נלחמים על הבזזז

הנהירה הישראלית לדובאי הפגישה את הישראלים עם סמל סטטוס אקזוטי במיוחד: תמונה שרמנטית עם בז. אחרי שגם כמה ממפורסמי ארצנו התכבדו בצילום מלכותי, התברר שלאטרקציה יש צד אפל שמגיע עד לארץ — תעשיית ציד בלתי חוקי של עוף הנמצא בסכנת הכחדה. כתבנו הצטרף למשמר המתנדבים והפקחים של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, שמוודאים שאף אחד לא יבזוז את הבז

עומר אדם ואביב גפן נפלו למלכודת. מלכודת תיירים.

 

לפני כמה שבועות, במסגרת תופעת נדידה שכוללת עשרות אלפי ישראלים, קפצו גם שני המוזיקאים המפורסמים לביקור אצל ידידתנו החדשה והנוצצת — דובאי. כמו רבים מהתיירים באזור הזה של הגלובוס, הצטלמו השניים עם עוף דורס מסוג בז, כשהם לבושים בגלביות מסורתיות. התמונה, שבאיחוד האמירויות משדרת יוקרה וטוב טעם, עוררה במחוזותינו תחושה לא נעימה.

 

בחברה להגנת הטבע הגדילו לעשות ושלחו לזמרים מכתב, ובו הסבירו כי "הבז נמצא בסכנת הכחדה עולמית חמורה", וכי סביב הציפור הנדירה הזו מתקיימת "תעשייה עולמית שמגלגלת סכומי עתק, על גבם של בעלי הכנף המיוחדים האלה". גפן הגיב בהתנצלות, סיפר על אהבתו הגדולה לבעלי חיים והסביר שהצטלם עם דגם ולא עם בז חי. מאנשיו של עומר אדם נמסר שהוא "לא הצטלם עם עוף חי אלא עם דגם, תודה על המידע".

 

אז הנה עוד קצת מידע: מסתבר שהנגב המערבי הוא קרקע פורייה לציד בלתי חוקי של בזים, וייתכן שחלקם מגיעים עד לדובאי. הציפורים הללו, המוגדרות כערך טבע מוגן על פי החוק בישראל, נמשכות בחורף אל המישורים הרחבים שסביב נחל הבשור. חלקן נופלות כאן טרף לציידים מקומיים, שהופכים את חיות הבר לשעשוע ולכסף. על פי החשד, חלק מהבזים מוברחים למדינות כמו איחוד האמירויות וסעודיה, שם אפשר למכור אותם תמורת 30־40 אלף דולר. מחירו של בז ציידים, הזן הגדול והיוקרתי ביותר, יכול להאמיר עד ל־55 אלף דולר.

 

 

מזל שבישראל יש מי ששומר על הבזים האלה. השבוע הצטרפנו אל משמר הבזים של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים: גוף של כ־30 מתנדבים המורכב מצפרים, צלמי טבע, חקלאים ותושבים מקומיים, שמקדישים מזמנם ומרצם כדי להגן על אוצרות הטבע הייחודיים של ארצנו. "אנחנו לוקחים אחריות על המרחב שאנחנו חיים בו", מנסח זאת ניתאי פאוסט, אחד המתנדבים במשמר, המתגורר בקיבוץ צאלים. "אני גר בנגב כי אני אוהב את הטבע, את המרחבים, את בעלי החיים. אם אני יכול לעשות משהו קטן נגד תופעות כמו ציד בזים, אני אעשה את זה".

 

כלוב זהב

שש בבוקר בנגב המערבי, בין קיבוץ אורים לקיבוץ רעים. פס דק של אור עולה במזרח, מאיר בקושי את שדות השלף ותפוחי האדמה. לא במקרה נקראת העיר הסמוכה אופקים: אנחנו נמצאים בליבו של מישור רחב ידיים. האופק סביבנו הוא קו ישר ואינסופי.

