התאגיד עיקל את הכספים שמוחזקים אצל חברת ביטוח הפניקס ובכך מנע מהחייב לרכוש רכב חלופי מחברת ליסינג שלטענתו דרוש לו להתנהלות היומיומית כקשיש שמשמש אפוטרופוס לבנו בן ה-52.
התאגיד התעקש על העיקול בטענה שהכספים יכולים להביא לסילוק מלא של החוב. הוא טען כי אין כל רלוונטיות לנסיבות האישיות של החייב, וכי החייב יכול להשתמש בתחבורה ציבורית. בנוסף נטען כי החייב ובנו חיים חיי מותרות והוא יכול להשתמש בדירה שבבעלותו כדי לקבל אשראי לרכישת רכב. תגובת החייב הייתה כי טענות התאגיד מקוממות ומנותקות ממצבו האישי ומהעובדה שהוא משלם באדיקות את התשלומים החודשיים.
הרשם גיא אבגי קבע כי בניגוד לטענות הזוכה נסיבותיו האישיות של החייב מאוד רלוונטיות והן חלק מהשיקולים שיש לבחון כשמאזנים בין הזכויות הנוגדות של החייב לכבוד ושל הזוכה לקניין.
החייב במקרה הנוכחי אדם קשיש שמטפל בבנו שסובל מלקות נפשית וספק אם הוא יכול להתנייד בתחבורה ציבורית, כפי שהציע הזוכה. הרשם אף דחה בתקיפות את הטענה שהחייב או בנו חיים "חיי מותרות" שהועלתה ללא בסיס ואף סותרת חזיתית את הנתונים כגון העובדה שהחייב מיוצג על ידי הסיוע המשפטי ובנו נמצא בפשיטת רגל.
הרשם הוסיף כי עצם העובדה שאדם חייב בהוצאה לפועל לא שוללת ממנו את הזכות להחזיק בנכסים כמו רכב ודירה. "הגדרת החייב כחייב במסגרת ההוצאה לפועל אינה 'מפשיטה' אותו מרכוש מניה וביה, ובאבחה. ישנה חובה חוקית לדאוג לחייב לצרכיו הבסיסיים לרבות קורת גג, מזון, מלבוש ובנסיבות – תחבורה בדמות רכב", כתב.
הרשם הדגיש עוד כי לא מדובר כאן בחייב שמשתמט מתשלום החוב. נהפוך הוא, החייב עומד בצו התשלומים הגבוה שהוטל עליו וכבר הצליח לכסות את כל חוב הקרן, כשהיתרה שנשארה היא עבור שכר טרחה, אגרות והוצאות הליך. בנסיבות אלה אין שום חשש שהזוכה לא יוכל להיפרע מחוב שעומד בסופו של דבר בסך הכל על כ-14 אלף שקל, ודאי כשלטענתו יש לחייב נכס מקרקעין וזהו תיק ההוצאה לפועל היחיד שמתנהל נגדו.
הליכי הוצאה לפועל, הדגיש הרשם, צריכים להיות מידתיים ולפיכך הזוכה יכול למצוא פתרון חלופי כמו עיקול שיאסור על החייב למכור את הרכב שירכוש.
לסיום העיר הרשם כי העמדה העיקשת של הזוכה למימוש העיקול מעוררת אי-נוחות ו"משולה, בכל הזהירות הראויה, לדרישה לקבלת 'ליטרת בשר', דבר שאינו אפשרי במשפטנו". לפיכך בקשת החייב התקבלה. עיקול כספי הביטוח בוטל והרשם התיר לחייב לרכוש באמצעותם רכב חלופי.