מה זאת אהבה?

None

אדוני ראש הממשלה, כשפגשתי אותך לראשונה בסוף שנות ה־90 אחרי תבוסתך בבחירות לא היה לי ספק, על אף חילוקי הדעות, שאתה מאוהביה הגדולים של הארץ הזאת, שכל מעשיך נובעים מאהבה לארץ ומדאגה לשלומה ולביטחונה.

 

אני בטוחה שגם היום אתה עדיין מאמין בכך, וזה מוביל אותנו לשאלה עתיקה ורחוקה מאוד מפוליטיקה – מה זאת אהבה?

 

כי גם הגבר הקנאי, השתלטן, המתעלל מאמין שזה מרוב אהבה.

 

ואתה אדוני ראש הממשלה הפכת עם השנים ממחזר נלהב ובן זוג מסור לבעל מכה.

 

כי מה שאתה עושה למדינה בשנים האחרונות זה לא אהבה.

 

מרגע שהפסקת להבחין בין צרכיך לצרכיה, בין טובתך לטובתה, זו הפסיקה להיות אהבה. תסתכל עליה רגע, תראה איך אתה פוצע אותה, איך אתה מערער את היסודות שעליהם היא ניצבת.

 

הארץ הזאת היקרה לכולנו חולה עכשיו. היא זקוקה להבראה ולשיקום. להנהגה שתרפא את פצעיה, שתשרת אותה ואת אזרחיה בנאמנות.

 

וכדי להבריא צריך לבדוק את החשדות, לחשוף את הסודות. צריך להעלות את הצוללות ממעמקי הים ולהסיר את הספק, כי דינו של ספק להתפשט למחוזות שפורמים את אותה שותפות גורל וערבות הדדית של כולנו.

 

לא רחוק מכאן, מנמל חיפה הסמוך, יוצאים כלי שייט רבים לסיורי ביטחון שוטף, יוצאות ספינות וצוללות למשימות מבצעיות. הלוחמים והמשפחות שלהם, כמו כל הציבור שחי כאן, חייבים לדעת שכל ההחלטות, גם בענייני מלחמה וגם בענייני שלום, מתקבלות בידיים נקיות מכל רבב.

 

לא רחוק מכאן נמצא רציף הדמעות המפורסם, שממנו גירשו הבריטים אוניות עמוסות במעפילים אל מחנות המעצר בקפריסין. לכאן גם הגיעו אחרי קום המדינה מאות אלפי העולים מכל קצוות תבל אל ארצם היחידה, מביאים איתם פחדים ותקוות.

 

אבל היום רבים מצאצאיהם עוזבים את הארץ מאוכזבים ומיואשים, ואת דמעות המעפילים שגורשו מחליפות דמעותינו שלנו, דמעות של תסכול וכאב על מה שמתרחש כאן בשנים האחרונות.

 

אדוני ראש הממשלה, כמו הרבה סיפורי אהבה גדולים גם סיפור האהבה הסוער בינך לבין המדינה עלה על שרטון, כשדווקא אתה הפכת לאיום קיומי על המקום הזה שהקדשת לו את חייך.

 

זה הזמן להיפרד.