חל"ת בלי דבש

מאות אלפי ישראלים נמצאים במלכוד שיצרה המדינה: הם הוצאו בגלל הקורונה לחופשה ללא תשלום, וחלקם מקבלים דמי אבטלה גבוהים יותר ממה שירוויחו בעבודה חדשה, אם בכלל ימצאו כזו | מונולוגים של שבעה מהם, שמתנערים מההגדרה מובטלים מרצון ורק רוצים להפסיק לחתום בלשכה

הם חולמים לחזור למקום העבודה שממנו הוצאו לחל"ת, אבל בינתיים מעדיפים לקבל דמי אבטלה מאשר למצוא עבודה אחרת, שבה ירוויחו כנראה פחות ולא יזכו לקביעות ולתחושת הביטחון שמתלווה אליה. שבעה אנשים שנאלצים כרגע לחתום בלשכה, בצל משבר הקורונה, מדברים בגילוי לב על מלכודת הדבש שאליה נקלעו: "מובטלים מרצון" בהווה, אבל מודאגים מאוד מהעתיד. הודות להארכת הזכות לקבל דמי אבטלה עד יוני 2021, חלקם ממתינים בביתם עד שהמצב ישתפר. אחרים מרשים לעצמם לחפש עבודה ברוגע יחסי, ויש גם כאלה שלא מוכנים להתפשר ומתעקשים על משרה שהולמת את דרישות השכר שלהם, השכלתם וכישוריהם.

 

למרות צעדי הממשלה לעידוד ולתמרוץ חזרה לעבודה, משבר האבטלה הגיע ביולי האחרון לשפל חסר תקדים. אחרי התאוששות מסוימת ביוני, שבו ירד מעט מספר הבלתי מועסקים, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והגיע ל־11.8 אחוז – ביולי הוא טיפס שוב ל־12.3 אחוז. במספרים, מדובר ב־513 אלף מובטלים. אליהם יש להוסיף את העובדים הנמצאים בחל"ת, כך שלפי הערכה, ובשקלול נתונים מכמה מקורות, קרוב ל־700 אלף אנשים יושבים היום בבית. "המדינה יצרה מצב שבו נותנים לאדם את הדגים ולא את החכה", אומר אחד מהם. הנה הסיפור שלו וסיפורם של עוד שישה כמוהו.

 

 

 

מתנאל: "לא מוכן לעבוד ברוורס ולהרוויח פחות"

 

נורית: "כשאני מספרת כמה הרווחתי, אומרים לי: יש קורונה עכשיו"

 

מתנאל רנד, 32, יועץ אסטרטגי לקשרי ממשל, נשוי מגבעת־שמואל ואשתו נורית, 25, עובדת בפרסום ושיווק

 

מתנאל: "אנחנו אמנם נשואים טריים בחל"ת, אבל מתעוררים כבר בעשר בבוקר, לא צריך להגזים", הוא צוחק. "יש לי תואר ראשון בתקשורת ומינהל עסקים. עבדתי בעבר במשרד פרסום, אחר כך הפכתי ליועץ פוליטי ובשנים האחרונות הייתי לוביסט בכנסת. בעקבות המשבר הפוליטי פוטרתי בסוף 2019, ועסקתי בהפקה, כתיבה, עריכה וניהול מדיה באחד מעלוני השבת. ב־16 במארס הוצאתי לחל"ת אינסופי, כבר למעלה מ־150 יום. מאז שלחתי עשרות קורות חיים, וניסיתי גם להרחיב את תחומי העיסוק שלי ולהירשם לקורסים בתחום ההיי־טק, אבל לצערי הם עוד לא נפתחו".

 

קיבלת תשובות לקורות החיים ששלחת?

 

"הגעתי לכמה ראיונות, אפילו התקבלתי לעבודה בכמה מקומות, אבל התנאים לא היו מתאימים. באחת העיריות במרכז הארץ למשל, הציעו לי משרה מלאה כדובר בשכר של 6,300 שקל, פלוס החזקת רכב ונסיעות. מדובר בסכום נמוך משמעותית מדמי האבטלה שאני מקבל כרגע. גם כיועץ הרווחתי סביב 14 אלף ברוטו. אני מבין שיש משבר עולמי ומוכן להתפשר, אבל לא יכול לעבוד ברוורס ולהרוויח פחות מדמי האבטלה שלי. התקבלתי גם לעבודה בירושלים בשכר של 9,000 שקל בחודש ברוטו, שבה היו מוכנים לשלם לי רק החזרי נסיעות בתחבורה ציבורית. זה אומר שכל חודש אוציא 1,500 שקל על דלק, כך שגם זה לא משתלם לי".

 

נורית: "סיימתי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית ויש לי ארבע שנות ניסיון בתחום. עבדתי בפרסום גיתם, קיבלתי הרבה כישורים וכלים, אבל הלחץ היה גדול, השעות אינסופיות והרווחתי 7,500. משם עברתי למשרד פרסום קטן יותר, והרווחתי 8,500 שקל. עבדתי קרוב לשנה, הוציאו אותנו לחל"ת במארס, ואחרי חודש פוטרתי. אני מקבלת כיום דמי אבטלה בגובה של 50 אחוז בלבד מהשכר, בגלל הגיל שלי, אז נאלצתי להתחיל לחפש מקום עבודה חדש. שלחתי קורות חיים בכמויות. רוב המקומות בכלל לא ענו. כשכבר קראו לי לראיון, היה מדובר לפעמים בראיון מצולם דיגיטלי מול רובוט. רק אחריו הוזמנתי לראיון אמיתי, ואז הגיע עוד שלב ועוד שלב. זה מסלול קבלה מפרך. אף פעם לא עברתי כל כך הרבה שלבים בדרך לעבודה".

 

היו עבודות שסירבת לקבל בגלל השכר הנמוך?

 

"היה משרד מיתוג שהציע לי שכר של 6,000 שיעלה אחרי שלושה חודשים, אם אצבור מספיק עמלות מכירה. החלטתי להתפשר ולקחת את העבודה, כי בכל זאת יש בה איזשהו אופק, אבל לא עברתי את השלב השלישי של המיונים. זאת דילמה, האם לעבוד בכל תחום בכל משכורת או למצוא מקום עבודה טוב ובעיקר עם עתיד. היום, כשאני מספרת לאנשים כמה הרווחתי קודם, הם צוחקים עליי, אומרים לי מה נסגר איתך, אנחנו בקורונה עכשיו. אנחנו זוג צעיר שרוצה לחיות בכבוד במדינת ישראל, לחסוך כדי לקנות דירה, להרחיב את המשפחה. אנשים אומרים לי, לכי גם על משכורת של 5,000 או 6,000, אבל איך אפשר לחיות מסכומים כאלה?"

 

ואם לא תמצאו עבודה עד יוני 2021?

 

"כשחשבתי שדמי האבטלה יסתיימו במאי הייתי במרוץ נגד הזמן למצוא עבודה בכל מחיר. היום אני רגועה יותר ומחפשת רק בתחום שלי. זה לא אומר שאנחנו רגועים, אנחנו עובדים בטירוף בחיפוש עבודה. זו עבודה בפני עצמה. זה לבדוק כל היום באינטרנט, להזכיר כל הזמן לאנשים שאנחנו מחפשים עבודה. היום, אם רק אתקבל לראיון, אהיה מאושרת. יש משרות שבהן את שולחת קורות חיים יחד עם עוד מיליון איש. חייבים ויטמין P, את הפרוטקציונר שישלוף את שלך מתחתית הערימה. אנחנו לא חושבים כרגע מה יקרה אם עד קיץ 2021 לא נמצא עבודה. אנחנו מתמקדים רק בהווה, בעכשיו. אם נתעסק במתי זה ייגמר, מתי זה ייגמר, לא נצא מזה".

