שאין לו בדרך כלל מושג מה ההבדל בין תקציב חד־שנתי לתקציב דו־שנתי, אך מבין שאין קשר בין המשחק הפוליטי הזה לבין תועלת המדינה ויחידיה, והסכמים מה יהא עליהם, וכל זה כשקורונה משתוללת והמשבר הכלכלי נורא. די. תתעשתו. ההבדלים האמיתיים ביניכם מיקרוסקופיים. בחירות רביעיות הן לא פחות מקטסטרופה, יריקה בפרצופו של כל אחד מאיתנו, בזבוז אדיר. בניגוד למנהגי מזה כיובל, ומעולם לא הייתי איש פוליטי, הפגנתי נגד הבחירות הקודמות. האם נאמר על הרוק שהוא גשם נדבות? האם תמשיך הנהגתנו והעומד בראשה, מבלי לפגוע בזכויותיו לאורך שנים, לבוסס במדמנה – או תחשוב גם עלינו? "באין חזון ייפרע עם".

 

2. על הזנות. נתקבל בכנסת זה לא כבר חוק ערכי האוסר צריכת זנות. תמכתי מאוד בחוק זה, גם בוועדה בכנסת. עיקרו סנקציות כלפי הצרכנים ותוכניות שיקום לעוסקות ולעוסקים בזנות. אין אכיפה, כי השר לביטחון הפנים לא חתם על הצו הנחוץ. החוק מרוקן אפוא מתוכן. השר מנמק בכך שאין תוכניות שיקום. דומה שאין סיבה אמיתית לכך, כי יש תוכניות כאלה. אם השר אינו מרוצה מהן, ייכבד וייפגש מיד עם שר הרווחה או עם מי שנחוץ ותיפתר הבעיה שכביכול גילה. חוק חדש גוסס גם הוא חלק מן ההתפוגגות החברתית. למה?

 

3. על הצוללות. קבוצה גדולה של קציני חיל הים במילואים, לוחמים ותיקים, הפגינה בדרישה לחקור את נושא הצוללות. לפני חודשים אחדים אמר לי גורם בכיר מאוד במערכת האכיפה כי לא מצאו בנושא זה ראיות לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה, אולם הנושא במכלולו ראוי לבדיקה. מסביב יהום הסער. סימני שאלה גדולים העלו בכירים שבבכירים במערכת הביטחון, ויש גם עתירה לבג"ץ של התנועה לאיכות השלטון, עמוסת תצהירים, בנוסף לכתבי אישום חמורים (בכפוף לשימוע) התלויים, בין השאר, כלפי מי שמילאו תפקידים מרכזיים במערכת הביטחון, אוי לאוזניים שכך שומעות. האם ניקיון הדעת הציבורי, בוודאי כשנאמר מפי ראש הממשלה שהחלטה חשובה באשר לנשק אסטרטגי למדינה שכנה התקבלה (הייתכן?) בלא יידוע שר הביטחון והרמטכ"ל – אמנם יש טוענים אחרת – אינו מצדיק ועדה רצינית שתבדוק את כל היבטי קבלת ההחלטות? והדברים נאמרים בלא הפניית אצבע קונקרטית, אלא כדי שהצחנה והעננה יוסרו. אין לנו ארץ אחרת, ומערכת הביטחון, שזכיתי להיות יועצה המשפטי, יש בה קדושה לאומית.

 

4. על הרב שטיינזלץ. ולהבדיל אלף הבדלות, בימים אלה באתנו בשורה עצובה. נלקח הרב עדין שטיינזלץ, מנגיש התלמוד לעם. רכשתי לפני יובל את מסכת ברכות, הפותחת את התלמוד הבבלי, בפירושו – ולא חדלתי עד תום כל הפירוש. הוא הותיר חותם, ונייחל כי מורשתו תפרח. אבי, עליו השלום, שיום השנה ה־35 לפטירתו חל היום, ביקש בצוואתו כי נמשיך אחי ואנוכי את שלשלת הזהב של משפחתו שנספתה בשואה. שלשלת זו של עמנו היא קיומנו כיהודים במדינת ישראל, פיקדון נפלא בידי כולנו, מדינה יהודית ודמוקרטית השואפת לערכי מוסר יהודי וגם שוויון, ושאינה נועלת את ספרייתה הלאומית. הנגשת ערכי היהדות על ידי הרב שטיינזלץ היא חוליה ברוכה בשלשלת זו, שלא נותקה ולא תינתק. √

 

השופט רובינשטיין כיהן כיועמ"ש וכמשנה לנשיאת העליון