את תביעת לשון הרע הגישו בקיץ אנשי עסקים חרדים, בעלי מניות בחברת מ.ק.ש אחזקות, באמצעות עוה"ד רונן בוך ויובל קפלן. הם טענו שוורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ ומרצה באוניברסיטה העברית, אחראית לפרסומים שקריים, מבזים ומכפישים בעלי "תוכן גזעני", במטרה להוציא את דיבתם רעה ולפגוע בשמם הטוב.
לדבריהם, החברה איתרה נכס נדל"ן בשכונת בית הכרם בירושלים וביקשה להקים בו בית הבראה ליולדות שישרת את כלל הנשים בעיר. לאחר מכן היא שכרה אותו והחלה להכשיר ולהתאים אותו להפעלת בית ההחלמה. בסמוך לכניסתה לנכס החלו לצוף ולעלות קולות נגד הפרויקט שהתבססו לטענתה על נימוקים לא ענייניים. התובעים הוסיפו כי ורטון פצחה במסע השמצות אישי מכוער נגדם שנועד להשחיר את שמם הטוב ולבזותם. זאת מאחר שהיא תושבת השכונה ואינה מעוניינת שיזמים חרדים יקימו בשכונה בית החלמה שלגישתה נועד לשרת את המגזר החרדי.
התובעים ציינו חמישה פוסטים משמיצים בפייסבוק שבהם נכתב בין היתר כי היזם ושותפיו "בזים לחוק" וייתכן שעובדה זו קשורה ל"תרבות החרדית, שאינה מתייחסת כראוי בעיניי למדינה וחוקיה". עוד נכתב כי היזמים שיקרו לתושבים ולעיתונות והם רודפי בצע שמנסים להשתלט על השכונה.
בכתב ההגנה שהגישה ורטון באמצעות עו"ד ערן לב נטען כי מדובר בתביעת השתקה טורדנית ונקמנית שמטרתה להרתיע אותה ממאבקה הלגיטימי אותו היא מנהלת כנציגת ציבור. היא הדגישה כי הפרויקט שאותו מקדמים התובעים מנוגד להוראות דיני התכנון והבנייה והתב"ע שחלה על האזור, והוא יפגע בשגרת חייהם של תושבי השכונה. לדבריה, לפי התוכנית שחלה על האזור הנכס מיועד לשימוש כבית אבות.
היא דחתה את ניסיונם של התובעים לצייר את מאבקה כמונע ממניעים גזעניים של "רדיפת חרדים". לדבריה, התייחסותה בפרסומים להשתייכותם של התובעים לחברה החרדית נעשתה בהקשרים רלוונטיים בהתבסס על העובדה שלפיה האידיאולוגיה המאפיינת ציבור זה כוללת אי הכרה בשלטון החוק ובמדינת ישראל.
בכתב ההגנה צוין שהחברה החרדית אינה "גזע" כך שאין שחר להאשמתה בגזענות. אורח חיים חרדי הוא בחירה, לא תכונה מולדת וכל ניסיון להגביל ביקורת לגיטימית על התנהלות החברה יהווה פגיעה קשה בעקרון חופש הביטוי.
עוד ציינה ורטון כי הן התנגדות התושבים והן התנגדותה התבססו על טיעונים לגיטימיים כמו הפרעה לתנועה, רעש, החמרת מצוקת חניה וכדומה, שכולם רלבנטיים להקמת עסק כמלונית באמצע רחוב מגורים. בתוך כך היא דחתה את ניסיון התובעים להציג את בית ההבראה כמקום שישרת את כלל הציבור והדגישה כי קופות החולים מסבסדות בית הבראה ליולדות רק מהילד הרביעי ומעלה כך שברור מי קהל היעד של המקום. טרם נקבע מועד לדיון בתביעה.