מפלגת הבית

אשתו של מיקי זוהר נזכרת בבהלה של בנם בן השש בעקבות ההפגנות מתחת לבית, בן זוגו של אמיר אוחנה מסגיר את המחוות הרומנטיות הבלתי פוסקות של השר, רעייתו של אבי ניסנקורן מספרת על המסירות שלו לבנם בעל הצרכים המיוחדים ובעלה של אורית פרקש־הכהן מסביר למה היא לא תהיה ראש הממשלה. ארבעה בני זוג של פוליטיקאים בכירים נפגשו כדי לגלות מה הקריירה עשתה להם, לזוגיות, למשפחה ובעיקר לאנשים שבהם התאהבו

לעולם אין לדעת איך החיים יתגלגלו; לילה אחד אתם הולכים לישון עם עורך דין, למחרת בבוקר אתם מתעוררים כשלצידכם פוליטיקאי. זה, בפועל, מה שקרה לכל ארבעת המרואיינים שהתכנסו כאן. אבל לפעמים זה הולך אפילו רחוק יותר: לילה אחד אתם נכנסים למיטה עם בן/ת זוגכם הפוליטיקאי/ת, ולמחרת בבוקר - או בצהריים - אתם מתעוררים עם הפגנת המונים קולנית מתחת לחלון הבית.

 

זה מה שקרה לימית זוהר, בעלת משרד לתיווך נדל"ן ואשתו של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, כשמתחת לביתם בקריית־גת התאספה לפני כחודש הפגנת המחאה הראשונה, והשכן נאלץ לטלפן אליה לעבודה כדי להודיע לה שהילד, דניאל, בוכה.

 

"הילד היה לבד בבית ונבהל מאוד מהמפגינים, בעיקר מהקריאות במגפון", זוהר נזכרת. "אחר כך שלחתי למיקי הקלטה כדי שישמע את השיחה שלי איתו. הוא בסך הכל בן שש, שואל אותי: 'אמא, למה אומרים שאבא גנב? למה אומרים שהוא שקרן? זה לא נכון. כשהוא מבטיח לי הוא תמיד מקיים'. כששאלתי אותו ממה הוא נבהל, הוא אמר שהוא לא מסוגל לשמוע שמקללים, 'זה כואב לי בראש ונכנס לי לתוך המוח'".

 

אחרי שהרגיעה את הילד, זוהר יצאה למפגינים: "היו שם משהו כמו עשרה אנשים. הצעתי להם שתייה, וביקשתי יפה שיפסיקו לקרוא במגפון. דיברתי עם אחת מהן, שיחה שקטה ומכובדת. היא שאלה 'איפה מיקי?', הסברתי שהוא בכלל לא בבית ואמרתי לה: 'לכו לכנסת, באמת, אני לא נגד הפגנות, אבל שם לפחות מישהו ישמע אתכם, כאן אתם רק מלחיצים את דניאל'. היא אמרה: 'תסבירי לדניאל שאנחנו לא אויבים'. אבל דניאל לא מבין את זה. דניאל שומע את ההשמצות נגד אבא שלו. כמה ימים אחר כך הוא התקשה להירדם, שמעתי אותו שואל את אחד האחים שלו: 'איזה יום היום?' הוא רצה לדעת, כי זכר שביום חמישי יש עוד הפגנה, ומאוד חשש מזה. מאז היו שתי הפגנות נוספות".

 

איך הרגשת כשההסתמסות שלך עם מיקי בנושא הופצה ברשתות וטענו שהיא מפוברקת?

 

"אנשים חשבו שביימנו את זה. זה הזוי ואכזרי, וגם מאוד הכעיס אותי. התקשרתי למיקי ושאלתי אותו: 'איפה הפרטיות שלי?' כל כך כעסתי באותו יום".

 

איך מיקי הגיב לכעס שלך?

 

"הוא אמר שזה דווקא טוב, שיראו שההפגנות האלה עושות לנו רק נזקים. אמרתי לו שזה לא רלוונטי מבחינתי, מה שכתבתי או אמרתי זה פרטי שלנו".

