איך כותבים קורונה

התיקים כבר מוכנים. הקלמרים מסודרים. המחברות והספרים מחכים. בעוד יומיים יפתחו מאות אלפי תלמידים בכל הארץ את היום הראשון שלהם בבית הספר. אבל מעל ההתרגשות מרחף ענן שחור של חוסר ודאות — הקורונה. ילדים שעולים לכיתה א', וגם האחים הגדולים שלהם, מדברים על הלימודים בצל מונחים כמו קפסולות, שיעורים בזום, בידודים ומסכות

היום הראשון בכיתה א' הוא אחד המרגשים שיש. לילדים עצמם וכמובן שגם עבור ההורים. בכלל, השנה הראשונה בבית הספר היא ציון דרך משמעותי בחיים. אבל השנה מרחפת מעל ההתרגשות הזו עננה כבדה – הקורונה. כמו בכל תחום בחיים, גם עבור תלמידי כיתה א', הקורונה הורסת את החגיגה, מכניסה הרבה אי־ודאות וחששות. ליווינו ארבעה ילדים שעולים לכיתה א', את משפחותיהם ואת האחים הגדולים שעבורם פתיחת שנת הלימודים היא חוויה מדכאת משהו, בגלל הלימוד מרחוק והריחוק מהחברים ומהמורים.

 

משפחת קורן, ראשון־לציון

הילד שחר עולה לכיתה א'

 

שחר קורן, בן הזקונים במשפחה, מארגן כבר את ילקוט הטרולי החדש שקנו לו. הספרים, החוברות, כלי הכתיבה — הכל מוכן ליום הראשון בבית הספר. מדד הלחץ והציפייה בשיאו. אחותו יובל בת העשר וחצי שעולה לכיתה ו' מביטה בו מסדר את התיק בעיניים כלות. מתווה החזרה שלה ללימודים שובר את השמחה. ברוב הימים היא תישאר בבית בפיג'מה ותיצמד ללפטופ ללימוד מרחוק מהחדר שלה.

 

"סידרתי כבר עם אמא בילקוט את כל הציוד לפי הרשימה שקיבלתי מהמורה", מספר שחר בעיניים נוצצות. והפעם זו לא קלישאה — הן באמת נוצצות. ההתלהבות שלו ראשונית, מלאת תום, כמו שיכולה להיות רק אצל ילד שעולה לכיתה א'. "הכי אני שמח", הוא מודה, "זה שאנחנו, שנחשבים להכי קטנים בבית הספר, צריכים להיות עם מסכות רק בהפסקות אבל לא בשיעורים בכיתה. אז הכי כיף לי שאני בכיתה א' וגם בלי קפסולות".

 

לאחות יובל פחות כיף. "אנחנו נגיע ללימודים רק שלוש פעמים בשבוע ונלמד בקפסולות. אני כבר רוצה לפגוש את כל החברים, אבל זה לא יקרה על היום הראשון. זאת שנה חשובה בשבילנו לפני שעולים לחטיבת הביניים, חבל שזה המצב. יש גם קצת דברים טובים: כשלומדים מהבית בזום אפשר להישאר בבגדים של השינה, לא צריך להתארגן במיוחד וגם אפשר להסתמס עם החברות תוך כדי השיעור. אבל ברור שהייתי מעדיפה בכל זאת לחזור למצב הרגיל. היום בגלל הקפסולות, גם בימים שאני אגיע ללימודים, אני לא אפגוש חצי מהכיתה. זה מבאס. וזה לא רק הלימודים בבית הספר, אני מאוד מתגעגעת לחזור לרקוד, ביטלו לי תחרויות והופעות שהתאמנו עליהן המון".

 

אז איך מעבירים את הזמן?

 

"מצאתי לי עיסוקים אחרים בבית, התחלתי לתפור ולעצב בגדים ובגדי ים ולצייר המון. יש קצת יתרונות".

 

האחות האמצעית, עמית בת ה־8.5, שעולה לכיתה ג', תלמד השנה חמישה ימים בשבוע בבית הספר, אם כי בקבוצה של 18 תלמידים. עבורה מדובר, היא אומרת, במכה קלה בלבד. "אני השנה מתרגשת יותר מתמיד, כי זה באמת מיוחד בשבילנו לחזור ללימודים ולפגוש שוב את כולם. הייתה תקופה ארוכה שלמדנו בזום ולא יכולתי לפגוש את החברות הכי טובות שלי. אני הכי מקווה שנחזור גם לימי שישי כי זה היה בשבילי היום הכי כיפי בכיתה. גם אני הייתי לפני הקורונה בסטודיו לריקוד וביטלו לנו את כל ההופעות. היינו צריכות להשתתף בתחרות בינלאומית ברומא וההורים סיפרו לנו שזה לא יקרה".

