סרפדים, אשכים וחיות דרוסות: תחרויות האוכל הכי ביזאריות בעולם

הכל אוכל? תלוי את מי שואלים: במונטנה לא סולדים מאשכים מטוגנים, בסקוטלנד זורקים האגיס למרחק ובצרפת רצים מרתון תוך כדי אכילת אויסטרים. קבלו כמה תחרויות קולינריות שיוציאו לכם את התיאבון

לא ברור איך אנשים שנולדו לפני 1960 לא השתגעו או התאבדו מרוב שהכל היה גרוע: בלי מיזוג, צריך לצוד את האוכל שלך וכל דקירה באצבע יכולה להביא למוות מזיהום. למרות הקורונה, כיף גדול לחיות בזמן הלא-גרוע הראשון בהיסטוריה. נכון, יש בעיות כמו האתר של משרד הפנים ופקקי תנועה, אבל איזו תקופה לחיות בה! אפילו לצרות הטובות שלנו יש פתרונות. למשל, תרבות השפע העניקה לנו, ובכן, שפע, אבל גם המון זמן פנוי. ומה עושים כשיש עודף של זמן פנוי ומספיק אוכל כדי לשרוד? מארגנים תחרויות אוכל ביזאריות, מהסוג שהיה גורם לדור של הסבים או אפילו ההורים שלנו לתפוס את הראש. באמת, בעשורים האחרונים התופעה הזו רק מתרחבת ולראייה - תחרויות הבישול/אוכל הכי מטומטמות ומופרכות בעולם.

 

בישול חיות דרוסות

לפני שאתם מזדעזעים, אפשר ורצוי להזכיר שמדובר בתחרות שמתכתבת עם הטרנדים הכי בולטים בעולם הקולינריה - nose to tail (מהאף ועד הזנב), כלומר בישול החיה בלי לבזבז כלום. בכללי, מסעדות פיין-דיינינג התחילו לצמצם את כמות האוכל הנזרק כחלק ממגמה אקולוגית, וכי זה נשמע טוב. ומה יותר מצומצם מאשר לבשל חיות שדרסת בעצמך? במערב וירג'יניה יש תחרות שמוקדשת במיוחד לזה, כשכל אחד מביא את מיטב החיות שהוא ליקט בשולי הכביש, כשניתן רק לנחש שהשופטים מוסיפים נקודות לחיות שעדיין נושאות סימני צמיגים.

 

 

תחרות אכילת סרפדים

האמריקאים הם המלכים הבלתי מעורערים של החלטות מטומטמות שקשורות באוכל, אבל הבריטים לא הרבה מאחור, כשכל שנה מחוז דורסט מארח תחרות של אכילת סרפדים. כן, מי שחריף כבר לא עושה לו את זה מוזמן להירשם לתחרות, שכוללת אכילת צמח שכל עלה שלו משובץ באלפי סכינים קטנטנות ומייסרות. גם כאן ראוי לציין ששפים התחילו לגלות את התכונות המזינות והבריאות של סרפדים, רק שבמקרה הזה הם טורחים לפחות לבשל אותם. בהצלחה.

 

תחרות אכילת חמאה

אוקיי, כאן לא מדובר ממש בתחרות קבועה אלא יותר בשיא עולמי אגדי בתחום האכילה התחרותית. השיא שייך לדון לרמן, אכלן אגדי שאכל באחת התצוגות הכי מפורסמות ודוחות שלו שבע חבילות חמאה בחמש דקות. איך, אתם שואלים? ובכן, טכנית כנראה שדרך הפה, אנחנו לא מעזים לנחש מעבר.

 

 

בישול סלט ג'לי

הסלט הזה לא הגיע לישראל ונשכח מלב כמעט לגמרי, תודה לאל, אז בואו נחזור רגע לאחד המאכלים הכי גרועים בכל הזמנים: ירקות, בדרך כלל מקופסת שימורים, מוקפאים/מושהים בג'לטין בטעמי מיץ כלליים. ליצירה הזו קראו "סלט ג'לי", והיא כל מה שהיה גרוע בסבנטיז. למרות זאת, במינסוטה אנשים כנראה מחפשים דרכים להסיח את דעתם מכך שהם גרים במינסוטה, ושם נערך פולחן-השטן הקולינרי הזה.

 

 

Marathon du medoc

מדובר בתחרות הכי מגניבה ברשימה הזו, ובאופן לא מפתיע מדובר ביוזמה צרפתית, עם שמתמחה באוכל, סטייל והשתטות. באופן עוד יותר לא מפתיע, מדובר בתחרות שכוללת אוכל מרהיב ונערכת מאז שנת 1985. הרעיון פשוט - מרתון, אבל כזה שנערך בין כרמים וכולל 50 תזמורות מנגנות לאורך המסלול, 23 טעימות יין, טעימת אוייסטרים בקילומטר ה-38 וטעימת סטייקים בקילומטר ה-39. מי לעזאזל מחזיק ביכולות ריצה *וגם* ביכולות אכילה כאלו?

 

  

פסטיבל האשך במונטנה

יאפ. הבנתם את כל מה שצריך לדעת מהכותרת. במונטנה, ארה"ב, כל כך משעמם שהם מקדישים פסטיבל שלם לטעימת אשכים ולא חלילה לפעילות מהנה יותר כמו הצתה עצמית. אבל היי, אתם יכולים לבחור את דרך ההכנה של אשכי השור, כי חלילה אף אחד לא ירצה שתצאו עם בטן ריקה.

 

 

 

בונוס: השלכת האגיס

אם הגעתם עד לפה בלי להקיא ודאי שאלתם את עצמכם "רגע, מה עם הסקוטים? הם ידועים בקבלת החלטות מפוקפקת תחת שכרות". אז כן, הנה דוגמא לפסטיבל שכולל את שתי המסורות הסקוטיות היפות של השלכת דברים למרחק והאגיס, המאכל הלאומי (שעשוי כזכור מקיבת כבש ממולאת בחלקי פנים של כבש), שמזכיר בצורה ובצבע כדור ברזל, כך שממש מתבקש להשליך אותו כמה שיותר רחוק.

 

 

>> ואם כבר תחרויות אוכל לא קונבנציונליות, תכירו את "הכל אוכל": https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5785788,00.html