 

× × ×

 

ממש כמו זוהר, אף אחד מארבעת המרואיינים כאן לא בחר להיות סטטיסט במחזה שנכתב על ידי בני זוגם. הם רק משתדלים, כמיטב יכולתם, למלא תפקיד שאין לו במאי. מנוסים כבר בהגנה היקפית על אהובם/תם - בכל זאת אתם מסתכלים על זוגיות ששרדה שלוש מערכות בחירות רוויות זוהמה פוליטית, השמצות ואיומים - הם משתדלים להלך, רוב הזמן, בין הטיפות.

 

לא תמיד זה מצליח. לפעמים הם נגררים פנימה שלא מרצונם, ולפעמים בהתנדבות. לאלון חדד, בן זוגו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, למשל, קשה להתאפק מלהתערב. "אצלנו אני כאילו החיה הפוליטית", הוא אומר. "אין לי את הכישורים להיות פוליטיקאי, אני יודע את זה, אבל הפוליטיקה תמיד עניינה אותי, מגיל שש בערך".

 

ועדיין, אפילו לא לחדד, ובוודאי שלא לאף אחד משלושת בני הזוג האחרים שהתכנסו כאן – זוהר, אנדריאה ניסנקורן, אשתו של שר המשפטים אבי ניסנקורן, ועורך הדין עודד הכהן, בעלה של אורית פרקש־הכהן – לא היה מושג, כשהכירו את בני זוגם, שהחיידק הפוליטי שאולי מקנן בהם יתפרץ ככה. פרקש־הכהן הכירו בתקופת לימודיהם המשותפת באוניברסיטה העברית, הניסנקורנים באוניברסיטת תל־אביב, והליכודניקים - באוניברסיטה של החיים, או במקרה של חדד ואוחנה, ב'אוויטה', בר גייז תל־אביבי נחשב.

 

אלון חדד, יליד צפת ובן למשפחה דתית, היה אז בן 29 עם ותק של לא מעט שנים בעיר הגדולה. "כשנכנסתי פנימה מיד ראיתי אותו. אמיר חתיך, אי־אפשר להגיד שלא. המבטים הצטלבו מיד, וזהו", הוא נזכר. "אמנם כלום לא קרה, אבל בדיעבד מתברר ששנינו לא הפסקנו לחשוב אחד על השני. ידעתי שהוא באמצע התמחות במשפטים, די מוכר, שובר לבבות כזה, נחשב. אמרתי לעצמי, 'מה הסיכוי?' אבל בכוונה המשכתי לצאת כל הזמן ל'אוויטה', לנסות לפגוש אותו שם. אחר כך התברר שגם הוא עשה אותו דבר, אבל איכשהו לא נפגשנו".

 

בסוף 'אוויטה' לא איכזב: "אחרי כמה פעמים, פגשתי אותו. החלפנו טלפונים, וזהו בעצם" הוא צוחק, "היינו בהתלהבות מטורפת. ממש".

 

יומיים אחר כך הם כבר גרו יחד. 15 שנים מאוחר יותר, עם זוג תאומים שהביאו יחד, חדד אומר שמה שעבד אז עובד גם היום: "הוא מאוד רומנטיקן. באמת. כאילו, פרחים ורומנטיקה".

 

אתה חושב שיש לו סיכוי להיות ראש ממשלה?

 

"כל פוליטיקאי שואף להגיע הכי רחוק, זה הגיוני. אבל אני חושב שפוליטיקה צריכה להיות לזמן מוגבל. אני לא צוחק, מבחינתי, עוד שמונה שנים אמיר צריך לפרוש. פוליטיקה זה דבר כל כך קשה שבאמת, אני לא מבין איך אנשים סובלים את זה כל כך הרבה שנים".

 

זוהר: "הם אוהבים את זה".

 

חדד: "כן, אבל לא יודע".

