באמצעות עו"ד שחר ארביב ועדי כהן טען התובע שבאשדוד פועלים קבלני גינון שמשתמשים במפוח עלים בניגוד לחוק. הוא הציג סרטון המתאר פועל משתמש במפוח עלים בגן ילדים וציין כי מדובר בהתנהלות שיטתית. לדבריו, העירייה אינה פועלת באמצעי אכיפה נגד אותם קבלנים.
בחקירה הנגדית הודה התובע כי הוא תושב ראשון לציון אך הסביר שביקר באשדוד לצורך לימודים. בנוסף הוא טען כי לפני האירוע שצולם שמע רעש של מפוחים עוד כמה פעמים אך לא כלל עובדה זו בתצהיר. עוד אישר התובע כי באף אחת מהפעמים הללו לא פנה לעירייה. עיריית אשדוד ענתה באמצעות עוה"ד לימור ספצ'ק, אורטל דבש וטל יבור שהתובע לא הציג בדל ראיה כי באשדוד יש שימוש שיטתי במפוחי עלים. היא הדגישה שיש סעיף בחוזה עם קבלני הגינון שאוסר שימוש במפוחי עלים והיא דואגת להטיל קנסות על מי שמפר הוראה זו. בנוסף היא מטילה קנסות על אנשים פרטיים שעושים שימוש במפוח.
נציג העירייה העיד כי העירייה מפקחת על הנושא והוא בעצמו נתן קנס לקבלן שפגש הולך עם מפוח. בשלב זה השופטת גאולה לוין המליצה לתובע למשוך את התביעה והוא נענה להמלצה.
ב"כ העירייה ביקשו לחייב את התובע בהוצאות. הם ציינו כי אמנם נחסך הצורך בהגשת סיכומים וכתיבת החלטה, אך מצד שני הייתה אצבע קלה על ההדק בהגשת התביעה, שחייבה את העירייה להיערכות ולהגשת תגובה. ב"כ התובע השיב כי לכתב התביעה צורף סרטון ולא מדובר בהליך סרק.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על מחיקת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. באשר לפסיקת הוצאות כתבה כי נקודת המוצא היא שבעל דין שמגיש הליך משפטי וגורר את יריבו להוצאות ובסופו של יום ההליך אינו מוכרע לטובתו, נדרש לשפות את הצד שכנגד בגין חיסרון הכיס שנגרם לו.
היא ציינה כי נקודת מוצא זו תקפה גם לבקשות לאישור תביעות ייצוגיות. מדובר בהליכים שחושפים את הנתבעים חשיפה משמעותית, כספית ואחרת ומחייבים אותם להגשת תשובה ולניהול הליך בבית המשפט.
השופטת הוסיפה כי במקרה זה נדרשה העירייה להגיש כתב תשובה ולהתייצב לדיון. יש להניח כי הדבר כרוך מבחינתה בהוצאה ממשית בגין ייצוג משפטי. לצד זאת, יש להביא בחשבון כי התובע היה קשוב להמלצת בית המשפט והחליט למשוך את הבקשה במהלך הדיון. בכך חסר מהמשיבה ומבית המשפט טרחה נוספת.
בסופו של דבר חייבה השופטת את התובע בהוצאות בסכום מתון של 4,000 שקל.