 

שחר הקטן, לעומת זאת, לא נותן לקורונה לקלקל לו את מצב הרוח. "הלכתי עם אמא לקנות את הילקוט הראשון שלי ובחרתי טרולי כזה עם ידית, שאני יכול לגרור כי זה כבד על הגב עם כל הספרים והמחברות", הוא משוויץ. הייתה לנו פגישת זום עם המורה החדשה ועכשיו אני כבר מת לפגוש אותה על באמת, לא במחשב. אני הכי רוצה להכיר את החברים החדשים שילמדו איתי בכיתה ולשחק איתם בהפסקות".

 

אתה לא חושש קצת מהמעבר לכיתה א' ומהלימודים?

 

"לא, אני בטוח שהולך להיות לי מה זה כיף בשיעורי חשבון כי אני ממש אוהב את המקצוע הזה, אני אוהב לעשות תרגילי חשבון קצת מורכבים".

 

אנחנו מבטיחים לחזור אליך בכיתה י"ב כדי לשמוע אם זאת תהיה עדיין ההרגשה שלך.

 

משפחת שושה, פתח־תקווה 

הילד עילאי עולה לכיתה א'

 

רויטל שושה, אמא לארבעה, מכירה הכי מקרוב את המשמעות של היום הראשון בלימודים. בעבודתה כגננת בגן עירייה, היא מקבלת מדי שנה עשרות ילדים שעושים את הצעד הראשון במערכת החינוך. אבל השנה יש לה גם ילד משלה, עילאי בן ה־6, שמתחיל את דרכו בבית הספר. "חיכיתי ליום הזה כל החופש הגדול", הוא מספר. "ממש קיוויתי שלא נלמד בזום מהבית כי אני רוצה לשבת בכיתה מול המורה, עם הלוח הגדול, הכי כיף יהיה לצאת לשחק כדורגל עם החברים החדשים שלי בהפסקות. אני כבר רוצה שזה ממש יקרה".

 

האם רויטל מביטה על בנה בחיוך. אבל גם בדאגה. "קודם כל אני מקווה שהכל ילך חלק בלי שביתות של הרגע האחרון", היא מדברת מניסיון. "הילדים מתרגשים וכמובן שעילאי מתרגש הכי הרבה, אבל צריך גם להודות – במציאות שאנחנו נמצאים בה בצל עליית התחלואה של הקורונה, אני כולי תקווה שהכל יעבור חלק גם עבור הילדים הקטנים שלי שמגיעים פיזית לבית הספר ולומדים בלי מסכות, וגם במסגרת הגן שבו אני עובדת, שחלילה לא יהיו מקרים של הדבקה".

 

השנה, ההורים לא יוכלו ללוות את העולים לכיתה א' לאורך היום הראשון בלימודים, אבל לעילאי יהיה בכל זאת מלווה צמוד. האח אורין שעולה לכיתה ב' מדבר בביטחון של בעל ניסיון. "אני לא אשאיר אותו לבד ביום הראשון ללימודים, אני אהיה הכי צמוד אליו", הוא מבטיח.

 

שיר, הבת הבכורה במשפחת שושה, עולה לכיתה ה'. היא תלמד רוב הזמן מהבית, אבל האם רויטל מוצאת בזה גם יתרונות. "שיר תוכל לעזור לנו בטיפול בבת הזקונים ליהי, שהיא רק בת שנה. היא כבר מיומנת בזה. זאת המציאות החדשה וצריך להתרגל אליה עם הדברים הפחות טובים וגם עם הדברים הטובים. שיר למשל מסתדרת מצוין עם הלימודים מרחוק וגם זה מרגיע".

 

שיר, מתברר, מעדיפה ללמוד מהסמארטפון ולא מהמחשב. "ככה אני יכולה ללכת איתו לכל מקום בבית וזה הרבה יותר נוח. לפעמים בא לי ללמוד מהעמדת מחשב שלי בחדר, אבל רובנו בכיתה אוהבים את הזום מהטלפון. זה הכי קל. אני לא אשקר, יש משהו בלימודים מרחוק שהוא לא כזה נורא. ברור שהייתי מעדיפה ללמוד בבית הספר, אבל מתרגלים".