 

זוהר: "אתה רוצה את אמיר בבית לדעתי".

 

חדד: "אני חושב שזה פשוט נכון לחיים. יש את הפוליטיקאים האלה שוואללה - "

 

זוהר: "לא משפיעים".

 

חדד: "זהו. אתם כבר 30 שנה תקועים באיזה תפקיד, תתקדמו. תעזבו. אני חושב שלבוא, לתת מכה וללכת. כאילו, לעשות. לקדם באמת אג'נדות שאתה מאמין בהן במהירות וללכת. קח את נתניהו - היה שר אוצר שנתיים, מ־2003 עד 2005. שר אוצר מיתולוגי. עשה רפורמות שאנשים מאה שנה לא היו עושים אותן. זה מדהים".

 

מצידו, חדד התפקד לליכוד כשהיה בן 17. "באתי מבית ש־90 אחוז מהשיחות זה פוליטיקה. אחותי אמרה פעם, 'נגזר עלינו להצביע ליכוד. אנחנו לא יכולים להצביע משהו אחר'. בזמנו, כשאמיר היה בשב"כ, הוא פחות התעניין בזה. אבל תמיד היו לו דעות ימניות, וזה הקל עלינו להיות יחד. כאילו, לא יודע אם הייתי יכול להיות עם מישהו שאלו לא הדעות שלו".

 

לא מעט גייז מזדהים יותר עם השמאל.

 

"רוב הגייז שעושים רעש, אולי הם שמאלנים. אני חושב שרוב הגייז ליכודניקים. יודעים מה? הגייז מתחלקים בצורה שווה. אני מכיר גייז שאומרים שהם שמאל, ובקלפי מצביעים ליכוד".

 

אמיר נתפס על ידי חלקים גדולים בקהילה הגאה כמי שנסוג בכל הזדמנות מחקיקה למען זכויותיה.

 

"אני חושב שאמיר מעולם לא הצביע נגד הצעות חוק של הקהילה. אולי פעם או פעמיים הוא נעדר מהצבעות, אבל מעולם לא הצביע נגד, צריך להפריך את השקר הזה. זה מאוד כואב לאמיר, היחס הזה של הקהילה כלפיו. הוא בחיים לא יכול לרצות אותם. הם בחיים לא הצביעו לו, לליכוד, לא עזרו לו ולא נתנו לו יום אחד של חסד. הם ציפו שהוא לא יהיה באמת ליכודניק, אלא סטייל דן מרידור כזה. והוא באמת ליכודניק, והוא גם מקדם דברים שלא נוחים להם. זה הכל פוליטי ולא קשור לזכויות קהילה או דברים כאלה".

 

בזכות בית המשפט העליון, שאותו אמיר תוקף, ישראל מכירה בזוגות חד־מיניים ובילדיהם.

 

"בית המשפט לפעמים גם צודק. אנחנו חושבים שמערכת המשפט רקובה עד היסוד וזה שמדי פעם היא עושה דברים נכונים לא אומר שלא צריך לבקר אותה".

 

מכל האמירות שלו כשר משפטים ושר לביטחון הפנים, לא הייתה אפילו אחת שעליה אמרת לו: "לא הסכמתי איתך"?

 

"היו, היו, ברור. הסיפור עם ניר חפץ בכנסת, למשל (כשאוחנה חשף בכנסת פרט אסור מחקירתו של חפץ - מ"ב). ראיתי את זה בלייב בערוץ 99 ומיד התקשרתי אליו".

 

יצא שהצלחת לשכנע אותו לעשות משהו אחר ממה שרצה?

 

"המון פעמים, הוא מאוד גמיש בפעולות שלו".

 

כמה אתה מעורב?

 

"מעורב מאוד, בהכל. פעם בגין אמר: 'פיצחתי את הקוד הגנטי של הליכוד'. אני חושב שהוא לא פיצח, עובדה, רואים איפה הוא עכשיו. אני חושב שאני כן. לא יודע אם פיצחתי, אבל אני מכיר את הליכודניק הנפוץ. זה אני, לדעתי. בגלל זה גם אמיר יודע מה הליכודניקים אוהבים".