 

מי שרגיל להסתובב בחוץ בשעות האלה הוא מידד גורן, מנהל מרכז הצפרות רמת הנגב, איש החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. הוא יליד עין גב שלחוף הכנרת, ונמשך תמיד לטבע בכלל ולציפורים בפרט. בכיתה ג' ביקש מאביו משקפת כמתנת יום הולדת, ומאז הוא ובעלי הכנף מנהלים ידידות מופלאה.

 

היום גורן הוא צפר מקצועי, מסוג האנשים שמזהה עפרונים על פי ציוצם, ראשו מופנה באופן קבוע כלפי מעלה ובתרמילו נמצאת תמיד מצלמה עם עדשה טלסקופית. "מבחינת ציפורים, האזור הזה מדהים", הוא אומר בהתלהבות ומצביע אל השמיים האדומים־כתומים הנפרסים מעלינו כחופה.

 

הנגב המערבי הוא אסם התבואה של מדינת ישראל, אימפריה של גידולי שדה וגם גן עדן לציפורים, שמסתדרות פה היטב. בשיטוט קצר תוכלו להיתקל כאן בעפרונים מצויצים, חוגלות, בולבולים, תורים ועורבים — ציפורים הנפוצות בכל חלקי הארץ — אך החל מאוקטובר מדרימות ממש לכאן גם ציפורים נודדות כמו דיות ועגורים, ואפילו זרון השדות והקיווית הלהקנית הנדירות, הנהנות לבלות אצלנו את חודשי החורף. "חלק מהציפורים שמגיעות הנה", מדגיש גורן, "נמצאות בסכנת הכחדה".

 

אחת מהן היא הבז. כעשרה זנים של בזים מקננים בישראל, החל מהבז הגמדי הקטן והחמוד, דרך הבזים הנודדים ובזי הצוקים, ועד בז הציידים הגדול והנדיר. "אליו בעיקר לוטשים עיניים", אומר גורן, ומציין שהציפור הזו נמצאת בסכנת הכחדה עולמית בדרגה השנייה בחומרתה (Endangered): האוכלוסייה העולמית של בזי הציידים בעולם מוערכת כיום בפחות מ־30 אלף פרטים, ובארץ חורפים מדי שנה פחות מעשרה בזים כאלה בסך הכל.

 

הבזים, כמו יתר העופות הטורפים של הנגב המערבי, נוהגים לנחות על קווי המתח הגבוה החוצים את השדות, ולהשתמש בהם כנקודת תצפית וזינוק. מכאן הם מזהים את הטרף שלהם — לרוב ציפורים קטנות כמו שלווים ופסיונים — ואז נוסקים אל על וצוללים לעבר המטרה במהירות מטורפת. הבזים, מעין טיל אוויר־אוויר, למעשה חובטים בעוצמה בטרפם בזמן מעופו, מהממים אותו וכך לוכדים אותו.

 

בנסיעה קצרה מתחת לקווי המתח שליד חוות טל אור נתקלנו בצמד בזים מצויים (בזמ"צ, בלשונו של גורן) ואפילו בבז נודד אחד. בז ציידים לא התמזל מזלנו לפגוש. הבז הנודד שראינו, ראשו שחור ועגול כקסדה, גופו שמנמן וזנבו קצר, עמד על אחד מעמודי המתח הגבוה וכשהתקרבנו אליו פרס כנפיים והמריא הלאה. זוהי, אגב, הציפור המהירה ביותר בטבע — בזמן ציד היא מסוגלת להגיע למהירות של 300 קמ"ש.

 

היכולות המרשימות של הבזים, ובמיוחד של הבז הנודד ובז הציידים, הפכו אותם למצרך מבוקש עוד מימי קדם. הבַּזְיָירות, ציד באמצעות בזים ועופות דורסים אחרים, התפתחה לפני כ־3,000 שנה במסופוטמיה והפכה בשלב מוקדם למותרות אליטיסטית. בתלמוד, למשל, מסופר שכאשר דוד המלך יצא לצוד, היה נוהג לשכור לעצמו בַּזְיָיר; בימי הביניים הייתה הבזיירות לספורט מקובל בקרב אצולת אירופה, והחוק האנגלי אף התיר רק למעמדות מסוימים לעסוק בו.

 

בחצי האי ערב נחשבת הבזיירות עד היום למסורת העוברת מאב לבן ומסמלת אומץ ואצילות. אלא שאם בעבר היא הייתה מנת חלקם של יחידי סגולה, מאז גילויי הנפט והעושר שהתלווה אליהם, היא תפסה תאוצה והפכה לסמל סטטוס פופולרי. כדי להשביע את תאבונם של הבזיירים הרבים של חצי האי ערב התפתחה תעשייה של לכידה, הברחה ומכירה של בזים, שכמעט והעלימה אותם לחלוטין מהמדבר הערבי. התופעה הזו לא פסחה על ישראל, ונפוצה בעיקר בקרב האוכלוסייה הבדואית.

 

ציידי הבזים עושים זאת בעיקר באמצעות יונים או שלווים, המשמשים כפיתיון. הם רותמים את הפיתיון למלכודת המורכבת מלולאות של ברזל וניילון, שמתהדקות כמו פלצור. כאשר הבז מנסה לתפוס את הפיתיון הוא מסתבך במלכודת, ואז עטים עליו הציידים. לעיתים הבזים מצליחים להימלט ובארץ כבר זוהו לא מעט בזים שרצועות ניילון עדיין כרוכות סביב רגליהם. לעיתים הרצועות הללו מסתבכות בענפים או בחוטי חשמל, מה שעלול להוביל למותה של הציפור.

 

לצוד את הציידים

הבזים שנלכדו נמכרים למאלפים, שמעדיפים לקבל את הציפורים הללו לידיהם כשהן עדיין צעירות. כאקט של בעלות הם מעניקים במהרה שם לבז שלהם, מרעיבים אותו במשך יומיים ואז נותנים לו לאכול מכף ידם, כדי שיפתח בהם תלות. בהמשך הבז משוחרר לצוד כשהוא מחובר לחבל, שאורכו מתארך ככל שהאילוף נמשך. לאחר כמה חודשי אימון, הבז כבר יכול לצוד כשהוא משוחרר, ולחזור מיד אל בעליו.

 

לאחר שהבז מאולף יוצאים איתו למדבר ומשחררים לו פיתיונות, שהיוקרתי שבהם הוא ציפור מסוג חוברה (בעקבות כך הפכו גם החוברות לנדירות בחצי האי ערב). את הציפורים שצד הבז נהנים לאסוף השייח'ים של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות כשהם דוהרים על הדיונות ברכבי שטח יוקרתיים.

 

את טיול הבוקר שלנו בנגב המערבי עשינו בטנדר הירוק של מורן בקיש, פקח האזור מטעם רשות הטבע והגנים. לפני שלוש שנים, כשמונה לתפקיד, החל בקיש לשמוע על ציידי בזים המסתובבים באזור שתחת פיקוחו. לאחר שאסף מודיעין יזם מארב, כדי לצוד את הציידים.

 

"הבנתי שהם פועלים ביום שישי מוקדם בבוקר", הוא מספר. "ריכזנו מאמץ והבאנו כמה פקחים לאזור. ובאמת, בשלב מסוים ראינו רכב חשוד שנוסע הלוך וחזור". הפקחים, שבכל הנוגע לשמירה על הטבע יש להם סמכויות של קצין משטרה, קפצו על הרכב ועצרו את יושביו, שהגיעו מאזור תל שבע. בחיפוש ברכב נמצאו תיק מלא בחוטי דיג, שתי יונים ושני שלווים. "מיד הבנו שמדובר בציד בזים", אומר הפקח בקיש. "בחיפוש בטלפונים שלהם מצאנו תמונות של החבר'ה מחזיקים בזים, על ימין ועל שמאל. ואז נפל לי האסימון. הבנתי שיש פה סיפור רציני".