 

מתנאל: "בגלל המצב החלטנו לעזוב דירה שהשכירות בה יקרה יותר ולמצוא פתרון דיור זול יותר. חשוב לנו להבהיר שאנחנו לא פרזיטים ואנחנו משקיעים הרבה מאוד כדי לחזור לשוק העבודה, אבל לא בכל תנאי. אין לנו בעיה להיחשף, כי אין לנו ממה להתבייש, ואנחנו גם מקווים מאוד שבזכות הראיון נמצא עבודה. ברור שעם כל הקושי אנחנו גם משתדלים לנצל את הזמן כדי ליהנות קצת ומדי פעם לריב".

 

נורית: "מה פתאום לריב, מדובר בוויכוחים סבירים בין בני זוג. קצת חילוקי דעות, לא קל להיות 150 יום כל הזמן יחד".

 

וזמן לבלות קצת יש לכם?

 

מתנאל: "יצאנו לטיולים חד־יומיים בטבע. בלי בתי מלון כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה כרגע. קצת בתי קפה, קצת מסעדות, מאוד בקטנה".

 

נורית: "משתדלים לבקר חברים, אפילו סתם לצאת לנשום אוויר. בסך הכל הזוגיות שלנו מאוד התעצמה, כי אנחנו באותה סירה ומנסים לתמוך אחד בשני כל הזמן. אנשים סביבנו אומרים: 'אתם אופטימיים'. ברור שאנחנו אופטימיים, מה נעשה, נבכה כל היום?"

 

 

 

"אני דואג ל–2,000 הילדים שנותרו בלי מענה עכשיו"

 

עמוס הלר, 48, מנהל בחינוך הבלתי פורמלי, נשוי פלוס חמישה מתקוע

 

"כבר שנתיים שאני מנהל את תוכנית 'מחוברים' לנוער עולה מצרפת, של החברה למתנ"סים בשיתוף עמותת 'קעליטה'. בנינו אותה מאפס, השקענו המון והצלחנו להגיע ל־2,000 ילדים שנעזרו בה. ואז הוצאנו לחל"ת במארס, ונאלצנו להשאיר את הפרויקט באוויר, בלי אמא ובלי אבא. בשלושת החודשים הראשונים של משבר הקורונה, המדריכים עבדו בהתנדבות, אבל אי־אפשר היה לצפות מהם להמשיך ככה, אז עצרנו את כל הפעילות. מאז שהתקציב של משרד החינוך למימון התוכנית המבורכת הזו לא אושר, אני ועוד 30 אנשי צוות נשארנו בבית.

 

"30 שנה שאני עובד רצוף, לא עצרתי לרגע. לא ידעתי מה זה להיות בחל"ת או מובטל. גם לא בחרתי במצב הזה. המצב בחר אותי. עבורי, הישיבה היום בבית היא בלתי נסבלת, אבל אין לי ברירה אחרת. לפחות דמי האבטלה, שמובטחים עד סוף יוני 2021, הם רשת ביטחון שמאפשרת לנו כרגע לעבור את התקופה הלא־פשוטה הזאת".

 

אתה כבר מחפש עבודה אחרת?

 

"לא. כי בתחום שלי אין כרגע עבודה. הרבה עמותות בחינוך הבלתי פורמלי צימצמו את הפעילות או נסגרו, אחרי שנתקעו בלי תקציבים. זה לא משאיר לי מקום לאופטימיות, ולכן כאדם מאמין אני מקווה ומייחל שיקרה נס או שיימצא פתרון והתוכנית תחזור לפעול. המזל הוא שאשתי פסיכולוגית עצמאית, וממשיכה לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה. יש לנו ברוך ה' חמישה ילדים לדאוג להם.

