התאונה התרחשה ב-2017. כתב האישום נגד הנהגת הוגש כשנה לאחר מכן והיא הודתה והורשעה באחריות לתאונת דרכים שגרמה חבלות של ממש לנפגעת.
במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה המדינה להחמיר עם הנאשמת ולגזור עליה מאסר על תנאי, פסילה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעת בשל רשלנותה והפגיעות שנגרמו לה. מטעם הנהגת נטען מנגד כי הרשלנות הייתה רגעית וקצרה, כי החבלות לא היו חריגות ולא נגרם לנפגעת נזק ממשי. עוד התבקש בית המשפט להתחשב בכך שהנאשמת היא אישה מבוגרת שסובלת מנכות קשה ולאורך 42 שנות נהיגה הורשעה רק פעם אחת בעבירת תעבורה שהתיישנה.
השופט אלון אופיר קבע כי רף הרשלנות במקרה הנוכחי הוא בינוני-נמוך כיוון שמצד אחד הנאשמת לא נהגה במהירות מופרזת והרשלנות הייתה רגעית, אבל מצד שני היא לא הבחינה בזמן בהולכת רגל שחצתה במעבר חצייה.
הוא הוסיף כי אמנם לא נגרמו לנפגעת חבלות ראש שהותירו פגיעה ממשית, אבל בהיותה אישה מבוגרת הפציעה באגן הייתה קשה וגרמה לסבל משמעותי. לצד זאת, יש להתחשב בנסיבות הייחודיות של הנאשמת – אלמנה ערירית בת 70 ובעלת נכות של 100% עקב שברים בגב ושני התקפי לב. "מאחר שהנאשמת חיה לבדה ללא כל סיוע, היא נעזרת ברכבה לצורך תפקוד בסיסי וללא רכב תפקודה יהיה מורכב מאוד עד בלתי אפשרי", נכתב.
השופט הוסיף כי יש גם לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בנהגת ותיקה וזהירה בדרך כלל, שרישיונה לא נפסל מנהלית לאחר התאונה ובשלוש השנים שחלפו מאז לא ביצעה כל עבירה נוספת.
לפיכך נקבע כי אין הצדקה במקרה הזה לפסול את הרישיון של הנהגת לתקופה ארוכה והעונש צריך להיות מידתי ביחס לפגיעה, נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיה האישיות. על כן נקבע כי העונש יעמוד על חלקו הנמוך של מתחם הפסילה שנע בין שלושה לשמונה חודשים אבל יכלול גם רכיב מאסר מותנה, כפי שביקשה המדינה.
בהתאם הורה השופט על פסילת רישיון הנהיגה שלה לשלושה חודשים לצד שישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף נגזרו על הנהגת חודשיים מאסר על תנאי והיא חויבה לחתום על התחייבות על סך 5,000 שקל להימנע מביצוע עבירה דומה. הנאשמת לא חויבה בקנס או בפיצויים לנפגעת.