 

בקיש חבר לצפר האזורי גורן, ויחד הם החליטו לעשות מעשה. הרעיון היה לרתום את תושבי האזור, וכן צפרים המגיעים באופן קבוע לנגב המערבי, כדי להיאבק בציד הבזים הבלתי חוקי. "אמרנו 'רגע, אם הם כבר פה, והציפורים באזור מאוד חשובות להם, בוא נהפוך אותם לכוח משמעותי בשטח'", אומר גורן.

 

משמר הבזים מסתובבים מתחת לקווי המתח הגבוה ובאזורים המועדים לפורענות, מדווחים על תנועות חשודות של רכבים ומדי פעם אפילו מסייעים בלכידת ציידים על חם. "כל מתנדבי משמר הבזים הם אנשים שהנושא יקר לליבם", אומר גורן, שמרכז את הפרויקט. מדי שבוע הוא מחלק משמרות למתנדבים השונים, והם מסיירים באזור ומדווחים באמצעות קבוצת ווטסאפ. "הגענו למצב השנה, שכמעט בכל יום יש לנו לפחות מתנדב אחד שמגיע לשטח. וכשאנחנו תופסים מישהו, אנחנו גם מבינים עד כמה אנחנו יכולים להשפיע".

 

ואכן, מאז הקמת המיזם זוהו כמה מקרים שקשורים בציד בזים. בחלק מהם אף נתפסו הציידים, נחקרו ונשפטו. כך למשל, לפני כחצי שנה שלושה תושבים מתל שבע ושגב שלום, נקנסו בסך מצטבר של 30,500 ש"ח בגין ציד לא חוקי של בזים מדבריים. בביתו של אחד מהם נמצא בז מדברי צעיר מוחזק בתוך ארון.

 

בשעה המאוחרת שמונה בבוקר אנחנו מגיעים לסוף הסיור שלנו. מתחת לאחד מעמודי המתח הגבוה אנחנו פוגשים פאוסט, שזה עתה סיים משמרת של שעתיים. הוא בן 41, אב לשלוש בנות, שמיד לאחר משמרת הבוקר במשמר הבזים ימשיך לעבודתו כפקח מזיקים בגד"ש חלוצה. "מבחינתי, זה כמו לקפוץ למכולת", הוא אומר בקפוצ'ון ממותג של גד"ש חלוצה ונעלי קרוקס בלי גרביים. "השדות האלה נמצאים עשר דקות נסיעה מהבית שלי. הסתובבתי כאן שעתיים, להראות קצת נוכחות, ומפה אני ממשיך הלאה.

 

"נולדתי בצאלים ומגיל אפס אני מטפס על עצים וחוקר חרקים, הטבע תמיד היה קרוב אליי", ממשיך פאוסט. "כמי שגר כאן, ציד בלתי חוקי מאוד מטריד אותי. אני רואה שאריות של ציידי צבאים, ארנבות ודורבנים בשטחים שלנו. את התופעה של ציד בזים לא הכרתי, עד שקם המשמר. התחילה התארגנות דרך הפייסבוק ושאלו מי מתעניין. אמרתי לעצמי 'זה ממש פה, בחצר האחורית שלי', והצטרפתי".

 

מבחינתך, ציידי הבזים שמגיעים לכאן הם מין פולש, שחדר לך לטריטוריה?

 

"אפשר בקלות להיגרר לכיוון הפוליטי, אבל התשובה שלי היא לא. כולנו חיים במרחב הזה ומנסים לעשות את זה בצורה מכובדת. הציידים האלה לא פחות טובים משכנים שלי בקיבוץ, שהורסים מחילות של דורבנים בנסיעות שטח עם טרקטורונים. כל השיבושים האלה של הטבע מעצבנים אותי באותה מידה". •