מתחילים מבראשית

אני עוצם עיניים ומדמיין: הם כבר לא צעירים, קולינס כבר נעזר במקל, אבל ברגע שהאורות יידלקו ושלושת קשישי הרוק יעלו, הקורונה תהיה זיכרון רחוק • בעוד שבוע הייתי אמור לטוס להופעה של ג'נסיס בלונדון

לולא הקורונה הייתי אמור להיות עכשיו בדרך ללונדון. סיבות לבקר בעיר לא חסרות - אך הפעם המטרה הייתה לתפוס את סיבוב ההופעות האחרון בהחלט של להקת ג'נסיס, "?The Last Domino". הלהקה תיכננה לסייר החורף ברחבי הממלכה ורציתי להיות שם. התכוונתי לשבת על הרשת כדי למצוא טיסות, מלון וכרטיס להופעה, ואיכשהו זה נדחה. בתחילת מארס, כשהבנתי שהכרטיסים הולכים ואוזלים, העליתי הילוך בחיפושים וכמעט הזנתי את מספר כרטיס האשראי בכל מקומות הנחוצים. ואז הגיע הנגיף והעולם נעצר.

 

יותר ויותר ישראלים טסו לחו"ל בשנים האחרונות כדי לראות הופעות. הביקוש לענף התיירותי הזה גדל כל כך, עד שלא מעט חברות נסיעות כאן החלו לתפור חבילות ששילבו טיסה, מלון וכרטיס להופעה בבירה אירופית. השנה נדמה שרובן עסקו בהחזרים כספיים. שוק המוזיקה נעצר ורוב ההופעות נדחו או התבטלו. אלו הם פני הדברים גם לגבי ההופעות הגדולות שתוכננו לנחות כאן בקיץ האחרון - מניק קייב ועד סלין דיון.

 

ג'נסיס בחרו לעשות העתק־הדבק לסיבוב הבריטי שלהם מהחורף הזה לאביב הבא. באתר הרשמי עדיין מופיעה ההופעה שתוכננה ל־8 בדצמבר במנצ'סטר (208.55 ליש"ט לכיסא). אולי בגלל המשבר הכלכלי העולמי, המחירים לסיבוב החדש, שצפוי להיפתח ב־1 באפריל בגלזגו, סקוטלנד, ויסתיים בסוף אותו החודש בלונדון, שפויים יותר, ומתחילים ב־68 ליש"ט. מכיוון שהאדם הוא יצור אופטימי מטבעו, הכרטיסים (הזולים) הולכים ואוזלים, אך אני ממשיך לשבת על הגדר. למרות ההכרזות של פייזר ומודרנה על החיסון המתקרב, קשה לי להאמין שאראה את נתב"ג מבפנים בחצי השנה הקרובה. וגם אם יתאפשר לי לטוס - אני לא מוצא שום היגיון בלהיכנס לבידוד בגלל הרצון לשמוע קצת צלילים בחו"ל.

 

אני הולך להופעות כבר יותר מ־30 שנה. ב־20 ומשהו השנים האחרונות עשיתי את זה גם מעבר לים - במסגרת העבודה או על חשבוני. הפעם האחרונה שבה ישבתי באולם וצפיתי במוזיקאי על במה הייתה לפני שמונה חודשים, ואין לי מושג מתי תהיה הפעם הבאה. כאן או שם.

 

איש לא יודע איך ייראה שוק ההופעות ביום שאחרי הנגיף. האם לאנשים יישאר מספיק כסף אחרי מה שעוללה הקורונה לעו"ש של רובנו? וכמה מוזיקאים לא ינטשו - מי בעצב ומי בזעם - את המקצוע שהפך כעת כה לא חיוני? מהרגע שבו מרבית האנושות חדלה לשלם כסף אמיתי על מוזיקה מוקלטת, ההופעות הפכו לאפיק ההכנסה העיקרי של התעשייה. כרגע, במציאות שבה אסור לאנשים להפוך לקהל, הם מסתפקים בחלופות - החל בשידורים חיים ברשת ועד הופעות חצר, שתכף החורף יוריד עליהם את השאלטר, בלי קשר למקדם ההדבקה היומי.

 

אני מתגעגע לבמה. ואני מניח שאני לא היחיד. כשאני עוצם עיניים אני מדמיין שאני צועד בדרך לאולם הבריטי, באוזניות רץ משהו של ג'נסיס - אולי מימי הרוק המתקדם בהובלת פיטר גבריאל או דווקא מהעידן הפופי של פיל קולינס. הם כבר לא צעירים. קולינס - מהמתופפים הגדולים בהיסטוריה - כבר לא מסוגל לשבת ליד הסט שלו על הבמה, ובתמונות שפורסמו לאחרונה הוא נראה נעזר במקל. אבל ברגע שהאורות יידלקו, ושלושת קשישי הרוק האלו יעלו על הבמה, הקורונה תיראה כמו זיכרון רחוק.