 

"אני לא רוצה להתבכיין ולא להישמע כמו קורבן, אבל מאוד עצוב לי עכשיו. העבודה זורמת בעורקיי. אני חי את התפקיד לא רק כמפרנס משפחה, אלא כעולה חדש שרוצה עכשיו לעזור לאחרים. דמי האבטלה בהחלט עוזרים, למרות שכמובן שאני מקבל פחות ממה שהרווחתי קודם, אבל האמת שזה פחות מעסיק אותי. אני דואג בעיקר ל־2,000 הילדים שנותרו בלי מענה ובלי ליווי צמוד ותומך, שרבע מתוכם בני נוער בסיכון. מה שחשוב לי כרגע זה להמשיך בעבודה החשובה. אבל לקורונה ולמשרד החינוך יש כנראה תוכניות אחרות. לצערי כבר היה לי שימוע ב־1 באוגוסט ולמעשה, מ־1 בספטמבר אעבור מסטטוס של עובד בחל"ת לסטטוס מובטל. הלוואי שבכל זאת מישהו ירים את הכפפה ויחשוב גם על טובת הילדים שנשארו מאחור".

 

 

 

"מחכה לצלצול הגואל שיחזיר אותי לטרמינל"

 

בלה איסחקוביץ, 27, דיילת קרקע וסטודנטית לפסיכולוגיה, רווקה מראשון־לציון

 

"הייתי בין הראשונים שהוצאו לחל"ת בארץ, אחרי ארבע שנות עבודה כדיילת קרקע בחברת לאופר. זה קרה כבר בתחילת מארס, ותפס אותי מאוד לא מוכנה. ממשמרות סביב השעון בעמדות הצ'ק־אין בטרמינל, עברתי לאפס עבודה. השמיים נסגרו, והקורונה פגעה בכל הדיילים, בקרקע ובאוויר. בהתחלה קיוויתי שזה עניין חולף, שתוך חודשיים נחזור לדלפקים והטיסות יתחדשו, אבל זה לא קרה. כבר קרוב לשישה חודשים עברו ואני עדיין מחכה כל יום לצלצול הגואל. מזל שבינתיים אני עדיין מקבלת דמי אבטלה, למרות שזה לא דומה למשכורת, כשעושים משמרות ושעות נוספות".

 

כמה הרווחת קודם, וכמה דמי אבטלה את מקבלת עכשיו?

 

"לפני שנה התחלתי לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה והפחתתי את כמות המשמרות בשבוע משש לשלוש. מאז הרווחתי כ־4,000 שקל בחודש. מי שעושה חמש משמרות, שעות נוספות ולילות יכול להגיע גם ל־9,000. בחל"ת אני מקבלת כ־3,000 שקל דמי אבטלה, אז ההבדל לא מאוד משמעותי. אני גם גרה אצל אמא שלי, שהיא וסבתא שלי המקסימות עוזרות לי לממן את הלימודים, אז בסך הכל אני מצליחה להסתדר".

 

יכול להיות שיעברו עוד חודשים רבים עד שעולם התעופה יחזור לשגרה. את מחפשת בינתיים עבודה אחרת?

 

"לא, אני מהאופטימיים ורק מחכה לחזור לטרמינל. אני מאוד אוהבת את העבודה, את הצוות, את האווירה. בשנה האחרונה גם הדרכתי דיילים חדשים ומאוד נהניתי. זו משרה שמאפשרת לי לשלב לימודים אקדמיים אינטנסיביים. כשאין עומס במשמרת, אני יכולה לפתוח ספרים וללמוד. עד סוף התואר אני לא מתכוונת לחפש משהו אחר. כשאסיים ללמוד, אנסה למצוא משרה בתחום הפסיכולוגיה".

 

יש עוד עבודות שמתאימות לסטודנטים, למשל משמרות לילה בחנויות בתחנת דלק.

 

"לא, לא, לא. אני צריכה לישון בלילה וחייבת סדר יום קבוע. אני גם צריכה לאהוב את מה שאני עושה. להתעורר עם חיוך בבוקר כדי לתת את כולי בעבודה".

 

אם המדינה לא הייתה מאריכה את דמי האבטלה, היית מתפשרת בכל זאת?

