דני חלוץ

הוא אמנם לא נבחר רביעי וה"וושינגטון וויזארדס" הם לא בדיוק הלייקרס | זה לא מפחית מההישג האדיר של דני אבדיה: הישראלי הראשון שהתברג לטופ 10 של הדראפט | "הוא יכול לעשות קריירה נהדרת ב–NBA", אומר מרק שטיין מהניו–יורק טיימס, אבל לא ממהר להכתירו כדונצ'יץ' הבא | "אני עוקב אחריו הרבה שנים", מתלהב גורו הכדורסל ג'ונתן גיבוני. "אבדיה נולד עם כישרון יוצא דופן" | ולמאוכזבים מהמקום התשיעי שווה להזכיר: קובי בראיינט נבחר במקום ה–13

מרק שטיין, כתב ה־NBA של ה"ניו יורק טיימס", אוהב מאוד את ישראל. יש לו משפחה בארץ, הוא מבין בליגה הישראלית כמעט כמו שהוא מבין ב־NBA, ועם כל המקצוענות המוכרת שלו, אי־אפשר היה שלא לזהות עליו התרגשות ביום רביעי בלילה. אחרי שאיחל לדני אבדיה "בהצלחה" בעברית בטוויטר, אמר שטיין: "זה רגע מאוד מיוחד לכדורסל הישראלי. אני מחכה בקוצר רוח לראות את דני ב־NBA ובבירת ארצות־הברית".

 

איך זה נגמר עם קבוצה שאיש לא הזכיר עד ליל הדראפט?

 

"וושינגטון וויזארדס רצו מאוד את דני, הם אף פעם לא הוזכרו כיעד אפשרי כי איש לא חשב שהוא עדיין יהיה פנוי במקום 9. זו הזדמנות נהדרת מבחינתו. בדראפט הזה היו שלושה נבחרים ראשונים בטוחים, והיתר מאוד נזילים. בסופו של דבר, הקבוצה שבחרה בו היא זו שרצתה אותו ומאמינה בו הכי הרבה. אני מאוד שמח על בחירה ישראלית ראשונה בטופ 10 של הדראפט, ורק מקווה שגם הקבוצה החדשה וגם האוהדים שלו יהיו סבלניים".

 

אתה מבקש סבלנות מישראלים?

 

"בגלל השוואות ללוקה דונצ'יץ', שאנשים עושים למרות שממש לא צריך לעשות, ובגלל התקוות הגדולות שיש לכולם בישראל, הציפיות מדני כבר עכשיו גבוהות באופן מגוחך. גבוהות מדי. אני חושב שעומרי כספי וגל מקל, ששיחקו ב־NBA, היו מטרה ליותר מדי נגטיביות שלא הגיעה להם, ולא יעזור לדני בשום צורה אם זה יקרה שוב. הוא יכול לעשות קריירה נהדרת ב־NBA".

 

ארבעה ימים אחרי הלוויית ראש הממשלה יצחק רבין ב־1995 החליט מי שהיה אז הבעלים של הוושינגטון בולטס, אייב פולין, לשנות את שם הקבוצה. 32 שנה נקראה נציגת בירת ארה"ב "כדורי אקדח", אבל הרצח של מי שהיה ידיד קרוב של פולין שינה הכל.

 

"חבר שלי נורה בגב בכדורי אקדח", אמר פולין, שב־1978 אירגן את המשחק הראשון בין קבוצת NBA לקבוצה ישראלית (מכבי תל־אביב) ובסוף שנות ה־80 הציע חוזה לדורון ג'מצ'י, "השם 'כדורי אקדח' כבר לא מתאים לקבוצת ספורט". השם הזה אף פעם לא התאים לקבוצת ספורט, בוודאי לא כזו שמייצגת את העיר שבה מתנהל העולם, ושבאותם ימים הייתה בעיצומו של גל פשע קטלני, אבל היה זה רצח של ראש ממשלת ישראל שסוף־סוף מחק אותו.

