ב-2016 נפגע רכב שהושכר מ"אלבר" על ידי מכונית של נהגת שבוטחה על ידי "איילון". בין הנהגת לבין "איילון" התעוררה מחלוקת בשאלה על מי מוטלת האחריות לאירוע, ובמקביל שללה החברה את הכיסוי הביטוחי של הנהגת שכן לטענתה במועד התאונה הרישיון שלה לא היה בתוקף.
לאחר שמיעת הנהגים שהיו מעורבים בתאונה ניתן פסק דין חלקי שבו נקבע שהנהגת הפוגעת נושאת ב-70% מהאחריות לתאונה. בשלב זה עבר בית המשפט לדון בשאלת הכיסוי הביטוחי. השופטת רבקה ארד הדגישה כי על "איילון" להוכיח את טענתה להיעדר כיסוי ביטוחי. היא הוסיפה שכשחברת הביטוח טוענת שאין כיסוי בשל נהיגה ללא רישיון בתוקף, עליה להוכיח שהמבוטח ידע בזמן התאונה שרישיונו הותלה או נפסל.
"איילון" הציגה תעודת עובד ציבור של משרד הרישוי ולפיה במועד התאונה נשלל רישיונה של הנהגת על פי שיטת הניקוד והודעה על התליית הרישיון נשלחה לה בדואר רשום כשבועיים לפני התאונה. עוד עלה כי נשלח לה זימון לקורס בסיסי של נהיגה מונעת.
נציגת משרד הרישוי העידה שההודעה על ההתליה אמנם נשלחה בדואר רשום לנתבעת אך לא התקבל אישור מסירה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי אין דרך לדעת האם הדואר התקבל אצל הנתבעת, שהעידה שלא קיבלה הודעה והכחישה שהשתתפה בקורס נהיגה מונעת בסמוך למועד התאונה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת ש"איילון" לא עמדה בנטל להוכיח שהנתבעת ידעה שרישיון הנהיגה שלה לא היה בתוקף במועד התאונה. בסיכומו של דבר נקבע שלא היה מקום לשלול את הכיסוי הביטוחי ועל "איילון" לפצות את "אלבר" בגין הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה בעלות של 33,206 שקל.
"איילון" חויבה בהוצאות של "אלבר" בסך 839 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 4,645 שקל, וכן בהוצאות הנתבעת בסך 835 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל.