רישום האימהות: בנות זוג ניצחו את היועמ"ש

בנות זוג הפרו ביצית של אחת ברחם השנייה, אבל היועמ"ש התנגד לבצע בדיקת רקמות שתאשר את האימהות הגנטית. הן פנו לביהמ"ש, שתמך בהן

בנות זוג שהחליטו להביא יחד ילד לעולם באמצעות הפריית ביצית של אחת מהן ברחם של השנייה ייחשבו שתיהן כאימהות אם בדיקת רקמות תאשר את הזיקה הגנטית של מוסרת הביצית ליילוד. כך קבעה לאחרונה שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקווה, נאוה גדיש, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שביקש להשאיר את ההכרעה בסוגיה למחוקק. "לא מצאתי שיש הצדקה לעכב את ע' בקבלת הכרה טבעית לקיומם של יחסי הורות בינה לבין הקטינה עד שיימצא פתרון חקיקתי", נכתב בפסק הדין.

 

ע' ו-ה' חתמו על הסכם להבאת ילד משותף באמצעות תרומת זרע והפריית ביצית של אחת מהן ברחמה של השנייה. בשנה שעברה הן עברו הפריה בקפריסין ו-ה' הרתה. מאחר שלפי החוק היולדת היא זו שנרשמת כאם היילוד, הגישו בנות הזוג חודשיים לפני הלידה תביעה שבמסגרתה ביקשו לאפשר ל-ע' לבצע בדיקת רקמות כדי שאפשר יהיה לקבוע שגם היא האם של התינוקת מכוח הזיקה הגנטית.

 

אלא שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד לתביעה וביקש להפנות את בנות הזוג למסלול של צו הורות פסיקתי. נטען כי חוק תרומת ביציות לא מאפשר להכיר ב"תורמת הביצית" כאם גנטית. התובעות, נטען, מנסות ליצור מסלול הורות חדש שטרם הוכר בחוק ויש להשאיר זאת למחוקק ולא לבית המשפט. עוד נטען כי אישור התביעה עלול להביא להכרה בהורות משולשת כשיש בתמונה תורם מזוהה.

בתגובה טענו בנות הזוג כי הן לא מעוניינות בצו הורות כיוון ש-ע' היא האם הביולוגית של הילדה וההתנגדות של היועמ"ש פוגעת בזכות הטבעית שלהן להיות אמהות. הן הוסיפו כי ע' היא לא "תורמת ביצית" לפי חוק תרומת ביציות, שבכל מקרה לא חל עליהן משום שההפריה בוצעה בחו"ל.

 

השופטת נאוה גדיש קבעה כי התובעות מבקשות פסק דין שמצהיר על מצב קיים של אמהות. צו הורות פסיקתי לעומת זאת מכונן הורות כאשר אין זיקה גנטית בין ההורה לבין הילד, והיא סבורה שהדרישה להפנות אותן להליך חדש מיותרת ולא ראויה.

 

השופטת גם הסכימה שחוק תרומת ביציות לא חל כאן. ההפריה לא בוצעה בארץ וממילא ע' לא נחשבת ל"תורמת" וה' היא לא "נתרמת" שכן מעולם לא ביקשה תרומת ביצית. יותר מזה, החוק מחייב נתק מוחלט של התורמת מהיילוד אלא שבין ע' לבין הילדה לא שורר נתק. נהפוך הוא בנות הזוג מבקשות להיות שתיהן אימהותיה כפי שקבעו בהסכם ביניהן.

 

השופטת הוסיפה שהיא מסכימה שהמחוקק הוא שצריך לקבוע את גבולות המוסד ההורי. אלא שכשאין פתרון חוקי ועומדת בפני בית המשפט סיטואציה שמחייבת מענה – עליו להעניק אותו. "לא מצאתי שיש הצדקה לעכב את ע' בקבלת הכרה טבעית לקיומם של יחסי הורות בינה לבין הקטינה, א', עד שיימצא פתרון חקיקתי", סיכמה.

 

באשר לחשש של היועמ"ש מפני השלכות רוחב, קבעה השופטת כי אם וכאשר יגיע לבית המשפט מקרה של הורות משולשת יהיה עליו למצוא את הפתרון הראוי.

 

לפיכך התביעה התקבלה. השופטת הפנתה את בנות הזוג לבדיקה גנטית ואם תימצא זיקה בין ע' לבין הילדה יינתן צו המצהיר כי היא אמה. היועמ"ש חויב בהוצאות של 7,600 שקל.

 

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות: עו"ד איריס שיינפלד
• את עמדת היועמ"ש ייצגה פרקליטות מחוז מרכז
• עו"ד שלומית לב עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין