התאונה שהתרחשה ב-2017 הותירה את הבעל עם פגיעת ראש קשה וכיום הוא מרותק לכיסא גלגלים ומתקשר על ידי תנועות עיניים שמתורגמות לכתב באמצעות תוכנה מיוחדת. הוא לא נפגע מבחינה קוגניטיבית והנכות שלו היא פיזית בלבד.
לאחר שהשתחרר משיקום הוא הועבר לבית אבות שם הוא מקבל טיפול סיעודי. אשתו מונתה לשמש כאפוטרופסית זמנית לגופו ולרכושו ולאחרונה הגישה בקשה לקבל מינוי קבוע. אלא שהאם התנגדה וביקשה לקבל את האפוטרופסות. גם הבעל הביע בפני גורמי המקצוע - בהם עובדת סוציאלית, פסיכיאטר ועורך דין שמונה כאפוטרופוס לדין - רצון חד-משמעי שאימו היא זו שתדאג לענייניו. בתוך כך הוא הגיש תביעת גירושין נגד אשתו וביקש מבית המשפט למהר להוציא אותו מבית האבות שבו הוא שוהה עם אוכלוסייה קשישה.
הבעיה העיקרית במינוי האם הייתה בהתנהלות שלה מול בית האבות. מדיווחי העובדת הסוציאלית עלה כי היא השתלטה על חייו עד כדי כך שהוא פיתח בה תלות מוחלטת. בנוסף, היא סירבה לעמוד בכללי הטיפול שהותוו עבורו ובאחת הפעמים האכילה אותו באוכל מבושל בניגוד להנחיות ובעקבות זאת הוא נחנק והובהל לבית החולים.
לפיכך העובדת הסוציאלית התנגדה בהתחלה למינוי האם, אבל לנוכח עמדת הנפגע היא המליצה לבסוף להגביל את המינוי לחצי שנה ולענייני בריאות בלבד.
אשתו של הנפגע טענה מנגד להשפעה לא הוגנת של האם על בעלה עד כדי כך שיצרה קרע בזוגיות שלהם. היא טענה כי האם שטפה את מוחו של בנה, וכי גורמי המקצוע התעלמו ממערכת היחסים הקשה ששררה בין בעלה לבין חמותה לפני האירוע.
השופטת מירז הבהירה שהיא מחויבת לכבד את רצונו של הנפגע, שלמרות המוגבלות הפיזית המוחלטת שלו, הוא בעל מודעות ותודעה מלאות. היא ציינה כי גם אם הבן פיתח באימו תלות, ויחסיו עמה סימביוטיים, הוא בכל זאת הביע רצון עצמאי עקבי וחד משמעי. כמו כן, העובדה שפתח בהליכי גירושין נגד אשתו לא מאפשרת למנות אותה כאפוטרופסית.
השופטת הוסיפה כי כרגע הרצון העיקרי של הנפגע הוא לצאת מבית האבות ויש לתת לכך חשיבות עליונה שכן אין ספק שהוא שוהה במקום שלא מתאים לו. היא התרשמה כי האם נחושה לבצע את המשימה ולכן החליטה שתקבל מינוי זמני כאפוטרופוס לענייני בריאות שתוקפו ייבחן תוך שישה חודשים – בהתאם להתנהלותה.
עם זאת, מאחר שיש צורך לפקח על השימוש שהאם תעשה במשאבים הכלכליים של בנה, מינתה השופטת את המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס לענייניו הרכושיים.