למה באמת הם כעסו במועצת השבט? הסודות של "הישרדות"

מי גרם לכך שצילומי "הישרדות" הופסקו ברגע הכי דרמטי, מדוע חוסמים את הדלתות של חדרי המתמודדים ב"המירוץ למיליון" ואיזו משפחת פשע מציאותית דומה לזו שמופיעה ב"מנאייכ"? העיתונאי רן בוקר סיפר על אחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה בשיחה מיוחדת עם מנויי +ynet, והשיב לכל השאלות הבוערות

חדר נעול. בידוד. איסור על טלוויזיה ועל החזקת טלפון. פעם ביום יוצאים לסיבוב של עשר דקות. לא, זה לא תיאור של שגרת החיים בכלא, אלא האופן שבו מתחילים המתמודדים ב"הישרדות" את דרכם בתוכנית. על המסך הם נראים נחושים, אבל למעשה החופש שלהם מוגבל מאוד. יש רגעים שאפילו אוסרים עליהם לדבר אחד עם השני. בעונה הנוכחית, שמסתיימת עכשיו, השורדים כעסו על ההגבלות הללו ונוצרו לא מעט עימותים בגללן.

חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו

רן בוקר, כתב התרבות והתקשורת של ynet, סיפר בשיחה מיוחדת עם מנויי +ynet על הסודות של עולם הטלוויזיה - והשיב על שאלות של הצופים. רגע לפני גמר "הישרדות VIP" הואד דיבר על הכסף שהוצע למתמודדים, על היחס לקללות, על בגדי הים ועל מערכת היחסים בין השורדים. 

מלבד "הישרדות", הוא נתן הצצה גם לאחורי הקלעים של "המירוץ למיליון" וכן של הסדרות "מנאייכ" וטהרן". הנה כמה דברים שעלו בשיחה על התוכניות האלה, ואולי לא ידעתם.

• לכל זוג מתלווה איש תוכן וצלם. גם בשדות תעופה ובשירותים.
• הזוגות נמצאים ארבעה ימים בבידוד לפני רגע ההזנקה, שבמהלכם הם עושים משימות דמה, לומדים איך פותחים וקוראים רמז, איך מצלמים כניסה לרכב וכו'.
• לצד הרמזים שהזוגות מקריאים על המסך, יש דפים נוספים מוסתרים, המסבירים בפירוט את חוקי המשימה.
• לכל זוג מוקצות שתי סיגריות ביום: בבוקר ובסוף היום.
• אסור ליצור קשר עם זוגות אחרים. במסדרון בבית המלון מוצב איש הפקה שאחראי על כך. דבק מודבק לדלתות חדרי המתמודדים כדי לוודא שהם לא יצאו מהחדרים. מי שיוצא – מקבל עיכוב של שעה.

• לעונה הנוכחית נרשמו קרוב ל-10,000 זוגות.  
• המתמודדים יכולים להביא איתם ציוד במשקל של עד 15 קילו. 
• המנחה רון שחר מחכה לעיתים יותר משמונה שעות בנקודת הסיום.
• הזוגות מכבסים את בגדיהם בכל מלון שאליו הם מגיעים. יש להם שלושה סטים של קצר ושניים של ארוך.
• הזוגות והמנחה מתלבשים ומתאפרים בעצמם – אין צוות סטיילנג שיוצא איתם. 
• אין טלפונים.
• העלות של התוכנית היא יותר ממיליון שקלים לפרק. 
• באחת העונות נשכרה תחקירנית דוברת צרפתית שהתגוררה שבוע בנתניה. התפקיד שלה היה להסתובב בחופים ולדבר עם צרפתים. היא זו שמצאה את  ג'וזי ואלכס. 

• פרשת "השוטר הרוצח".

היוצר, רועי עידן, סיפר כי נחשף לחקירות מח"ש בתקופה שבה התנדב למשטרה, ומשם שאב את הרעיון לתסריט שבמרכזו פרשה שחוקר השוטר איזי בכר (שלום אסייג). העלילה בדיונית, אך ניתן למצוא דמיון בינה לבין  