 

ומה זה?

 

"מאוד חשוב ללכת עם המנהיג. הליכודניקים אוהבים את זה. מי שלא הולך עם המנהיג לא מצליח".

 

× × ×

 

שלא כמו אוחנה וחדד, מיקי וימית זוהר הכירו כבר בילדותם. "מגיל תשע רדפתי אחריו", היא צוחקת. "כבר אז הימרתי ששווה לתפוס אותו. כשהוא היה מגיע מקריית־גת עם אמא שלו, הייתי מפנקת אותו בקרטיבים, דואגת לו. הוא היה ילד מיוחד, יפה, כובש כזה".

 

כשזוהר היה בן חמש נהרג אביו בתאונת דרכים. "הרגשתי כלפיו חמלה בגלל היתמות שלו, זה היה בשנת 85' ואני זוכרת כילדה את המבוגרים מדברים על התאונה". בגיל 13 הזמין אותה זוהר לאירוע בר־המצווה שלו בקריית־גת. "נסעתי לשם עם הדודים שלו. אני זוכרת שקניתי לו מתנה, תמונה לחדר".

 

הם ייפגשו שוב רק שמונה שנים מאוחר יותר, בחתונה של קרובי משפחה, ומאז לא ייפרדו. "ישבנו בחוץ ודיברנו משך כל האירוע", היא צוחקת, "הוא ביקש בסוף את מספר הטלפון שלי, והמשכנו לדבר עוד כמה שעות אחר כך. למחרת כבר נסעתי אליו לקריית־גת. הוא היה אז חייל, ואני בסוף שירות לאומי, קצת יותר עצמאית ועם רכב".

 

בספטמבר הקרוב יחגגו 21 שנים וארבעה ילדים, והיא מתקשה לזכור את הרגע שבו הבינה שהיא נשואה לפוליטיקאי: "כשהתחתנו הייתי בת 19, ממש ילדה. לא ממש הבנתי את המשמעות של להיות פוליטיקאי או לחיות לצד פוליטיקאי. לא חשבתי גם שזה ירחיק לכת. חשבתי שזה יהיה משהו כזה ברמה המקומית של העיר".

 

בן 24, זוהר היה כבר מעורב בעשייה ציבורית בקריית־גת. בגיל 28 התמודד לראשונה למועצת עיר, וארבע שנים מאוחר יותר הקים מפלגה עצמאית והפך לסגן ראש העיר. "התחלתי להבין שהפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד ממיקי ואני לא יכולה לקחת לו את זה - זה כמו חיידק", היא אומרת. "הרגשתי כאילו שום דבר לא עניין אותו, רק פוליטיקה. אפילו לא העסק המשפחתי, שבו החלפתי אותו מאוחר יותר. כל זמן שהפעילות שלו הייתה בתוך העיר, זה לא פגע בחיי המשפחה ולא הרגשתי קשיים. להפך. כל הזמן רק חיבקו אותנו ופירגנו. לא עברנו דברים קשים כמו היום".

 

על ההתמודדות לכנסת, דיבר איתה בעלה לראשונה כשעמדו ללכת לישון: "הוא אמר: 'מישהו הציע לי להתמודד לכנסת במשבצת של הנגב'. ניסיתי להבין מה המשמעות, והוא ענה: 'אם אני מנצח, זה אומר שאני חבר כנסת'. שאלתי אותו: 'ואם לא תנצח?' כי מיקי לא יודע להפסיד בדרך כלל - והוא ענה: 'אז לא ניצחתי'. אמרתי לו: 'אם תדע להתמודד כשלא תנצח, שיהיה לך ברכה והצלחה'".

 

מאז הדברים פשוט קרו, אבל נסו לשאול את זוהר על התבטאויותיו מעוררות הסערה של בעלה, והיא תגיד: "אני לא שומעת אותו כי אני לא צופה בטלוויזיה, אין לי את הזמן. אני מנותקת. פרופר עבודה, בית, ילדים, זהו".

