אין דבר יותר פוליטי ממחיר הלחם, חוץ מקארי.
המאכל הזה, שלא קל לאתר את המקורות שלו ושבעולם כבר עשו ממנו סלט גדול, הוא ביטוי מושלם לחיבור בין אוכל להתרחשויות גלובליות. הקארי נולד בתוכן, התחנך בתוכן, גדל והתרחב, מחק קהילות ויצר חדשות, שינה והשתנה. היום יש בעולם מגוון ענק של תבשילי קארי. החל מהודו כמובן, דרך יפן, תאילנד ומדינות נוספות בדרום מזרח אסיה, ועד לדרום־אפריקה ולקאריביים, בעיקר ג'מייקה.
המשותף לכל המדינות האלו, השונות כל כך זו מזו, הוא שבכולן אין למעשה קארי. כלומר יש תבשילים ברוטב ובתבלינים, אבל במקור המילה קארי לא הייתה בהן. כן, גם לא בהודו. עוד מכנה משותף בין המדינות האלה הוא בריטניה, הקשורה אליהן היסטורית, לרוב על ידי כיבושים קולוניאליסטיים, אבל לא רק. בריטניה היא וקטור ההדבקה פה, המגה־ספרדר.
אז מאיפה בכל זאת הגיעה המילה קארי? בשביל זה צריך לחזור למאה ה־16, כשהפורטוגזים מגיעים לגואה שבהודו. כשהם מבררים אצל המקומיים מה הם אוכלים, התשובה נשמעת כמו "קאריל" או "קאארי". הכובשים האירופאים מאמצים את המילה כשם כולל לכל המאכלים המקומיים שכוללים רוטב ותבלינים. כשהבריטים מגיעים להודו הם מעוותים את המונח עוד קצת ל"קארי", כפי שקוראים לו היום, ומשיתים אותו על חצי אי שלם שבו מגוון אדיר של תרבויות, מאכלים, אקלים, חקלאות ואוכל כמובן. תרבויות ושפות ומיליון שמות של מיליון תבשילים נמחקים בערבוב תבשיל אחד – קארי.
את אבקת הקארי, אגב, המציאו בפיקדילי סקוור, ולא באיזה מקום אקזוטי אחר.
נדידת הקארי בעולם החלה כאשר סוחרים בריטים הביאו איתם את הקארי ליפן בזמן הרסטורציה של מייג'י, והוא הופך למאכל הביתי הפופולרי ביותר שם עד היום. הבריטים מביאים את הקארי גם לדרום־אפריקה ולקאריביים, במיוחד אחרי סיום העבדות, כשהם זקוקים נואשות לכוח אדם זול, ומניידים בלי להתבלבל מאות אלפי הודים מקולוניה אחת לקולוניות אחרות.
ההבדלים במאכלי הקארי בעולם תמיד נעוצים במלאי המקומי. בדרום תאילנד, למשל, תבשילי הקארי (שאגב, לא קוראים להם קארי בתאילנדית) יתבססו על מחית טרייה של תבלינים עם למון גראס, כפיר ליים, צ'ילי, שום, בצל, ולרוב גם מחית של שרימפס. בצפון, באזורים טרופיים פחות, ישתמשו בתבלינים יבשים. בהודו יוסיפו את התבלינים בהדרגה, בסדר מסוים, יכתשו אותם טריים, מפוצצי ארומה, ויפתחו את טעמם בשמן. בבריטניה ידחפו את תערובת התבלינים היבשה מפיקדילי לסיר אחד עם כל החומרים. ובג'מייקה יכינו בקארי בשר עז שמתרכך מחלב הקוקוס.
אנחנו בחרנו להכין כאן סוג של קארי קאריבי, בגלל שילוב החומרים בו: הדלורית, השעועית, חלב הקוקוס. אלא שהשתמשנו דווקא בתערובת קארי תאילנדית, כי אפשר למצוא אותה ברוב רשתות הסופר, יש לה טעם טרי ורענן וחריף במידה, והיא חוסכת קנייה של המון תבלינים יבשים שנהוג לשים בקארי הקאריבי. את בשר העז (לכו תשיגו עכשיו) המרנו בטופו, אבל אתם מוזמנים להמיר את הטופו בקוביות של פרגיות עוף או של דג לבן איכותי כמו מוסר ים.