 

"וואו, כנראה שבלית ברירה הייתי הולכת לעבוד באופן זמני כמוכרת בחנות בגדים או אפילו בסופר. את ה־3,000 שקל בחודש אני חייבת. אני ממש מתפללת שעד אוקטובר, בתחילת הסמסטר, יחזירו אותנו כבר לעבודה. למרות שנצטרך לעטות מסכות ולדאוג שהנוסעים יקפידו על ההנחיות. אני גם מניחה שהתורים בדלפקים לא יהיו ארוכים כמו בעבר. הרוב אצלנו בחברה, כמוני, מחכים לחזור וחיים בינתיים מדמי האבטלה. יש דיילים שנאלצו לחזור לגור אצל ההורים. רק מעטים, בעיקר הורים לילדים, מצאו בלית ברירה עבודה אחרת".

 

 

 

"מתפלל רק שהמעסיק לא יקרא לי לשימוע"

 

חן מילרוד, 38, מנהל מותג בענף התיירות, רווק מיפו

 

"עד פרוץ הקורונה, עבדתי פול פאוור במחלקת השיווק של קלאב מד. הייתי מבסוט מאוד מהתפקיד ומהאווירה המשפחתית במקום. במאי, אחרי כמעט שנה, הוצאתי לחל"ת. למרות זאת, אני מרגיש שיש עדיין ביני למעסיקים שלי סוג של יחסי עובד־מעביד. הם כמו אמא ואבא שלנו. שומרים על קשר רציף, דואגים לשלומנו, שואלים אם צריך עזרה ומעדכנים כל הזמן ב'אין התפתחויות' לצערנו. זה לא מובן מאליו בתקופה קשוחה כזו, כשהעסק שלהם מושבת כמעט לגמרי. ישראלים לא יכולים היום להיכנס למרבית המדינות שבהן פועלים מועדוני הקלאב, גם אם חלקם נפתחו רק חצי קלאץ', כי אנחנו מדינה אדומה".

 

אתה מקבל דמי אבטלה?

 

"ברור. העובדה שאקבל אותם עד סוף יוני 2021 גם נותנת לי תחושה של טפלון. יש הכנסה. חלקית אמנם, אבל מגיעה לבנק חודש בחודשו. בשלב הזה, אני ושאר הקולגות שבחל"ת, עוד נאחזים בתחושה שהכל זמני, שאוטוטו יפתחו את השמיים ויחזירו אותי לעבודה".

 

ומה עם עבודה חדשה?

 

"מסביב שואלים אותי על זה כל הזמן. במובן מסוים, החל"ת הפך לסוג של מלכודת. זה כמו לתת לאדם את הדגים ולא את החכה. מה גם שבתחום של שיווק תיירות, שבו התמחיתי שנים, אף אחד לא ממש מחכה לי. חברים מהמקצוע מחפשים עבודה כבר חודשים. בינתיים, כל עולם תיירות החוץ תקוע, נקודה. נשאר לי רק להתפלל שהמעסיק לא יתייאש ויקרא לי לשימוע לפני פיטורים. מזה אני הכי חושש. נכון לעכשיו, ברור שאין לו שום אינטרס להחזיר את העובדים. יש גם לא מעט חל"תניקים ששמחים בחלקם, למרות שהם מקבלים רק 70 אחוז מהמשכורת. כך שלאף אחד מהצדדים אין מניע אמיתי לחזור לפעילות. זה המצב שהקורונה הכניסה אותנו אליו".

 

יש טענה שהמדיניות של הארכת דמי האבטלה הגדילה את כמות המובטלים.

 

"זה לא פלא. אני בהחלט שומע מסביבי את המשפט: 'טוב לי ככה בחל"ת, לפחות לא פוטרתי'. זה מצריך אמנם צמצום בהוצאות מבחינתי, אבל דמי האבטלה מעניקים לי סוג של רשת ביטחון. אני לגמרי מבין שבמקרו זה מייצר בעיה של עצלות או הימנעות מחזרה למעגל העבודה. אבל זה כמו פלסטר על פצע עמוק. גם החל"ת לא יכול להימשך לנצח. בהנחה שאם תוך כמה חודשים לא יימצא פתרון אולטימטיבי, למרות כל הצער שבעניין, איאלץ בסופו של דבר לחשב מסלול מחדש ולעשות הסבה מקצועית. לפחות עד כה, בעקבות ההידברות הרציפה עם ההנהלה, אני נשאר בהולד ומקווה לטוב".

 

 

 

"אחפש עבודה באיזי, ולא אשב רגל על רגל שנה שלמה"

 

יעל לבן, 55, סייעת בגן ילדים, נשואה ואם לשניים מאזור השרון

 

"בגל הראשון, כשהוחלט על סגירת גני הילדים, הוציאו את כולנו לחל"ת. אחרי חודשיים וחצי, כשפתחו שוב את המסגרות לגיל הרך, חזרתי לעבודה. זה היה אושר גדול מבחינתי לפגוש שוב את הפצפונים האלה, בני שנה וחצי עד שלוש, שהתגעגעתי אליהם כל כך. למרות שהעבודה בצל הקורונה הייתה מורכבת וקשוחה יותר.

 

"אבל כשהחלה ההרשמה לשנה הבאה, התברר לצערי שפחות ילדים יגיעו לגן. המשבר פגע כמעט בכולם, וההורים שנמצאים בחל"ת החליטו להשאיר את הילדים בבית. בעקבות זאת הגננת זימנה אותי לשימוע ופיטרה אותי. היא הסבירה שעם כמות כל כך קטנה של נרשמים, היא לא צריכה להעסיק סייעת. אני יכולה להבין אותה, אבל ברור שנפגעתי ואפילו כעסתי. נתתי את הנשמה לכל ילד וילדה והיו מאוד מרוצים ממני. אבל מה לעשות שלקורונה יש מחיר. ובמקרה שלי, מחיר כבד.

 

"כל זה גרם לי כמובן לדאגות ולחוסר ודאות לגבי עתידי הכלכלי. כבר שנתיים שאני סייעת, אבל בגן הספציפי הזה עבדתי 11 חודשים בלבד ולא שנה שלמה, ולכן לא הייתי זכאית לפיצויי פיטורים. זה לגמרי מבאס. לפחות היו מחכים חודש נוסף, ואז שולחים אותי הביתה. בינתיים אני מתנחמת בזה שלפי ההנחיות החדשות, אקבל דמי אבטלה עד סוף יוני 2021".

 

איך הבשורה הזאת השפיעה עלייך?

 

"קצת נרגעתי. לפני כן התרוצצתי בטירוף, כדי למצוא עבודה בכל מחיר מהרגע להרגע. גם כי החגים בפתח, וגם כי זו משימה לא פשוטה למצוא עבודה בתחום שלי בימים אלו. בכל גן שאני פונה אליו, אומרים לי שלא צריכים סייעות כרגע. אני לא בן אדם שאוהב לשבת בבית, אבל אני שבויה במצב המתסכל הזה. מצד שני, יש לנו שכר דירה לשלם ובעלי עובד כנהג הסעות עצמאי, עוד ענף שבו הקורונה נתנה מכה לפרנסה. דמי האבטלה הם סוג של כדור הרגעה, אבל הוא לא מטפל ב'מחלה'. הם עדיין נמוכים יותר מהשכר שלי, אז אמנם יש לי אוויר לנשימה ואפשרות לחפש עבודה קצת יותר באיזי, אבל אני לא אשב רגל על רגל שנה שלמה".