 

ולא מעניינים אותך הדברים שהוא אומר?

 

"לא. עצוב שאני אומרת את זה, אבל אני לא מתחברת לעולם הפוליטיקה. אצלי פוליטיקה זו מילה נרדפת לאכזריות, לפגיעה, לנקמה. זו תמיד הייתה החוויה שלי מהעולם הזה. אני לא רואה בזה טוב".

 

אבל היו מקרים שבהם ידעת שהוא עורר סערה כלשהי, וכשהוא חזר הביתה וישבתם לאכול אמרת לו: מיקי, הגזמת?

 

היא צוחקת. "הוא חוזר בשעות מאוחרות, אין לו זמן לאכול".

 

אוקיי, אז על כוס בירה או יין, יצא לך להגיד לו?

 

"בכל פעם שהיו דברים קיצוניים, הייתי שומעת את זה מאנשים שהיו תופסים אותי ברחוב ואומרים: 'וואו, מה קרה עם בעלך?' ואז אני אומרת להם: 'אה, באמת? מה קרה?' כאילו, תחדשו לי. כי אני באמת משתדלת לא לצפות בטלוויזיה. לפני כמה ימים צפיתי באיזו תוכנית ופתאום הוא צץ. ואז אמרתי: 'וואו, כמה אתה בטלוויזיה. מזל שאני לא רואה טלוויזיה'. טוב שכך, כי אני באופן אישי לא מתחברת, צריך אופי לזה".

 

× × ×

 

גם אנדריאה ניסנקורן מתקשה להתחבר כיום לרמות האגרסיה שעיסוקו של בעלה, שר המשפטים, תובע. למעשה, היא מעולם לא חשבה שבעלה יגיע למקום הזה. עד תפקיד יו"ר ההסתדרות העניינים התנהלו די כפי שצפתה. כשבעלה הקים ב־2001 משרד עורכי דין שעסק ביחסי עבודה וייצג בעיקר ועדי עובדים גדולים - כבר היה לה ברור לאן הדברים הולכים. "המשרד שלו היה כל הזמן בקשרים עם ההסתדרות, הוא תמיד הגן על העובדים ולא על המעסיקים, והייתה לו מעורבות חברתית מאוד חזקה ואידיאולוגיה חברתית מאוד מוצקה", היא זוכרת.

 

ב־2010, כשסגר את המשרד לטובת תפקיד יו"ר האגף המקצועי לאיגוד בהסתדרות, ובהמשך יו"ר ההסתדרות, היא עדיין הייתה לצידו: "אז זה נראה לי מאוד טבעי, ומאוד תמכתי בזה. הבנתי שזה הייעוד שלו".

 

אבל משם המצב החל, כדבריה, לגעוש. כשבעלה לקח בתחילת 2019 חופשה ללא תשלום מתפקידו בהסתדרות לקראת הבחירות לכנסת ה־21 והצטרף למפלגתו של בני גנץ, אנדריאה כבר לא הייתה משוכנעת שהיא לגמרי בעניין. "הפעם מאוד חששתי", היא מודה. "בעיקר מהחשיפה של החיים הפרטיים והמשפחה, מכל הלכלוך של הפוליטיקה, מזה שהולכות להיות עלינו כתבות ותגובות באינטרנט. אבל הבנתי שאני לא יכולה להוציא את העשייה הציבורית מאבי, זה הייעוד שלו. כמו שאני לא אקבל את זה שאבי יגיד לי, 'את לא תלכי להתמחות הזאת', או 'את לא תעשי את זה'. לפני כשבועיים התאמתו רוב חששותיה, כשפרשת סגירת התיק הפלילי לכאורה נגד בעלה הציפה את כלי התקשורת והפכה מדוברת. "קשה לראות איך מנסים להפיץ שקרים על בן זוגך", היא מודה. "אבל אבי איש חזק, ואני רק יכולה להגיד למכפישים שבסוף שקרים נחשפים. אי־אפשר להכתים אדם ישר, ואי־אפשר להפחיד את אבי בשיטות כאלה".