 

משפחת צומר, יקנעם־עילית 

הילדה רותם עולה לכיתה א'

 

מורן צומר עולה לכיתה י'. זאת השנה הראשונה שלה בתיכון. השנה היא תלמד בעיקר דרך הזום, אבל זה פחות מפריע לה. ויש גם בונוס: פחות מבחני בגרות. על אחותה רותם בת ה־6 שעולה לכיתה א', היא מביטה בסוג של נוסטלגיה רחוקה. בעיקר על ההתרגשות הגדולה. "סבא וסבתא קנו לי תיק חדש שאני בחרתי והלכתי עם אמא לקנות מחברות ועפרונות וטושים וחולצות בית ספר בכל מיני צבעים", מספרת רותם. "אני אלמד בבית ספר יצחק נבון, קרוב לבית ובכל יום אקום בבוקר ואבחר לי חולצת בית ספר אחרת עם הסמל שהדפסנו על כל החולצות. זה חלק מהכיף. אני כבר תלמידה בבית ספר, לא בגן חובה. זה מושלם. לנו אין הגבלות בקורונה, אנחנו לא צריכים לשים מסכה על הפנים שזה ממש מרגיע אותי כי הייתי בחרדות מזה ואנחנו גם לא מחולקים לקפסולות. לפי מה שהבנתי אני אלך לבית ספר כל יום חוץ מיום שישי, שזה צ'ופר כי אז יש לי זמן לעשות כיף שוב על הקורקינט שלי ולבלות עם אמא ואבא כמו תמיד".

 

כמה את מתרגשת לקראת כיתה א'?

 

"המון, אבל אני גם קצת חוששת שלא יהיו לי הרבה חברים כי יש לי רק שלוש חברות שממשיכות איתי מהגן. אני מקווה שיהיה לי כיף ושאני אלמד הרבה דברים חדשים" .

 

מעין, האחות האמצעית במשפחה, בת ה־12.5, עולה לכיתה ח' בחטיבת ביניים. אצלה התחושות אחרות לגמרי. "זה מבאס שאנחנו נלך רק יומיים בשבוע לבית הספר, כי זה הזמן שלי לפגוש את החברים. גם פחות נוח לי ללמוד מרחוק בזום. אבל זה גם קצת כיף שאנחנו לא צריכים כל יום לקום ולהתארגן ולנסוע לבית ספר שזה לוקח הרבה זמן. אני למשל יכולה לנצל את הזמן הפנוי לרכיבה על סוסים. זה תחביב שלי שאני מאוד אוהבת כבר שש שנים. אני יכולה אפילו לקום מוקדם לפני הלימודים בזום ולקפוץ לחווה, בימים של לימודים רגילים לא הייתי יכולה לעשות את זה".

 

משפחת איטח, רמלה 

הילדה הודיה עולה לכיתה א'

 

להודיה איטח בת ה־6.5 יש טבלת ייאוש שהיא הכינה עם אמא שלה לקראת היום הראשון ללימודים. היא כבר לא יכולה לחכות לרגע הגדול שבו תעלה על המדים האחידים שאמא קנתה לה. חולצה מודפסת עם סמל של בית הספר "אריאל", שמתנוסס עליה בגאווה. "הלב שלי ממש דופק מהתרגשות", מודה הודיה. "אני רוצה הכי בעולם להתחיל כבר ללמוד בבית ספר. קנינו את כל הציוד וזה כל כך פאן. אני אוהבת שהכל יהיה מושלם בלוק שלי ואמא הרשתה לי לבחור מה שרציתי. הילקוט שלי הורס. בחרתי טרולי עם ידית גרירה, שיהיה קל לי יותר לגרור כמו מזוודה ולא על הגב. בחרתי תיק עם הדמויות של פרוזן, ואני כבר יודעת מה יהיה סט הבגדים שאני מתכננת ללבוש ביום הראשון. חולצה לבנה, חצאית ג'ינס שחורה וסנדלי זהב. וכמובן שאשים סרט מדליק בשיער. יש לי גם מסכה קולית, אבל צריך לשים אותה רק בהפסקות, ככה אני חושבת. לעומת זאת, אחותי הגדולה קצת מתבאסת כי היא לא חוזרת לבית ספר כמוני כל יום".

 

האחות הגדולה אורין, שחגגה לא מזמן בת־מצווה, עולה השנה לכיתה ז' בחטיבת הביניים "עידנים" בעיר. "בגל הראשון כולנו למדנו מהבית, לא היה הבדל בין כיתה א' לכיתה ז'. עכשיו יש הבדל וזה פחות כיף. לא נפגשים עם החברים וזה גם יותר קשה ללמוד כל הזמן מול קוביות מסך בטלפון או במחשב. הזום גם לא תמיד עובד, הרבה פעמים זה נתקע. כל רגע גם שומעים על מישהו אחר שנכנס לבידוד וזה מלחיץ, אז אולי בכל זאת עדיף שאני אלמד מהבית כי ההדבקה גדולה יותר בגילים שלנו ופחות אצל ילדים קטנים. דבר אחד בטוח, אני יכולה ללבוש מה שבא לי כשאני אקום בבוקר ב־1 בספטמבר. אין קוד לבוש כשלומדים רוב הזמן מהבית".