 

 

 

"אם אמצא עבודה אחרת, הסיכוי שאצטרף לרשימת המפוטרים יגדל"

 

אתי בן שמואל, 44, עובדת במחלקת מפ"ה – מראה פנים המטוס באל על, גרושה ואם לשניים ממזכרת בתיה

 

"עבדתי שנתיים וחצי באל על, עד שהוצאתי לחל"ת במארס. לאורך כל התקופה קיבלנו מסרים אופטימיים מההנהלה, שאוטוטו חוזרים, אבל אז בכל חודש מגיע מייל חדש שמאריך את החל"ת. זה די מתסכל, למרות שאני בוחרת להיאחז בתקווה שהשמיים ייפתחו בקרוב".

 

חשבת לחפש עבודה אחרת?

 

"התחלתי, ואז נודע לי שזה עלול לפגוע בי. הבנתי גם שמיד אחרי החגים צפוי להיות גל נוסף של קיצוצי כוח אדם באל על. אם אמצא עבודה אחרת, הסיכוי שלי להצטרף לרשימת המפוטרים יגדל. אני מעדיפה לחזור למערכת, לחברה".

 

כמה הרווחת קודם, וכמה דמי אבטלה את מקבלת עכשיו?

 

"המשכורת השתנתה בהתאם לשעות הנוספות שעשיתי, כשהממוצע נע בין 7,000 ל־8,000 שקל בחודש. בתקופת הקיץ העמוסה, הגעתי גם ל־10,000 שקל. גם דמי האבטלה משתנים. בהתחלה קיבלתי 5,000־5,500 שקל, אבל בחודש האחרון הגעתי ל־6,000. אני נמצאת עכשיו בסוג של מבוי סתום וחוסר אונים. מצד אחד צריכה להגדיל את ההכנסה החודשית, כי דמי האבטלה ממש לא מספיקים, ומצד שני, לא רוצה לפגוע בסיכוי לחזור לחברה".

 

ההחלטה להאריך את דמי האבטלה נתנה לך עוד אורך נשימה?

 

"זה קצת מרגיע, אבל אני אישה עם מוסר עבודה גבוה. החלום שלי הוא לקום בבוקר ולחזור לשגרה ולחיים נורמליים, בלי עננת חוסר הוודאות שמרחפת עכשיו מעל הראש. להגיד לך שאני כבר לא בלחץ? בטח שאני בלחץ, במיוחד כאם חד־הורית שהכל על הכתפיים שלה. זה קשה, אבל אני לא מהמתבכיינים. מנסה לשדר עניינים כרגיל, בעיקר כלפי הילדים. בגדול אני שורדת, אבל כל חודש מגדילה את המינוס ומצמצמת את הקניות. יוצאת מהבית כמה שפחות כדי לחסוך מה שאפשר. לא יודעת כמה זמן עוד אצליח להחזיק כך מעמד. לפני שהגעתי לאל על ניהלתי חנות קרמיקה. כל הזמן אמרו לי שכדאי לי למצוא עבודה במקום גדול ובטוח יותר. דווקא עכשיו החנות ההיא עובדת כרגיל, והגוף הגדול והבטוח יותר – מושבת".

 

מה את עושה בחל"ת, אפשר לפחות ליהנות מזה?

 

"איך אפשר ליהנות עם הכנסה של 5,000 שקל? רק שכר הדירה שאני משלמת כל חודש הוא 5,000 שקל. בתקופה הקשה הזו מצאתי את עצמי מתעסקת בעוד תחום שאני אוהבת וזה התנדבות למען הקהילה. אני פעילה בכמה עמותות של עזרה לקשישים ומוגבלים, אבל ההתנדבות המרכזית שלי היא ב"אמץ רופא.ה", שמסייעת לצוותים הרפואיים ולמשפחות שלהם. אני אחראית על הצוות של בית חולים קפלן. אני והבת שלי שומרות לאחת הרופאות שם על הילדים בזמן המשמרות הארוכות. במקביל אני מתנדבת גם בעמותת Make a Wish שמגשימה חלומות לילדים עם מחלות מסכנות חיים. זה מעסיק אותי ומאוד ממלא אותי, וזה הרבה יותר טוב מאשר לשבת בבית להיכנס למרה שחורה".

 

yifater1@gmail.com

 

irisklig@gmail.com