החומרים (ל־4 מנות גדולות):
1 כף גדושה מחית קארי תאילנדית אדומה (מגיעה בקופסאות פלסטיק)
3 כפות שמן
500 מ"ל חלב קוקוס
700 גרם קוביות גדולות של דלורית קלופה
4 בצלים סגולים הכי קטנים שתמצאו, קלופים
4 שיני שום שלמות
1 מקל קינמון
1 כף גדושה סוכר חום דמררה
1/2 כוס קוביות עגבניות קלופות משומרות (אם יש לכם סבלנות, יכולים לקלוף 2 עגבניות טריות ולחתוך)
500 גרם טופו חתוך לקוביות בגודל 1 ס"מ / קוביות פרגיות/ קוביות דג
200 גרם שעועית ירוקה עדינה קפואה
אפשרות: 5־6 עלי כפיר ליים יבשים או קפואים (ראו מסגרת)
3 כפות רוטב דגים (לא חובה אבל מומלץ. אל תילחצו מהריח, הוא נעלם)
1/2 כוס שעועית אדומה מבושלת
להגשה: ליים או לימון חתוכים ומוכנים לסחיטה
הרבה כוסברה טרייה ( רק מי שאוהב)
ההכנה:
1. מחממים את השמן במחבת סוטז או בקסרול גדול עם שוליים גבוהים. מוסיפים את תערובת הקארי ומערבבים עד שכל הבית מריח והמבשל מתעטש. זה הסימן.
2. מוסיפים את חלב הקוקוס, קוביות הדלורית, הבצל, השום, הקינמון, הסוכר, רוטב הדגים וקוביות העגבניות. מכסים ומבשלים בביעבוע עדין 15 דקות, עד שהדלורית מתרככת מעט.
3. מוסיפים את קוביות הטופו/ העוף/ הדג ומבשלים 20 דקות נוספות.
4. מוסיפים את השעועית הירוקה (וגם את האדומה אם יש) ומבשלים עוד 5 דקות.
5. לפני ההגשה מוסיפים ערימה טרייה של כוסברה מעל ולימון או ליים חתוך בצד. מומלץ להגיש עם אורז לבן.
טבעוני: כשהגיע לביקור חבר שסובל מאלרגיה לחלב, הצענו לו לנסות איתנו את גבינת השמנת הטבעונית 'משומשו', והופתענו כל כך לטובה, שהיינו חייבות לספר לכם. מדובר בממרח עם 25 אחוזי שומן על בסיס רכיבי קוקוס (בלי קצה של טעם של קוקוס), בלי גלוטן, בלי חומרים משמרים, בלי סויה וללא אלרגנים אחרים, אבל עם טעם ממש של גבינה. בטעימה עיוורת, רוב האנשים סביב השולחן לא יכלו להגיד שמדובר במוצר טבעוני.
בדיעבד גם שמחנו לגלות שהמוצר מיוצר בישראל, במפעל גדול בקיבוץ גן שמואל, השותף במותג. ככה שהוא גם לא נודד חצי עולם בשביל להגיע לפה. אנחנו שמחות על התהליך שמתרחש בארץ בשנים האחרונות, על הפיתוחים המרתקים והחשיבה מחוץ לקופסה.
להשיג: בחנויות הטבע ובחלק מרשתות השיווק.
המחיר: כ־16.90 שקל (אנחנו קנינו ביותר!)
משתלם: בטכניקת העידוד העצמי המקובלת, לשתות את דרכנו החוצה מהסגר, גילינו את השרדונה של Cavit, מאיטליה. הוא קליל, עדין ופירותי ומאוד לא מחייב באופיו וגם במחיר, והרי הבטחנו שמדי פעם נמליץ כאן על יינות שמביאים הרבה תמורה למעט מחיר. אחרת, איך נשרוד?
להשיג: בחנויות יין שונות וברשת (באינטרנט ראינו אותו ב'יין בעיר' וב'אלכוהום').
המחיר: 35־39 שקלים לבקבוק (מצאנו במבצע שלושה במאה ברשת 'יין בעיר').
כפיר ליים הוא סוג של עץ הדר שצומח ונפוץ במדינות הטרופיות של דרום מזרח אסיה, ומתאים למאכלים רבים. ברגע שתתוודעו אליו, תהיו חייבים שהוא יהיה לכם בבית. אנחנו כבר מעריצות אדוקות. בארץ קל להשיג עלי כפיר ליים מיובשים בחנויות אסיאתיות, אבל ראינו אותם גם בטיב טעם, במעדניות ובקצביות והם אינם יקרים.
לאחרונה הביאה לנו השפית לירון גרינברג ערימה של עלי כפיר ליים טריים. מתברר שהיא קנתה אותם בעצמה. הריח של העלים הטריים הקפואים מטרלל חושים וגורם לאנשים להגיב אליו כמו חתול שמריח 'קאטניפ'. באובססיה ובסוטול משכר. מהרגע שהם הגיעו למקפיא שלנו, אנחנו מוסיפות עלי כפיר ליים להכל: לקארי כמובן, אך גם לאורז לבן, לתבשילי עוף, ובראש ובראשונה לחליטה בבוקר עם פרוסות של ג'ינג'ר.
להשיג: ברשת 'מזרח ומערב', באינטרנט ויחד עם עוד מגוון מרשים של חומרים בחנות בשם 'צ'ילי בייבי' הנמצאת בפתח־תקווה, אבל עושה משלוחים לכל הארץ. טל': 050-6000612