 

25 שנה אחרי, הבולטס הם הוויזארדס, ואם יש דבר אחד שהקבוצה עם השם הבלתי נסבל עשתה והקבוצה עם השם מדיסנילנד לא, זה לקחת אליפות (1978). ההישג הגדול ביותר של הוויזארדס, לעומת זאת, הוא להיות התחנה האחרונה בקריירה של מייקל ג'ורדן. הם לא היו גורם של ממש ב־NBA עוד מלפני שדני אבדיה נולד, ובשתי העונות האחרונות אפילו לא עלו לפלייאוף.

 

ובכל זאת, להגיע לוויזארדס זה לא כמו להגיע לקבוצה מפסידה בערים אחרות. הם משחקים בעיר שבה מתרכזת עוצמה שאין דומה לה בעולם. אף על פי שנדמה כי וושינגטון היא רק מונומנטים מרהיבים, היכלי שלטון מעוררי יראה והרבה מאוד אנשים עם חליפות, זו עדיין עיר של יותר מ־700 אלף איש שרובם קמים בבוקר, הולכים לעבודה רגילה ואוהבים את קבוצות הספורט שלהם. וושינגטון וויזארדס היא אולי קבוצה בינונית מינוס במונחי NBA, אבל אי־אפשר להתעלם ממנה.

 

ווילבקין נדהם מהשינוי

 

זה לא משנה את העובדה כי הגעתו של אבדיה לדי־סי, מכל המקומות, הייתה אחת ההפתעות הגדולות של ליל הדראפט. בימים האחרונים גבר הקונצנזוס כי הוא ייבחר רביעי בידי שיקגו בולס, או מקסימום שישי בידי אטלנטה. היו דיבורים על קליבלנד ודטרויט, סן־אנטוניו וגולדן סטייט, אבל אף אחד לא הזכיר את הוויזארדס. אפילו סקוטי ווילבקין, שחקן מכבי תל־אביב שהיה השבוע מרואיין מבוקש מאוד בפודקאסטים, סיפר כי שוחח על אבדיה עם מאמן שיקגו בולס, בילי דונובן.

 

"כשהגעתי למכבי תל־אביב לפני שנתיים, כולם אמרו לי: 'הילד הזה יהיה בחירת לוטרי' (אחת מ־14 הבחירות הראשונות)", סיפר ווילבקין באחד הפודקאסטים, "אמרתי, 'וואו, לא כל יום אתה משחק עם בחירת לוטרי'. אבל אחרי כמה אימונים שאלתי את עצמי, 'באמת? בחירת לוטרי? אני לא יודע'. לא ממש ראיתי את זה. בעונה השנייה, כשחזרתי מהפגרה, הייתי בהלם מכמה הוא השתפר. הוא נראה פתאום כמו שחקן רציני מאוד. אמרתי, 'אוקיי, אני רואה את זה עכשיו'. יש לו מוסר עבודה נהדר ובחצי השנה האחרונה כבר היה לי ברור שהוא יהיה בחירת לוטרי ויהיה שחקן NBA הרבה שנים. דיברתי עליו עם בילי דונובן והיו לי רק מילים טובות".

 

ג'ונתן ג'יבוני, גורו הדראפט של ESPN, הותיר את אבדיה רביעי בתחזית שלו עד הרגע האחרון. ההתלהבות שלו מהנער עצומה. "הוא שילוב של גובה, איי־קיו, גיוון במשחק, יש לו את מה שמוגדר It Factor, הדבר הזה שמחפשים בשחקן NBA. יש לו ביטחון עצמי ואהבה טבעית למשחק. אני עוקב אחרי דני הרבה שנים, ומכיר את אבא שלו, זופר אבדיה, עוד כשחקן. הוא העביר לו את האופי, ודני נולד עם כישרון יוצא דופן. מה שהוא עשה באירופה, מה שהוא עשה אחרי שהליגה הישראלית התחדשה השנה, זה לא קורה הרבה ברמות האלה ובקבוצת הגיל הזו. דני לא פוחד מאתגרים, הוכיח את עצמו בכל מקום, והוא עובד מאוד קשה על החולשות שלו".

 

הוא יכול להשפיע מיידית?

 

"אני חושב שכן".

 

שטיין מנסה להיות קצת יותר מתון בכל מה שקשור ל"השפעה מיידית". "יש לו גודל מצוין, ורסטיליות והוא יגיע עם היתרון של ניסיון תחרותי ברמות גבוהות, שזה משהו שב־NBA מאוד אוהבים", הוא אומר, "אבל 'השפעה מיידית' זה מונח מסובך. במשחק המודרני מעט מאוד רוקיז משפיעים באופן משמעותי בעונה הראשונה. מכבי תל־אביב בנתה אותו לאט וגם וושינגטון תצטרך לעשות אותו דבר ולהיות סבלנית איתו".

 

לא מעט מומחי דראפט חשבו שהמקום הטוב ביותר עבור אבדיה היה בסן־פרנסיסקו על המים. השמועות על ההתלהבות של גולדן סטייט ווריורס ממנו רתחו עד השנייה האחרונה. לפני הדראפט, ג'יבוני חשב שזו התאמה מושלמת. "אני מכיר את דני וקשה לו להפסיד, אני חושב שהוא היה שמח ללכת למקום שלא מפסיד".

 

אבל זה אומר לקבל פחות דקות.

 

"הוא לא פוחד מתחרות. הייתה תקופה שהוא לא שיחק הרבה במכבי תל־אביב ולא ראית אותו מתלונן או מבקש לעבור קבוצה. הוא יכול לשחק בהמון עמדות. הוא ימצא את המקום שלו".

 

שטיין הסכים לפני הדראפט כי גולדן סטייט הייתה אופציה טובה. הוא סבר כי העובדה שאת שיקגו בולס מנהל עכשיו שחקן העבר הליטאי הגדול ארתוראס קרנישובאס משפרת את הסיכויים של אבדיה ללכת לשם. אטלנטה נראתה לו כמו מקום אטרקטיבי – מזג אוויר ישראלי ומעט לחץ – וכך או אחרת, נראה כי כולם מרגישים הקלה שאבדיה לא סיים בקליבלנד, כנראה המקום המדכא ביותר ב־NBA היום.

 

רוב הסקאוטרים שפעו התלהבות מאבדיה – היה מי שאמר שהוא "כמו מלכה במשחק שחמט, אפשר להזיז אותו מעמדה לעמדה והוא טוב בכולן" – אבל היו גם שחשבו כי הדני־מאניה קצת מוגזמת. הם הצביעו על המטאוריות של לוקה דונצ'יץ', הסופרסטאר הסלובני של דאלאס מאבריקס, כסיבה לדחיפתו של אבדיה כמה מקומות גבוה יותר ממה שהוא אמור היה להיות לדעתם. "תמיד חשבתי שדיבורי המקום הרביעי היו מוגזמים", אומר סקאוט ספקן שכזה, "סוף העשירייה הראשונה היה הרבה יותר ריאלי".

 

אפקט דונצ'יץ'?

 

"אני חושב שזה דווקא עזר לו. הרבה אנשים היו קצת סקפטיים כשדאלאס בחרה בדונצ'יץ' שלישי בדראפט. הוא נראה איטי וקצת כבד. שנתיים אחרי, הוא אחד השחקנים הטובים בליגה ואולי הפופולרי מכולם. אז אנשים רואים את דני ויש לו הרבה יכולות טובות, אם מתעלמים מהחולשות, ומקווים שיקרה איתו אותו דבר".

 

חמש דקות להחליט

 

ל־NBA יש אובססיה היסטורית לחפש את "הדבר הבא". הרבה שחקנים היו אמורים להיות המייקל ג'ורדן הבא, והציפיות חיסלו אותם. אפילו אלה מהם שהייתה להם בסופו של דבר קריירה מצוינת, עדיין נשפטו בחומרה כי לא הפכו לג'ורדן הבא. רק בעשור האחרון הפסיקו החיפושים המגוחכים האלה.

 

אז עכשיו יש את לוקה דונצ'יץ', רק בן 21, רק שנתיים בליגה, וכבר מחפשים את הדונצ'יץ' הבא. "אבדיה לא רוצה את ההשוואות האלה", אומר הסקאוט, "ומהבחינה הזו טוב לו ללכת תשיעי, יותר נמוך מהתחזיות. אני חושב שזה מוריד ממנו הרבה לחץ".

 

מעבר לחוזה נאה לשנתיים, בחירה גבוהה בדראפט לא מבטיחה לשחקן שום דבר, לא דקות משחק ולא יחס מיוחד. להפך, אם אתה לא לברון ג'יימס, סביר להניח שהשנה הראשונה שלך תהיה טירונות. גם המקום שבו שחקן נבחר הוא לא באמת אינדיקציה לאיך תיראה הקריירה שלו. קובי בראיינט נבחר 13 ויאניס אדטוקומבו, פעמיים ברציפות ה־MVP של העונה, מקום 15. ב־2001 בחר מייקל ג'ורדן, ביושבו כקובע ההחלטות של אותה וושינגטון וויזארדס, שחקן בשם קוואמי בראון במקום הראשון בדראפט. ומייקל ג'ורדן הרי לא יכול לטעות בזיהוי שחקן, נכון? מתברר שכן. בראון הוא בקלות אחת הבחירות הכושלות בהיסטוריה.

 

ג'ורדן עצמו נבחר רק שלישי בדראפט של 1984, ועד היום אסור להזכיר לאוהדים בפורטלנד את סם בואי, התשובה לשאלת הטריוויה "את מי העדיפה פורטלנד לבחור לפני מייקל ג'ורדן". והיה גם הסיפור של דארקו מיליצ'יץ' הסרבי, שנבחר ב־2003 שני על ידי דטרויט פיסטונס, שיחק בשש קבוצות בעשר שנים וסיים את הקריירה עם ממוצע של 6 נקודות.

 

הדראפט הוא חיה מרתקת. מכניזם סוציאליסטי לעילא בעולם הקפיטליסטי ביותר. כל הליגות המקצועניות בארה"ב יודעות כי בלי תחרות לא יהיה עניין, ובלי עניין לא יהיה כסף, ובאמריקה, בלי כסף, אז מה בכלל הטעם. לפיכך נותן הדראפט אפשרות לקבוצות החלשות ביותר לבחור ראשונות את השחקנים הצעירים הטובים ביותר. הצד הקפיטליסטי הוא כמובן מה שנראה כמו סחר בבני אדם, מבלי שלסחורה יהיה הרבה מה להגיד בנושא, אבל האפשרות לקריירת NBA והרבה מאוד כסף גוברים על הכל.

 

הדראפט, לא רק ב־NBA אלא בכל ענף, הוא גם המקום שבו אמריקה מקבלת לווריד את מנת הסיפורים מחממי הלב על ילדים שמגשימים את החלום באחד המסלולים הכי פנויים לנער שחור להפוך לאדם עשיר. בנוסף, זה גם אירוע מותח, לכל קבוצה יש חמש דקות להחליט, הן מושכות את זה עד השנייה האחרונה, חלומות מתגשמים, חלומות מתרסקים.

 

לשני הנבחרים הראשונים השנה, אנתוני אדוארדס וג'יימס ווייזמן, יש את הסיפורים שמעמידים ציניות למבחן קשה. לנבחר השלישי, לאמלו בול, יש משפחה שעושה כותרות כל הזמן. ולדני אבדיה יש, כך לפחות אפשר היה לשמוע שוב ושוב השבוע, "את הקשיחות הזו של ישראלי־סרבי".

 

יש לו גם שם משפחה שובר שיניים, הוא כנראה בחירת הלוטרי היחידה בשנים האחרונות בלי חשבון טוויטר, יש לו אנגלית טובה – ב־ESPN מאוד התרשמו מכך שהוא למד אותה ממשחקי וידיאו – ויכולת לומר את הדברים הנכונים פוליטית, והייתה לו גם התפאורה המקורית ביותר מבין כל המשתתפים בדראפט הווירטואלי. עשרות בקבוקי יין הם כרטיס כניסה מרשים לוושינגטון די־סי.

 

כמובן דראפט ה־NBA לא ניצל מהמגפה. מה שאמור היה להיות אירוע חגיגי במגרש של ברוקלין נטס בחודש יוני, נכנס לבידוד כמו כולם. השחקנים לא קיבלו את הערב הזוהר בניו־יורק, עם קהל צווח וחיבוק מהקומישינר אדם סילבר, אבל הם זכו להיות בבית, רק עם המשפחות, ברגע הגדול של חייהם הצעירים. כשהכל ייגמר, הבטיח סילבר, הוא יארגן להם מסיבה גדולה.

 

ה־NBA הפרידה את עצמה השנה מהליגות המקצועניות האחרות – וגם מהממשל האמריקאי – בדרך שבה התנהלה מול משבר הקורונה. גם הדראפט הווירטואלי היה בצלמו המקצוענית של סילבר, מנהל ומנהיג ברמה אחרת. הבסיס היה במתחם הענק של ESPN בבריסטול, קונטיקט. אל בתיהם של 58 מ־60 השחקנים הנבחרים הגיעו צוותים של ESPN, וכל שחקן קיבל ארונית קטנה ובה, בין היתר, 30 כובעים של 30 הקבוצות.

 

המגפה בכלל הפכה את הדראפט הזה למוזר וחסר תקדים. לא הייתה עונת מכללות, לא היה את טורניר March Madness המיתולוגי שבו שחקנים צעירים הופכים לשמות מוכרים מחוף לחוף. שמונה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שבה השחקנים האמריקאים בדראפט שיחקו כדורסל תחרותי. לא היו מחנות אימונים רגילים או ליגות קיץ. וכך התברר כי קבוצות שפגשו את אבדיה באופן אישי הופתעו מהמבנה הפיזי שלו. מי ידע שבטלוויזיה אבדיה נראה קצת יותר נמוך וקצת פחות חזק מכפי שהוא באמת?

 

היהודי הרביעי

 

דני אבדיה נמצא במקום הרביעי בכל הזמנים מבין יהודים נבחרי דראפט, כשהשלושה שלפניו נבחרו לפני עשרות שנים: ארט היימן (בחירה מספר 1 ב־1963), ניל ווק (מס' 2 ב־1969) ודולף שייס (מספר 4 ב־1948). אפשר להניח שכמו שבכל משחק חוץ של מילווקי באקס עם יאניס אדטוקומבו רואים ביציעים מאות דגלי יוון, כך יקרה גם במשחקי חוץ של הוויזארדס. ישראלים יש בכל מקום באמריקה, ואין לפסול את האפשרות שהקהילה הסרבית גם תרצה נתח משלה.

 

בקליפ קצר שהעלו שלשום בלילה הוויזארדס לטוויטר, נראים ראשי הקבוצה מגיבים במחיאות כפיים ובלחיצות ידיים אחרי שהחליטו על הבחירה. עונת ה־NBA מתחילה כבר ב־22 בדצמבר, ולאבדיה יהיה בקושי חודש להתאקלם בקבוצה החדשה. הדרך שלו תהיה ארוכה ולא תמיד קלה, אבל רוב מומחי ה־NBA שיודעים על מה הם מדברים, כבר לא יכולים לחכות לראות אותו משחק. "בעוד חמש שנים", אמר שלשום בלילה אחד מעשרות הפרשנים הטלוויזיונים, "נביט לאחור ונראה שדני אבדיה יהיה השחקן הכי טוב מהדראפט הזה".

 

בינתיים, רק מיליונר

 

אבדיה מתחיל עם חוזה של 3.7 מיליון דולר לעונה, ומכאן השמיים הם הגבול | יאיר קטן

 

הבחירה במקום התשיעי בדראפט סידרה לדני אבדיה חוזה מובטח לשנתיים, עם אופציה לעונה שלישית, ובמילים אחרות כסף גדול.

שחקני השנה הראשונה ב־NBA משתכרים לפי מדרג שקבעה הליגה. ככל שהבחירה גבוהה יותר, החוזה שמן יותר. אנתוני אדוארדס, למשל, שנבחר במקום הראשון על ידי מינסוטה, יקבל בעונתו הראשונה 8.1 מיליון דולר. הסכום יורד בהדרגה בהתאם למיקום, ואבדיה יתחיל את דרכו בליגה עם חוזה מכובד של 3,724,300 דולר.

 

אבל זו רק ההתחלה. בעונה השנייה והשלישית הסכום עולה במספר אחוזים, וכאשר השחקן מסיים את חוזה הרוקי שלו, הוא הופך לשחקן חופשי ויכול לחתום באותה קבוצה או בקבוצה אחרת עבור סכומים גבוהים בהרבה – תלוי במידת ההצלחה שלו בעונות הראשונות.

 

ניקח לדוגמה את לוקה דונצ'יץ' הסלובני, שחקן דאלאס שנבחר במקום השלישי ב־2018 ותוך שנתיים הפך לאחד הכדורסלנים הגדולים בעולם. הוא התחיל ב־7.6 מיליון דולר, התקדם ל־8 מיליון, והעונה, אחרי שדאלאס מימשה את האופציה עליו, ישתדרג ל־10.1 מיליון. אבל עדיין מדובר בחוזה הרוקי. כשיהפוך לשחקן חופשי בקיץ 2022, הסכומים יתנפחו מאוד.

 

רק כדי להבין את סדרי הגודל, קארל־אנתוני טאונס, שנבחר על ידי מינסוטה במקום הראשון לפני חמש שנים, סיים ב־2018 את חוזה הרוקי וקיבל מהקבוצה אחד חדש לחמש שנים, בשווי של 190 מיליון דולר לכל התקופה, מהם 155 מיליון שמובטחים לו בכל סיטואציה. בשיא החוזה, בעונת 2023/24, טאונס ישתכר 35.9 מיליון דולר לעונה. דונצ'יץ' עשוי לקבל חוזה אף גדול מזה.

 

יש מי שרואה בדונצ'יץ' מודל לפוטנציאל של אבדיה, אבל מוגזם ומוקדם לדבר על הישראלי בן ה־19 במונחים כאלה, כי קשה לדעת איך הקריירה שלו תתפתח. אבל פתיחה חזקה בליגה יכולה לסדר לו חוזה בשווי עשרות מיליוני דולרים כשיהפוך לשחקן חופשי בעוד מספר עונות.

 

ספורטאי מצליח יכול להגדיל את ערימת המזומנים עם שיווק נכון והסכמי חסות טובים. דונצ'יץ', למשל, חתום על חוזה בשווי מיליונים עם מותג הנעליים "אייר ג'ורדן" של נייקי. אבדיה, לפחות בשלב הזה, צפוי לקרוץ יותר לשוק הישראלי ואולי יהיה ממשיך דרכו של עמרי כספי, הישראלי הראשון ב־NBA, שהוביל קמפיינים של תלמה ואל על בסכומים המוערכים במאות אלפי דולרים. כך שאם לא יהיו תקלות, אין מה לדאוג לחשבון העו"ש שלו.