שיר ביום

None

אָבִי עָשָׂה מַעֲשִׂים נוֹרָאִיִּים | רון דהן

 

אָבִי עָשָׂה מַעֲשִׂים נוֹרָאִיִּים וְטָס לְאֶרֶץ אַחֶרֶת.

 

נִסִּיתִי לַעֲקֹב אַחַר הַחֲרִיקוֹת

 

שֶׁהוֹתִיר עַל הָאַסְפַלְט הַחַם,

 

מְזֻגְזָג כְּפָעִיל פּוֹלִיטִי. אֲבָל הִסְתַּחְרַרְתִּי

 

וְנָפַלְתִּי וְנָזַל הַדָּם.

 

אֵילוּ מַעֲשִׂים נוֹרָאִיִּים אָבִי עָשָׂה?

 

רֵאשִׁית, הוּא לֹא הָיָה אִמִּי. לְאַהֲבָתוֹ לֹא הָיְתָה אֲחִיזָה.

 

שֵׁנִית, הוּא אָהַב סְפָרִים בְּלוּיִים וּמְכֻרְסָמִים.

 

כַּף יָדוֹ הָיְתָה קַלָּה בְּכַף יָדִי, הוּא

 

הֶעֱדִיף לְדַפְדֵּף עַל סַפְסָל מְאַשֵּׁר לְהַבִּיט

 

כֵּיצַד אֲנִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ.

 

שְׁלִישִׁית, וְהֶחָמוּר מִכֻּלָּם, הוּא לֹא אָהַב לָלֶכֶת לַיָּם

 

וְלָכֵן לֹא זָכַר אֶת שְׁמִי.

 

יֶשְׁנָם לֵילוֹת בָּהֶם אֲנִי קוֹרֵא לְאָבִי וְהוּא מֵשִׁיב לִי:

 

בֶּטַח, אֲנִי מִיָּד קָם וּמֵבִיא לְךָ כּוֹס מַיִם.

 

 

* * *

עד מחר זה יסתדר | אודי שרבני 

 

תַּעַמְדִי בִּשְׁבִילִי עַל הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת

 

תִּהְיִי אֵם, זוֹנָה, אָחוֹת.

 

תִּלְחֲמִי עָלַי כִּי אֲנִי כְּבָר לֹא יָכֹל.

 

שִׁנּוּיֵי אַקְלִים, מָה שִׁנּוּיֵי אַקְלִים –

 

זֶה הַמֶּזֶג שֶׁאֶצְלִי בִּפְנִים.

 

 

מוֹשֵׁךְ אֶת הַזְּמַן עַד שֶׁהַדְּמָעוֹת יִתְבַּיְּשׁוּ

 

וְאָז עוֹלֶה הַבַּיְתָה.

 

אֲנִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה.

 

אֵין כְּלוּם בַּטֶּלֶוִיזְיָה.

 

 

וְאִם הָיָה לִי שֶׁקֶל עַל כָּל.

 

שֶׁקֶר, שֶׁקֶר, שֶׁקֶר.

 

וְעַד מָחָר זֶה יִסְתַּדֵּר

 

הַתִּסְפֹּרֶת, הַמַּצְפּוּן

 

הַכְּאֵב שֶׁמִּתְהַדֵּר.

 

 

* * *

פעם נסעתי | טובי סופר 

לעזרא שאבי

 

 

פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם

 

לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט,

 

שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי.

 

בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי

 

בְּמַצֵּבוֹת הַר הַמְּנוּחוֹת

 

וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה

 

פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי.

 

אִמִּי הֵשִׁיבָה: "מַדּוּעַ? הֲרֵי אֲנָשִׁים חַיִּים

 

עַד שֶׁמֵּתִים,

 

וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַמֵּת,

 

כִּי פָּנָיו נָאִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בְּחַיָּיו."

 

לְאַחַר שֶׁהִבְחִינָה כִּי דְּבָרֶיהָ

 

הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי בֶּכִי, הוֹסִיפָה אִמִּי:

 

"אֲבָל לֹא חַיָּבִים לְהַבִּיט בְּדָבָר

 

וְכָל אָדָם חָפְשִׁי לִנְהֹג עַל פִּי נַפְשׁוֹ."

 

 

זָכַרְתִּי זֹאת הֵיטֵב כְּשֶׁמֵּתָה אִמִּי.

 

 

מתוך "רפסודה", הוצאת צבעונים. טובי סופר הוא זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020