איך מרפאים כנף שבורה

כל הדרך מעמק החולה לכפר־סבא נועה שניר חשבה האם העוף הדורס והפצוע שהיא מובילה בבג'אז יגיע בשלום לבית החולים של הספארי. חיות הבר הרבות שהצוות הרפואי מצליח להציל מועברות למרכז האקלום החדש שבאגמון החולה ומשם הן מוחזרות לטבע

הדבר האחרון שחשבתי שיקרה לי באותו בוקר חם ולח הוא שאחזור הביתה עם עוף דורס וחי לגמרי בבגאז'. אני, שכשיונה נכנסת אליי הביתה בורחת לשכנים, הסעתי מעמק החולה ועד לכפר־סבא עוף דורס עם טפרים שעשויים מ־90 אחוז ציפורניים מעוקלות והיתר שפיץ. נכון, הציפור הייתה פצועה, חבושה וסגורה בתוך קופסה, ובאופן כללי נראתה מאוד נחמדה, אבל בתור מי שראתה את הרגליים האלה ממרחק של חצי מטר שעות אחדות קודם לכן, קצת חששתי שכשהנסיעה תסתיים יימצאו ברכב מושבים קרועים ונוסעים מדממים כשסביבם מתעופפות נוצות. למזלי הנסיעה עברה בשלום.

 

 

מכה גדולה בכנף

 

 

הכל התחיל כשבאותו בוקר מצאו תלמידים בבית ספר בקצרין אוח עיטי שלא זז ונראה במצוקה. פקח שהגיע למקום יצר קשר עם ד"ר רונה נדלר־ולנסי, מנהלת מרכז האִקלום לחיות בר באגמון החולה, שהכינה את המרפאה לקליטת החיה. הייתי שם לצורך כתבה, וכך זכיתי לראות ממרחק נגיעה איך מעניקים טיפול ראשוני לחיית בר פצועה.

 

לא לקחתי חלק פעיל במערך ההצלה, לא טיפטפתי תרופות לגרונה ולא חבשתי לה את הכנף, אבל גם לא ניתקתי שום אינפוזיה ולא הברחתי בטעות את באתאכה (זה השם שצוות המרפאה העניק לאוח, שהסתבר שהוא בכלל היא, כמחווה לשורה "באת כלילה הבא אל האוח" מהשיר "סליחות"). כך שאפשר בהחלט להחשיב גם אותי כחלק מצוות ההצלה.

 

באתאכה, עוף דורס חזק וגדול, הונחה על שולחן הטיפולים כששני גברים חסונים אוחזים היטב ברגליה, שכאמור, היו מהזן המפחיד ביותר, כיאה לעוף במעמדה. היא הייתה עטופה בשמיכה שתשמור עליה רגועה, וזו הורדה ממנה לאט־לאט, כשהיא חושפת את הציפור במלוא הדרה – כנפיה האדירות נמתחו לצדדים, נוצותיה היפות נפרשו, ראשה התגלה על מקורו המעוקל ועיניה הצהובות והגדולות הביטו קדימה. הקרבה לציפור כל כך חזקה ויפה היא עניין מרגש ביותר. מה אגיד לכם – ראיתי ציפור רבת־יופי (לא סגורה על זה שהיא גם ראתה אותי). גם הנוכחים בחדר, שרגילים בטיפול בחיות הבר, לא יכלו להתעלם מהעוצמה של החיה האצילית שהתנהגה למופת במשך כל הטיפול שלא היה נעים במיוחד. ד"ר נדלר־ולנסי בדקה את הכנף ופסקה שמדובר בשבר מורכב שדורש ניתוח. אחרי שטופלה ונחבשה כראוי, הוכנסה באתאכה לקופסה ונשלחה לטיפול בבית החולים לחיות בר שבספארי – וכן, אתם כבר יודעים מי נתן לה טרמפ למרכז.

 

שיעור בהישרדות

 

אם כל זה היה קורה לפני פחות משנה, באתאכה לא הייתה זוכה לטיפול בגליל העליון. היא הייתה צריכה לעשות את כל הדרך ללא טיפול עד לבית החולים של הספארי ברמת־גן, המקום היחידי בארץ שמטפל בחיות במצבה. במשך השנים הבחינו עובדי בית החולים ובראשם שמוליק לנדאו ז"ל, המטפל הראשי של החיות בבית החולים בספארי, שחיות רבות מגיעות מהצפון במצב ירוד. הזמן הארוך ממילא עד שחיה פצועה מתגלית בשטח, הנסיעה הארוכה והשעות הרבות ללא טיפול פגעו מאוד בסיכויי ההחלמה שלהן. הן היו מחכות לפעמים יממה או שתיים בתוך כלובים עד שהיו מגיעות לטיפול, וגם אם הטיפול הצליח – הן היו מוחזרות בסופו לטבע בלי מקום ביניים שיאפשר להן להסתגל מחדש לחיים בעולם האמיתי.

 

השנה, אחרי שנים של עבודה, זה סוף־סוף קרה. ד"ר נדלר־ולנסי, יחד עם ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל, הקימו את המרפאה הקדמית – חדר מיון לחיות הצפוניות – ואת מרכז האקלום באגמון החולה, שעל שניהם מופקדת קק"ל. מאז פתיחת המרפאה בינואר השנה, טופלו בה מאות בעלי חיים ובהם בעלי כנף רבים, זוחלים ויונקים כמו יחמורים, צבאים וזאבים. החיות מובאות למקום על ידי פקחים, חקלאים, ומטיילים שמסתובבים בשטח, ושם הן מטופלות או נשלחות לאשפוז במרכז. חיות שחוזרות מאשפוז במרכז, או שטופלו במקום, זוכות לזמן שיקום והתארגנות על החיים במרכז האקלום שנבנה בסמוך.

 

מרכז האיקלום נראה מבחוץ כמו מתחם מפנק למטיילים מפונפנים. הוא בנוי שלושה האנגרים מכוסים גג קש, עם מערכת סולארית והשקייה ממי הנחל הסמוך, בצל עצים גדולים ומלאי פרי. תקופת האיכלוס העיקרית שלו היא בסוף עונות המעבר - אז האזור הומה ציפורים ועופות רבים נזקקים לטיפול ושיקום. המרכז נמצא אי שם בלב השמורה, וגם אם תתחננו אני לא אגלה לכם איפה. הסיבות לכך הן קודם כל כי אני לא זוכרת – היו מלא סיבובים וגם היה חם – אבל גם כדי לחשוף את החיות לכמה שפחות בני אדם. אחד האתגרים בטיפול בחיות הוא לא "להכתים" את החיה בבני אדם, כי מרגע שזו תתרגל לטיפול של אנשים, היא כבר לא תוכל לחזור לחיות חיים עצמאיים בשטח. האתגר, אם כך, הוא ללמד את הדיירים במרכז האקלום לחיות באופן עצמאי, בלי שהם ירגישו שמישהו מטפל בהם. כך למשל צדות הציפורים במרכז את המכרסמים שאיתרע מזלם לשמש כמורים בקורס "איך תצודי אותי כמה שיותר מהר", אבל מדי יום הן גם מקבלות ארוחה מוכנה מצוות מרכז האקלום.

 

עוף גוזל

 

 

אבל, כמו שכל יועצת הורות תגיד לכם, יש דברים שאפשר ללמוד רק בבית. גם בטבע – גוזלים רבים לומדים את כישורי החיים מההורים, וקשה להם מאוד ללמוד אותם בלעדיהם. דאות, למשל, לומדות לעוף עם ההורים, ואלה משחקים איתן בחטיפות של אוכל כדי ללמד את הגוזלים לצוד. כשמגיע גוזל כזה למרכז האקלום, צריך לחשוב איך ללמד אותו לשרוד בלי הורים. "היה לנו גוזל של דאה שחורת כתף", מספרת ד"ר נדלר־ולנסי, "שהגיעה אלינו ולא היה מי שילמד אותה איך חיים בטבע. העברנו אותה לכלוב אקלום, אבל ראינו שהיא לא צדה. החלטנו להכניס לכלוב שני בזים מצויים, ותוך זמן קצר היא למדה איך לצוד על ידי חיקוי ההתנהגות שלהם".

 

לא פעם מגיעים למרכז האקלום גוזלים שנמצאו רחוקים מהקן, שכדרך הטבע לא היו אמורים בכלל לשרוד. בתשובה לשאלתי למה להציל גוזל שלא היה מספיק חזק ולהתערב בסדרי הטבע, עונה ד"ר נדלר־ולנסי שהחוב של בני האדם לבעלי החיים הוא כה גדול, שהיא מאמינה שיש להציל גם חיות שבאופן טבעי לא היו מסוגלות לשרוד. ובכלל, גוזל שנמצא רחוק מהקן כי לא הצליח לחזור אליו הוא לא בהכרח חלש – יש סיכוי לא רע שהקן שלו מוקם במיקום לא אידיאלי בגלל התערבות האדם בטבע, וכך פגעו בני האדם בסיכויי ההישרדות שלו.

 

בחזרה לחיים בטבע

 

בסוף תקופת הסתגלות ולמידה, שבה החיות מתאמנות בתעופה, ציד, ניווט וריצה, הן נפרדות מהצימר המפנק ומוחזרת לטבע. לחלקן מוצמד לזמן קצוב משדר שמחובר למערכת "אטלס" המותקנת בעמק, ובעזרתה ניתן לראות היכן הן מסתובבות ולהעריך את הסתגלותן לחיים באזרחות. לפי התנהגות הציפור ניתן לשער מה היא עשתה – לדוגמה, אם הייתה בגובה של עץ, ואז בגובה האדמה ושוב בגובה העץ אפשר להבין שהיא צדה, ולהסיק שהיא חזרה לתפקוד תקין. אחרי חודש, המשדר יורד, וכל שנותר הוא לשיר לה: "עוף גוזל, חתוך את השמיים" ולקוות לטוב.

 

מבאתאכה נפרדנו בכפר־סבא, שם לקחה אותה יעל, המתנדבת שהסיעה אותה לבית החולים בספארי. יעל חברה בקבוצת "חיבולנס", שרשרת של מתנדבים שמסיעים את חיות הבר מרחבי הארץ לטיפול רפואי, גם אם זה כולל טלפונים בערבי חג, הסעות של שקנאים ברכב הפרטי ומושבים שלעולם לא יהיו שוב נקיים. גם בסגר המרפאה ומרכז האקלום ימשיכו לעבוד, ובעלי החיים? אלו בוודאי ייהנו מכל רגע, ויברכו על הנס המוזר שקרה להם – שהנודניקים האלה שמסתובבים להם בין הרגליים פשוט נעלמו עד להודעה חדשה.

 

באתאכה אכן הגיעה לבית החולים, אבל לא שרדה את הפציעה והחזירה את נשמתה לבורא. הסוף שלה עצוב, אבל הסיפור שלנו לא נגמר פה, כי מאז הגיעו למרפאה עוד חיות פצועות, נבדקו וטופלו, וחלקן יחזור לחיות חיים שלמים, כמו שתכנן עבורן הטבע.

 

 

 בכל שנה מקיימת קק"ל את ה"צפרתון" – הפנינג צפרות שכולל מרתון צפרות שבו משתתפים צוותים של צפרים שמטרתם לדגום בכל רחבי ישראל כמה שיותר מיני ציפורים במשך 24 שעות רצופות, מרתון צילומי ציפורים והפעלות למשפחות. השנה, בגלל הסגר, יתקיים ההפנינג במתכונת מקוונת. ביום השידורים שייערך ב־8 באוקטובר, ניתן יהיה לצפות בטיבוע ציפורים, לשמוע הסברים על ציפורים שונות, לשחק משחקים ולענות על חידונים, ולצפות בחיות בר שטופלו במרכז האקלום באגמון החולה. ב־11:00 תענה ד"ר נדלר־ולנסי לשאלות הצופים בזום. עוד פרטים באתר קק"ל: www.kkl.org.il