התובע עבד כנגר במשך 26 שנים ונחשף לחומרים רעילים כמו לקה, אציטון, דבק מגע ונסורת של עצים מסוגים שונים. לפני כמה שנים הוא אובחן עם סרטן ריאות והגיש לביטוח לאומי תביעה להכיר במחלה כפגיעה בעבודה. באוגוסט 2015 הוא קיבל תשובה שלילית ולפיכך הגיש נגד המוסד תביעה לבית הדין לעבודה.
מומחה רפואה תעסוקתית שמונה לתת חוות דעת שלל אפשרות לקשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה משום שהמחקר הרפואי עדיין לא הוכיח שחשיפה לאבק עץ גורמת לסרטן ריאות להבדיל מסרטן מערות הפנים. התובע לא השלים עם חוות הדעת והשופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נענתה לבקשתו למנות מומחה נוסף, הפעם בתחום הריאות. חוות הדעת שהגיש מומחה הריאות הייתה שונה מזו של הרופא התעסוקתי. המומחה קבע כי הגורם העיקרי לסרטן ריאות הוא עישון סיגריות אבל אם התובע לא עישן יש סבירות של יותר מ-50% שהסרטן נגרם כתוצאה מהחשיפה לאבק העץ שהוכר כקרצינוגן – חומר שחשיפה אליו עלולה לגרום לסרטן.
המומחה ציין כי אמנם יש ממצאים סותרים בספרות הרפואית בנוגע לכך שהאבק גורם ספציפית לסרטן ריאות אבל בקרב החוקרים אין ספק שהוא גורם לסרטן של דרכי הנשימה הוא מעדיף לקבוע קשר סיבתי במקרה הנוכחי.
ביטוח לאומי התנגד לחוות הדעת וביקש לקבל את חוות דעתו של המומחה הראשון. המוסד טען כי כל עוד אין הוכחה מחקרית חד-משמעית לקשר כזה אין מקום לקבוע אחרת, ולא די בקיומה של אפשרות ערטיאלית לקיומו של קשר סיבתי.
אבל השופטת שומרוני-ברנשטיין לא הסכימה עם עמדת הביטוח הלאומי תוך שהפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בנוגע לחשיפה לאסבסט. שם נקבע כי היעדרו של מחקר רפואי שקובע עובדה מדעית לא בהכרח שולל קשר סיבתי להתפתחות מחלה לצורך הכרה בפגיעה בעבודה, ואפשר להעדיף חוות דעת של מומחה שתומכת בקיומו של קשר. עוד ציינה השופטת כי ישנם פסקי דין שקיבלו תביעות דומות של נגרים והכירו בהם כנפגעי עבודה.
"בענייננו, כאשר חוות הדעת המסיקה על קיום קשר בין מחלת התובע לבין עבודתו היא חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין, הרי שיש מקום לקבל את חוות דעתו בעניין זה, הגם אם אין מחקר רפואי המוכיח באופן ודאי את הקשר בין עבודה עם עצים קשים לבין סרטן ריאות", כתבה.
לפיכך התביעה התקבלה וביטוח לאומי חויב בהוצאות של 5,000 שקל.