 

היא הגיעה לישראל מרומניה בגיל 20, סטודנטית לרפואה בסוף שנה שלישית, דור שלישי לרופאות - אמה הייתה רופאת עיניים וסבתה רופאת משפחה. בימים הראשונים ללימודי השנה הרביעית היא הלכה קצת לאיבוד. "אבי ראה שאני מחפשת והסביר לי איך להגיע לאולם שלי", היא נזכרת. "פגישה מאוד בנאלית, אבל אז הוא הזמין אותי לדייט. והוא לא היה רק הגבר הישראלי הראשון שיצאתי איתו, אלא גם הגבר הכי אינטליגנטי שפגשתי. היה לו מלא חוש הומור, והייתה לו קצת פחות מהבוטות הצברית שהייתה אצל אחרים. עם כל הציניות שלו, הוא היה מאוד רגיש".

 

הוא לקח אותה לבית התה, משם נסעו ליפו: "הסתובבנו שם שעות ודיברנו, למחרת הוא הזמין אותי לדייט נוסף, ואחריו לעוד אחד ועוד אחד. זה היה פשוט ומאוד טבעי. מאוד התאמנו".

 

יש להם שני בנים, אורי בן ה־22 ורון בן ה־19, ילד בעל צרכים מיוחדים שמתמודד עם אפילפסיה, פיגור ואוטיזם. "הוא מאוד זקוק לאבי, הוא ברמה של ילד בן שלוש ומבחינתו הכי חשוב שאבא יהיה בבוקר, ילביש אותו, ייתן לו את התרופות, יוריד אותו להסעה ויהיה שם בשבילו. הוא זקוק לסדר יום קבוע. גם אם אבי מסיים לעבוד בחמש בבוקר בירושלים, הוא נוסע הביתה, מעלה את רון להסעה וחוזר. לחו"ל הוא כמעט ולא נוסע, חוץ מפעמיים בענייני עבודה, כשהיה בהסתדרות".

 

× × ×

 

המחיר שהם נתבעים לשלם על קריירה פוליטית שלא בחרו בה הוא, איך לא, הנושא הכואב ביותר בחדר. חלקם מתקשים יותר, חלקם מתחברים בטבעיות. חדד, למשל, לא מסוגל להתנתק מעיסוקו של בן זוגו – לא פעם הוא מרחיק לכת אפילו יותר ממנו, ובשלב מסוים בשיחה הוא מודה שהיה שמח אם אוחנה היה יודע, בפשטות, לשקר טוב יותר. "יש לו תכונה שלדעתי לא טובה לפוליטיקאים: הוא לא יודע לשקר. בכלל. כאילו, אני לא צוחק. אני אומר לו, 'אתה חייב ללמוד לשקר'".

 

זוהר: "לא נכון".

 

אלון: "פוליטיקאי צריך לשקר. נקודה".

 

זוהר: "אני חושבת שכל מה שמייחד והופך אותם ליותר טובים זה דווקא שהם לא משקרים. מיקי מאוד ישר, ולדעתי זה מה שחשוב".

 

אבל חדד לא משתכנע, ומנסה להסביר למה הוא מעורב כל כך – גם רגשית –בעבודתו של בן זוגו. "אני ליכודניק שרוף כל החיים", הוא מעיד. "מאז שהייתי הולך לעצרות של בגין עם אבא שלי, אצלנו ליכוד זה וואו. מגיל 18 הצבעתי לליכוד, חוץ מפעם אחת בחיים ב־2003, כי חשבתי שאריק שרון מושחת. מאשימים את מצביעי הליכוד שהם מצביעים למושחת, וחושבים שאנחנו מושחתים. הפוך, אנחנו נגד שחיתות. לדעתי, השחיתות הכי גדולה זה מה שעושים פה במערכת המשפט. אני באמת חושב שהתיקים תפורים. תפרו תיקים לראש הממשלה. לכן, ראש ממשלה שתופרים נגדו שלושה תיקים, יכול להמשיך להיות ראש ממשלה".

 

אולי עדיף לתת לבית המשפט לקבוע.

 

"שבית המשפט יקבע? אני גם לא סומך עליו אישית, אבל נניח. אז בטח שהוא לא צריך להתפטר לפני שיקבע בית המשפט. ביבי נתניהו לא מושחת, אין לי ספק בזה. אני יודע את זה. אני לא אבחר בחיים בבן אדם שאני חושב שהוא מושחת".

 

ואם בית המשפט יקבע שהוא מושחת, תקבל את זה?

 

"לא. אני לא אקבל את זה. סליחה. מה? השופט יותר? יש לי את השכל הישר שלי. אני לא סומך עליהם".

 

גם אם מראים לך, למשל, שנתניהו קיבל סיגרים ושמפניות במאות אלפי שקלים?

 

למיטב ידיעתי, החוק מתיר לקבל מתנה מחבר".

 

לעובד ציבור אסור.

 

"מחבר מותר".

 

בהמשך הוא יוסיף ש"אני מאמין בחוכמת ההמונים", ויחתום בשאלה: "כשמיליון ומשהו אנשים הולכים להצביע לנתניהו, מה אתם חושבים, שהם מושחתים? שלא מפריעה להם שחיתות?"

 

"אני עורך דין, אסור לי לחשוב, בית המשפט חושב בשבילי - אני בסך הכל מראה לו את העובדות", עונה מיד עודד הכהן, ומוסיף: "תשמעו: כשאורית הייתה יו"ר רשות החשמל היא הייתה חשופה לאנשים עם הרבה מאוד כוח וכסף, שבאו אליה בכל מיני בקשות, 'תעשי לי', 'תסדרי לי’. הגברת לא נתנה. לא הסתחררה מכוח ולא הסתנוורה מקשרים. מי שלא הגיע לו, אף פעם לא קיבל רישיון. היא לא איפשרה לאדם לשלם עליה כוס קפה כדי שלא יגידו בטעות שהיא קיבלה. זאת דעתי".

 

"אני לא הולכת להגיב למה שנאמר פה על מערכת המשפט", לוקחת ד"ר אנדריאה ניסנקורן צעד אחורה ומיד ממשיכה: "אני רוצה להזכיר לכם ששמירה על שלטון החוק היא אבן היסוד של הדמוקרטיה".

 

חדד ממהר לאשר: "כולנו בעד שלטון החוק".

 

אמרת כרגע שאתה לא מאמין למערכת המשפט.

 

חדד: "אני בעד שלטון החוק, אבל זה לא אומר שלא צריך לתקן את מערכת המשפט. אני רק רוצה להגיד על שר המשפטים...", וכאן ניסנקורן עוצרת אותו בקול שקט אבל החלטי: "אני לא דיברתי על שר המשפטים הקודם (אוחנה - מ"ב), אז אתה אל תדבר על שר המשפטים הנוכחי, בסדר?"

 

חדד מנסה שוב: "אני רוצה להגיד ששמירה על הפרקליטות זה לא ערך. שמירה על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה זה ערך. אבל אם הפרקליטות רקובה?"

 

ניסנקורן: "אלון, אני לא הגבתי על התפקוד של שר המשפטים הקודם, בסדר?"

 

חדד: "זה קשור לשאלה".

 

ניסנקורן: "יש איזשהם חוקים שאנחנו צריכים לכבד פה. מה שמאחד אותנו זה שאנחנו בני זוג של פוליטיקאים, ולא משנה אם הדעות שלנו שונות, יש לנו אותן בעיות ואנחנו מתמודדים עם אותם דברים".

 

חדד: "אבל זה לא אומר שאני לא בעד שלטון החוק. אני בעדו. אני חושב שצריך לתקן אותו".

 

× × ×

 

בני הזוג פרקש־הכהן מציגים מודל דומה לזה של אוחנה וחדד שבו שניהם מעורבים מאוד בפעילות. "היא נלחמה בקרטלים ובכל חוסר התחרות במשק", נזכר הכהן בשנותיה של אשתו כראש צוות ברשות להגבלים עסקיים. "אני זוכר אותה יושבת עד השעות המאוחרות של הלילה ואומרת: 'אני אוציא ממנו' ו'אני לא אתן להם'. שם גיליתי את חוש הצדק המטורף שלה. היא שיתפה אותי הרבה בהתלבטויות שלה, אני עושה הרבה ליטיגציה, אז אני יודע לעזור במקרים שהיא הייתה צריכה להופיע בפני שופטים ובבתי משפט". הם הורים לשלושה, בטווח הגילים 9 עד 23, מתגוררים בירושלים והכירו - או לפחות הבחינו זה בזה - במסיבת יום העצמאות שערך עודד אצלו בבית. אורית הייתה בסוף ההתמחות בבית המשפט העליון אצל השופטת דליה דורנר, הוא התחיל לימודי משפטים ועזב באמצע לטובת לימודי פסיכולוגיה, שאותם נטש וחזר שוב למשפטים: "אני קצת פחות טוטאלי לעומתה", הוא צוחק. "אז כשהכרנו היא כבר סיימה את הלימודים".

 

במסיבה עצמה לא קרה הרבה. "ההורים שלי לא היו בבית והתאים לי לעשות מסיבה ולהזמין חברים", הכהן נזכר. "באותו ערב נרשמו רק מבטים".

 

למחרת הוא כבר נסע אליה לאשדוד עם חבר משותף שהבטיח להכיר ביניהם. "אני והחבר הזה אוהבים וחיים מוזיקה. היה לנו הסכם שברגע שמישהי שאנחנו קצת מחבבים יושבת לפסנתר או גיטרה או עוגב ומנגנת, זהו, בזה נסגר העניין, אנחנו מכינים את הכתובה. טוב, מגיעים אליה הביתה באשדוד, בית קרוב לים, הורים מקסימים, יושבים, מדברים, ואז אני רואה פסנתר. אנחנו שואלים, 'מי מנגן עליו?' ואורית אומרת: 'אני מנגנת', ואז מתיישבת ומנגנת דביסי. חבר שלי ואני מסתכלים אחד על השני, ומיד הבנו לאן זה הולך".

 

כשאורית החלה לשקול את מועמדותה לתפקיד יו"ר רשות החשמל, בעלה תמך בה בכל כוחו. "היא אמרה לי, 'אין לי פטרון. מי יאפשר לי להתמודד בכלל לתפקיד הזה?' אמרתי לה, 'סליחה, את הבן אדם הכי מקצועי ברשות לחשמל - את היועצת המשפטית. את מי ייקחו?'"

 

ב־2019 הגיע הטלפון מבני גנץ, ופרקש־הכהן, שחזרה הביתה עם הבשורה, קיבלה כתף קרה מהילדים: "הם הסתכלו עליה כאילו 'מה קרה לך? מאיפה זה נפל פתאום? לא עברת מספיק?' ודווקא אני אמרתי: 'לא, זאת נראית לי הזדמנות בשבילך לשנות באמת. לא במקרו של רשות החשמל, אלא איפה שאת באמת רוצה לשנות. אולי יהיה לך את הכוח. אני מאמין בזה'. וביני לבין הילדים כנראה שאני ניצחתי".

 

היא עשויה להערכתך להיות ראשת ממשלה?

 

"אין מספיק שעות ביום בשביל שאורית תהיה ראשת הממשלה, לצערי. היא אולי תהיה שרה - כלכלה, תשתיות, אפילו שרת אוצר מצוינת, אבל היא כל כך טוטאלית, וגם קצת קונטרול־פריק, שאי־אפשר, אין מספיק שעות ביום. היא פשוט לא תישן".