• כתיבת הסדרה ארכה שנתיים, שבסיומן הציע עידן את התסריט שכתב למפיק יואב גרוס, ויחד הם ניגשו עם הסדרה לתאגיד. לגרוס היה ברור מהתחלה כי הוא רוצה את שלום אסייג לתפקיד של איזי בכר, והוא לא היה מוכן להתפשר על כך. בכאן דרשו תחילה שאסייג יעבור אודישן, אך גרוס המשיך לעמוד על שלו, והתאגיד נאלץ להתפשר ולהיענות לבקשתו.
• גם הליהוק של עמוס תמם לא עבר חלק. גרוס היה מעוניין בתמם לתפקיד השוטר המושחת ברק הראל, אבל הבעיה הייתה שבתסריט המקורי דמותו של הראל הייתה אמורה להיות מבוגרת יותר – דמות של קצין שגדל יחד עם אסייג במשטרה. הליהוק של תמם אילץ את עידן לשנות את התסריט ולהצעיר את הדמות של הראל. כך השתנה סיפור הרקע שלו, ובמקום שהשניים יגדלו יחד במשטרה, בכר הוא זה שגייס את הראל למשטרה וטיפח אותו.
• אחד הליהוקים המעניינים בסדרה הוא של הראפר סאבלימינל (קובי שמעוני), לתפקיד העבריין תמיר שמעיה. מי שחתומה על הליהוק של סאבלימינל היא מלהקת הסדרה הילה יובל, שהתחשבה גם במראה החיצוני שלו שהתאים לתפקיד אך בעיקר באודישן המצוין שלו, שהרשים את אנשי ההפקה.

• תקציב הסדרה עמד על 750 אלף לשקל לפרק, עלות סבירה יחסית במושגים של דרמה ישראלית. אף שלא מדובר בתקציב מופרע, ההפקה בכל זאת נקלעה לקשיים כלכליים, ונאלצה לקצר את העונה הראשונה בשני פרקים, מ-12 לעשרה, ובכך לחסוך 1.5 מיליון שקלים. מובן שהקיצור שנכפה על ההפקה אילץ את עידן לשכתב את התסריט ולהוריד כמה פרטים מהעלילה. העלות הכוללת של העונה הראשונה עמדה על 8 מיליון שקלים.
• בסך הכול נמשכו צילומי הסדרה 50 ימים, וכל יום צילום ארך בערך 12 שעות. כמה מימי הצילומים נערכו בעיר האוקראינית אומן, שאליה הספיקו להגיע עוד לפני הקורונה.
• כדי להתכונן לתפקיד ולהעניק לשחקנים מראה אמין ככל הניתן כשוטרים, הקאסט של הסדרה עבר אימוני נשק ונפגש עם שוטרים אמיתיים. 
• בפרק הראשון, בסצנת הקריוקי, השחקנים שרים את "איביזה" של סטטיק ובן-אל. זה לא מקרי - מפיק הסדרה יואב גרוס הוא גם המנהל של צמד כוכבי הפופ. הבחירה בשיר נעשתה מתוך מחשבה למכור את הסדרה לחו"ל. כשסדרה נמכרת לרשת זרה, היוצרים צריכים לקבל אישור זכויות מיוצרי המוזיקה שלה. אם מדובר במוזיקת רקע, ניתן כמובן להחליף אותה אם מתקשים בקבלת האישורים – אבל ברגע שהשחקנים הם אלו ששרים, לא ניתן להחליף את השיר, והתשלום על זכויות היוצרים עלול להיות גבוה מאוד. החיבור המקצועי בין גרוס לסטטיק ובן-אל הבטיח כי להפקת הסדרה לא יהיו בעיות עתידיות בעניין הזה.

• גורמים בתעשייה מעריכים את הסדרה בתור אחת היקרות שנעשו אי פעם בישראל. תאגיד השידור הציבורי השקיע כ-8.5 מיליון שקל בעונה הראשונה שכללה שמונה פרקים. העלות המוערכת של כל פרק: יותר מ-300 אלף דולר.
• הסדרה הוצעה בעבר הרחוק לקשת, שנאלצה לוותר עליה בגלל עלויות הפקה גבוהות מדי עבורה.
• סט הצילומים שדימה את טהרן נמצא בכלל באתונה. השחקנים והצוות עברו לשם לשלושה חודשים. לצוות ההפקה הישראלי הצטרפה חברה יוונית שקצת התקשתה עם האלתורים הישראליים. "בכל פעם ששינינו משהו תוך כדי תנועה - זה היה מטורף עבורם", סיפרו מפיקות הסדרה.

• השחקנית הראשית ניב סולטן למדה פרסית אצל מורה פרטית בשם רוזה, אבל היא לא יודעת לדבר חוץ מהטקסט - היא רק מבינה. על הסט נכח גם מומחה לפרסית כדי שהניב יהיה אותנטי.
• בסדרה שיחקו שחקנים איראנים שהגיעו בין היתר מפריז ומבלגיה. ההפקה חיפשה בכל העולם שחקנים איראנים, וגם דוברי פרסית בישראל נבחנו. אחד הנבחנים סירב לשתף פעולה משום שמדובר בסדרה ישראלית. חלק מהשחקנים האיראנים חששו להשתתף בסדרה, ואחת השחקניות אף לקתה בהתקף חרדה בגלל הפחד מהמשטר האיראני.
• הסצנה המורכבת ביותר לצילום הייתה ההפגנה נגד המשטר. הצילומים ארכו יום שלם, ועלות הצילום של הסצנה הגיעה לעשרות אלפי דולרים.