יש ימים שהליגה הלאומית מספקת לנו מחזור שבסיומו אתה מנסה להיזכר מה בדיוק ראית, ונשאר עם די הרבה כלום מחוזק בכמה שחקנים מתגודדים אחרי גול אקראי. מעין מקבילה כדורגלנית לסופגנייה יבשה נטולת ריבה וטריות שעליה מפוזרת אבקת סוכר תעשייתית סתמית.
סליחה מכל הכדורגלנים שנאלצו לעבוד ביום שישי עם השמש החורפית הכי יפה בשנה, אבל ככה הרגשתי אחרי המחזור ה־14 של הליגה הלאומית. שבעה משחקים, שני תיקו אפס מדכאים (אחד מהם בקרב צמרת בין שתי עלק־טוענות לעלייה, הפועל ר"ג והפועל ירושלים), ארבעה ניצחונות ב־0:1 קטנטן ועוד הבלחה מסעירה, 1:3 של בית"ר ת"א/בת־ים על הנמושה של הליגה, כפר־שלם. שמישהו כבר יארגן לי ספינג' עם סירופ מבעבע.
כמה הערות לסדר:
1. משבר, זהות. הפועל פ"ת בבעיית זהות. היא לא יודעת מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. כלומר, היא זוכרת שפעם, ממש מזמן, היא הייתה גדולה, לקחה חמש אליפיות רצופות והעסיקה מאמנים מאנגליה ומיוגוסלביה. אבל היי, זה היה ממש מזמן. תגידו לאוהדים הצעירים "יוגוסלביה" והם יחשבו שזה שם של קינוח. היום היא הפכה לקבוצת אוהדים שטרם החליטה אם היא רומנטיקנית וחברתית קטמון־סטייל או תפרנית ושכונתית כמו כפר־שלם. הכוונות של עמותת האוהדים היו נפלאות, הביצוע הרבה פחות. שלשום היא פגשה לקרב תחתית את הפועל אום אל־פאחם, הפסידה 0:1 והיא במרחק שתי נקודות מכפר־קאסם שבמקום ה־15 וצריכה להשלים משחק חסר. מפה, ובדינמיקה שנוצרה, כבר אפשר להריח את ליגה א'.
2. מאמן־פרשן. מוטי איוניר הוא פרשן כדורגל מצוין. חד הבחנה, בקיא, לא מעמיס פרטים מייגעים. לפעמים, כמאמן הפועל אום אל־פאחם הוא ממשיך לדבר כמו פרשן. מנתח את הקבוצה שלו ושוכח שהוא זה שאחראי לכך שהיא תוציא מעצמה הרבה יותר ותדע, כפי שניתח, "לגמור משחקים", בטח מול עשרה שחקנים לחוצים (הקפטן רם לוי הורחק) של הפועל פ"ת. איוניר הוא גם טיפוס נוח לכעוס. מספיק להזכיר את התקציב המכובד ואת כמות שחקני הרכש שצירף לסגל והוורידים שלו מתחילים לבלוט מבעד לקעקועים. אבל עכשיו, עם שני ניצחונות (גם את כפר־שלם הוא ניצח 0:1) בחמישה ימים הוא כבר יכול להרשות לעצמו לחייך.
3. אפקט החממה. בית"ר ת"א/בת־ים היא ניסוי בכדורגל. קחו קבוצת־בת, תחליפו מדי כמה שנים את השם שאחרי הקו הנטוי, תזרקו לתוכה כדורגלנים צעירים, מאמן חביב עם ניסיון מינורי, תוסיפו אפקט חממה, תורידו מפלס לחץ ויאללה, שישחקו הנערים לפנינו. עד כה זה עובד ממש לא רע. הקבוצה, שגם אם תנערו את הסגל שלה מכל הצדדים לא ייפול מתוכו שם נוצץ או גדול, משחקת יופי של כדורגל, כובשת, מנצחת וכבר טיפסה למקום השני.
רוצים לקלוט את האנרגיה של הניסוי? תסתכלו על הסיבסוב שעשה אסף הרשקו בן ה־19 בדרך לסחיטת הפנדל השני ותבינו. עכשיו בית"ר רק צריכה להיזהר שלא לעלות ליגה, כי אז יצטרכו לזרוק את כל המבחנות לפח.
4. תאכלו את הכובע. יש רק דבר אחד מעיק יותר מתיקו אפס נטול אירועים. הטרנד הדביק של מאמנים בלאומית שמסכמים משחקים משמימים עד כאב במילים: "אני גאה בשחקנים שלי, מסיר בפניהם את הכובע". השילוב של חנופה, ערבוב וזיוף עושה צרבת רגע לפני ארוחת השבת.