לפני כארבע שנים עלו היחסים בין ההורים, והאישה ביקשה לעבור עם הילדים לעיר אחרת, בצמוד לאחותה. בעקבות ההליכים היא עברה דירה עם הילדות אך נקבע שהן תמשכנה ללמוד במוסדות החינוך בעיר הקודמת, שבה השאר האב.
במסגרת בירור תביעת המשמורת בבית המשפט למשפחה בחיפה הוגש תסקיר שהמליץ שהילדות תעבורנה ללמוד בעיר של האם על מנת לצמצם את הטלטלות ולאפשר להן התפתחות אישית במרכז חיים עיקרי. בנוסף הומלץ כי המשמורת על כל שלושת הילדים תהיה בידי האם. בית המשפט מינה מומחית שתחווה דעתה בשאלת המשמורת. זו הגישה חוות דעת שבה המליצה לתת את המשמורת לאם ולקבוע כי כל הילדים יתחנכו בעיר מגוריה. אבל בית המשפט דחה את המלצת המומחית וקבע שהמשמורת על הילדות תהיה בידי האב והן ילמדו במוסדות החינוך באותה עיר, בעוד הילד הקטן יישאר במשמורת האם עד שיהיה בכיתה א'.
בערעור טענה האם שפסק הדין סוטה מהמלצת המומחית שהדגישה את חשיבות הקשר בין האחים ולהימצאות כל השלושה בסביבה אחת. לטענתה, המצב הקיים שבו יש פיצול במשמורת גורם לנסיעות מרובות, לתסכול ולחיכוכים. האב ביקש לא להתערב בפסק הדין והדגיש שבית המשפט קיים הליך מקיף ומעמיק.
אבל השופטת אספרנצה אלון קיבלה את הערעור והדגישה שלאורך ההליך המליצו הגורמים המקצועיים להעניק לקטינים יציבות ורוגע, וקבעו שטובתם שיתחנכו בעיר האם וכי ביתה יהיה ביתם המרכזי.
זאת ועוד, יש לתת מקום לחוות דעתה של המומחית בכל הקשור לחששה בדבר נטייה אפשרית מצד הבנות לתפוס מקום של בוגר "בן זוג" בחייהן עם האב. השופטת הצטרפה לעמדת המומחית כי הנסיעות הממושכות מטילות מעמסה רגשי ותפקודית לא מבוטלת על הילדים.
עוד קבעה השופטת כי טובת הקטינים אינה מתאימה להסדר של משמורת פיזית משותפת. "קיים הכרח לצמצם את המעברים בין שתי הערים ובין שני הבתים", כתבה.
על רקע זה קבעה השופטת כי המשמורת הפיזית של הקטינים תהיה בידי האם תוך קביעת זמני שהות לאב. עוד נקבע כי החל משנת הלימודים הנוכחית הילדות יעבור ללמוד במוסדות החינוך בעיר של האם. השופטים סארי גי׳וסי ועפרה אטיאס הצטרפו לפסק הדין.