הלילה שחרץ את גורלו של מדען הגרעין

None

ביולי 2018 ביליתי עם הסופר הבכיר של "הניו יורק טיימס" לענייני ביטחון לאומי, דיוויד סנגר, זמן ארוך באחד מהמתקנים הביטחוניים השמורים ביותר בישראל, צפונית לתל־אביב. דיוויד הגדיר לא מזמן בהרצאה באוניברסיטה אמריקאית את האירוע ההוא כאחד מהאירועים המעניינים בקריירה העשירה שלו: "זה היה הכי קול בעולם". שמונה חודשים קודם לכן יצא המוסד לגרסה משלו לאושן 11, וגנב מתחת לאף של מאבטחי משרד ההגנה את הארכיון של פרויקט הגרעין הצבאי הסודי המוכחש של איראן.

 

המוסד בנה העתק של המחסן שבו אוחסן הארכיון בפאתי טהרן, כולל הרחובות הסמוכים, ואפילו הביא למקום כלבים שידמו את כלבי השמירה האיראניים. הפורצים תירגלו על המודל הזה חודשים ארוכים, שוב ושוב, איך הם מספיקים להיכנס פנימה, לפרוץ, לצאת עם כל החומר – ולהימלט מאיראן. יוסי כהן, ראש המוסד, שנתקל בהרמת גבות ספקנית כשהציג את הרעיון לגורמים בכירים בישראל, בא בעצמו לראות את החזרות האחרונות ולאשר שהפורצים מוכנים לצאת לדרך. רק קומץ אנשים באיראן ידעו מה באמת יש בכספות באותו מחסן, והמוסד הרים להם את הארכיון מתחת לאף.

 

ואז התיישבנו לעיין במסמכים הללו שהוכיחו באופן חד־משמעי כי איראן ניהלה פרויקט הונאה ברמת מדינה, ושהיה גם היה לה פרויקט גרעין צבאי, שמטרתו לייצר, בשלב הראשון, חמש פצצות גרעין במשקל עשרה קילוטון ושהוא היה הרבה יותר מתקדם מכל מה שהיה ידוע עד אז.

 

הרגע שאני זוכר במיוחד הוא כשלמרות הכפפות שהיו על ידי, אפשר היה להרגיש את שקיעות העט של ראש פרויקט הגרעין האיראני, מוחסן פח’ריזאדה, בשורת מסמכים שהיו כל כך סודיים, עד שהוא רשם אותם בעצמו, בכתב יד. שנים רבות אני עוקב אחרי פועלו הלא־מבורך של האיש הזה. והנה, כאן הוא מתכתב עם מדענים בכירים אחרים על איך לייצר את מנגנון הפיצוץ של נשק גרעיני ואיך להתאים את הפצצה לכתפיים של טיל קרקע־קרקע. בארכיון הגרעין אינספור מסמכים שהוא חתום עליהם בעט נובע בפאות הדף. אם המוסד אכן עומד, כפי שמסרו מקורות אמריקאים, מאחורי ההתנקשות בפח’ריזאדה, הרי שבאותו לילה במבצע בטהרן נגזר גורלו ומשלוש סיבות.

 

הראשונה, כי המוסד הוכיח לעצמו, ובעיקר לגורמים מחוצה לו, עד כמה עמוקה ונדירה היא יכולת החדירה שלו לתוך מעמקי מערכות המודיעין, הצבא והגרעין של איראן. אין זה מקרי ששנתיים וחצי מאוחר יותר דווח כי ארה"ב מבקשת מישראל לסגור עבורה את החשבון שהיא לא הצליחה במשך 22 שנה ולהרוג את סגן מפקד אל־קאעידה, אבו־מוחמד אל־מסרי. רק צירוף של אמון גדול בין השירותים של שתי המדינות יכול להוליד בקשה כזו ואת הביצוע המושלם שלה.

 

השנייה, שהמסמכים הוכיחו את מה שהיה ידוע, אבל הרבה יותר – שפח’ריזאדה הוא מרכז העניין, הוא ד"ר סטריינג'לאב האיראני, הוא המוח מאחורי החלק הצבאי של פרויקט הגרעין. אבל הם הוכיחו עוד דבר, שבניגוד לאמירות אודותיו שהוא מנהלן כושל ואדם די מפוזר בדרך כלל, הוא מוכשר לא רק בצד המדעני אלא גם בזה הניהולי.

 

השלישית, שכל מה שפח’ריזאדה עשה, הוא ממשיך לעשות. מהמסמכים ברור למה המוסד ירצה במותו ולמה אמר נתניהו במסיבת העיתונאים שחשפה את הפריצה לארכיון: "תזכרו את השם הזה".

 

בתקופה האחרונה פעלה סבא"א מול איראן בהתבסס על מידע רב שהועבר אליה מישראל, זאת בעקבות גניבת ארכיון הגרעין האיראני בידי המוסד ב־2018. על פי המידע שישראל הפיקה מאותו ארכיון, פח’ריזאדה המשיך, ולמעשה אף פעם לא הפסיק, להיות ראש פרויקט הגרעין הצבאי החשאי של איראן. גורם ישראלי אמר כי אין זה נכון לראות במאי 2018, עת פרש הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין, זמן שבו פח’ריזאדה מפעיל מחדש את המנגנון שבפיקוחו אלא כי המנגנון הזה פעל כל העת. עצם הניסיון להסתיר את הארכיון של פרויקט הגרעין באותו מחסן שממנו גנב אותו המוסד, בוצע בהוראתו ובהשתתפותו הפעילה של פח’ריזאדה, הכל כדי לשמר את הידע שנצבר במסגרת פעילותה של "קבוצת הנשק" כפי שכונה במודיעין הישראלי מערך המומחים שתפקידו לבנות את ראש הקרב הגרעיני.

 

על פי פרסומים זרים, בעבר נשקלה ברצינות האפשרות לפגוע בפח’ריזאדה. אנשי אמ"ן סברו שעדיף שיישאר בחיים. כך, למשל, ב־2009 בוטלה הפעולה לחיסולו בשלב האחרון שלה. אחד מבכירי המוסד שיכנע את ראש הממשלה אולמרט כי ייתכן שהפעולה עלולה להשתבש וזה הורה לדגן לבטל את המבצע.

 

מאז הפרסום על מותו של פח’ריזאדה, והרמיזות של ראש הממשלה על מה שהוא עשה השבוע "אבל לא יכול לספר", רבו ההשערות על כך שההתנקשות יוצרת סכנה למחלמה או התפרצות אלימות חריפה במזרח התיכון. בפרשנויות אחרות נאמר כי ההתנקשות נועדה לכבול את ידיו של ביידן במגעים שלו עם איראן. הכל אפשרי, אבל התנקשות כזו צריך לתכנן חודשים ארוכים, אם לא שנים, ואי־אפשר להוציא אותה לפועל בלחיצת כפתור.

 

ספק רב גם אם האיראנים יגיבו, אחרי שלא הגיבו בכל הפעולות הקודמות נגדם. כעת הם ממתינים לינואר. אז, כך הם מקווים, יוכלו אולי לפתוח במשא ומתן עם ביידן כדי לחדש את אספקת הכסף שלהם המוקפא ברחבי העולם. קשה להניח שאת כל זה הם יזרקו עכשיו רק בשביל תאוות נקם ויסתכנו בכוח האש של ארה"ב.