יממה אחת, 68 מתים

סלים כל כך חשש מהקורונה עד שלפעמים נרדם עם המסכה. סבא חיים רק רצה שהשמיים ייפתחו כדי לחזור ולטייל בעולם. ובתה של בלה שפיצר שחלתה אף היא בקורונה והרופאים נאלצו ליילד אותה, התאוששה מעט ולפחות יכולה עכשיו כבר לבכות על אמא. 68 קורבנות גבה הנגיף ביממה שבין ראשון לשני. אלה כמה מהם

12 הנכדים נשארו ללא סבא אשר | מתן צורי

 

"זה יום קשה מאוד עבורי", אמרה אתמול בכאב סימה אבו מקריית־מלאכי, שאיבדה אתמול בלילה את בעלה אשר (75) ז"ל, שהלך לעולמו מסיבוך של נגיף הקורונה.

 

אשר וסימה נדבקו בנגיף מבנם, תלמיד ישיבה. סימה החלימה היום מהמחלה, אך אשר, שסבל ממחלות רקע, אושפז במצב קשה בבית החולים קפלן ברחובות ואתמול בלילה הלך לעולמו.

 

אשר אבו היה גמלאי של צה"ל. לו ולסימה בן יחיד משותף, ולכל אחד מהם שלושה ילדים נוספים מנישואים ראשונים. יחד נהנו שניהם מ־12 נכדים.

 

"אשר היה אדם מוכר מאוד בקריית־מלאכי", סיפרה סימה אתמול. "כולנו מאוד קיווינו שהוא ייצא מזה. אבל לצערי הוא לא היה אדם בריא ולכן גם הנגיף תקף אותו באופן קשה".

 

בתה, שאושפזה במצב קשה וילדה – לא הספיקה להיפרד | קורין אלבז־אלוש ואלישע בן־קימון

 

בבית משפחת שפיצר בבני־ברק מתקשים לעכל את הטרגדיה שנפלה על המשפחה, עם פטירתה שלשום של האם בלה שפיצר (70) ז"ל. "אמא הייתה בריאה וחזקה. עבדה כגננת 52 שנה. הייתה מבקרת את הילדים שלי, הנכדים שלה, מחלקת ממתקים שומרת עליהם משחקת איתם. הכל היה כרגיל", סיפר אתמול בכאב בנה, מאיר.

 

לפני כשבועיים אחרי שחשה ברע כמה ימים, אובחנה בלה כחולת קורונה ומצבה הידרדר מיד. גם בעלה (72), אובחן כחולה קורונה, וגם בתם – שהגיעה כיולדת במצב קשה לבית החולים בילינסון.

 

ההורים שלי לא יצאו מפורים מהבית. נשמרו מאוד. אחותי בכלל לא נפגשה איתם, זה לא ברור איך זה קרה", אמר אתמול מאיר בכאב. אביו של מאיר הצליח להתגבר על הנגיף ושוחרר מבית החולים שלשום, ביום שבו רעייתו נפטרה.

 

"אנחנו רואים רק מספרים של נפטרים וזה לא מרגש אף אחד, אבל צריך להבין שיש אנשים מאחורי המספרים האלה", אמר אתמול מאיר בדמעות. "לאמא שלי יש נכדים ונינים. היא סבתא אוהבת כל כך, אישה בריאה שנעלמה לנו באמצע החיים. לפחות זה שאבא שלי שוחרר ביום שהיא נפטרה, נתן לנו כוחות".

 

לדברי מאיר גם מצבה של אחותו משתפר: "היא בכתה על אמא שלי, שהיא לא הספיקה להיפרד ממנה ולהיות בהלוויה. אבל לפחות עכשיו היא יכולה לבכות. לפני כן מצבה היה כל כך קשה, שגם זה לא התאפשר לה. נסעתי אליה הביתה וילדיה הקטנים ניצבו בחלון וצעקו 'אמא, אמא'. צריך להבין שיש ילדים קטנים שמחכים בבית לחיבוק שלה. הציבור צריך להזדעזע. להישמר ולשמור על ההנחיות בשביל אותן אמהות שילדיהן מחכים להן בבית".

 

סלים נדבק למרות שהקפיד עד כדי הגזמה | יעל פרידסון

 

בשנתיים האחרונות נלחם סלים איברהים (51) ז"ל במחלת הסרטן, שפגעה בריאה שלו. הוא עבר טיפולים כימותרפיים ומצבו הלך והשתפר – ואז הגיעה הקורונה.

 

איברהים, תושב אבו גוש, חשש מאוד מהמגפה והקפיד על ההנחיות. "כל התקופה הוא פחד, הוא לא יצא מהבית", סיפרה אתמול בתו, עלמת. "הוא שמר על עצמו מהקורונה עד הגזמה, לפעמים הוא היה שוכח להוריד בשינה את המסכה. הוא אמר לנו: 'אם אתם תחלו בקורונה תהיו חולים לכמה ימים וזה יעבור, אם אני אדבק - אני אמות'". לדברי עלמת גם בני הבית הקפידו מאוד על ההנחיות. הם לא יודעים כיצד, אך לפני שבוע איברהים נדבק בקורונה, ופונה לבית החולים שערי צדק בירושלים.

 

איברהים למד רפואת שיניים באירופה, אך כשחזר לארץ העדיף לעבוד בעסק של אחיו, ג'וואדת, מסעדת אבו גוש המפורסמת. "הוא ידע שהוא הולך למות", סיפר ג'וואדת בכאב. "הרופאים רצו להרדים ולהנשים אותו, והוא לא הסכים. הוא ידע שהוא הולך למות ורצה למות צלול. הוא ביקש שאבוא לבקר אותו. באתי אתמול לבית חולים, התמגנתי ונכנסתי אליו. הוא אמר שיש לו שש שעות לחיות, וישבנו ודיברנו. הקשר בינינו היה מיוחד, גדלנו יחד. הוא ראה את המוות בעיניים, אבל דיבר וחייך. אחרי כמה שעות הלכתי הביתה, ובלילה הוא מת. הוא היה בן אדם מדהים, לא רק אח שלי אלא חבר קרוב. זו מכה קשה לכל המשפחה".

 

בני המשפחה חשבו שהשבוע תקווה תשוב הביתה | ישראל מושקוביץ

 

"ביום שישי האחים שלה עוד ביקרו אצלה בבית החולים והיא צעקה אליהם: "תחבקו אותי, הכל עבר", אבל הם עדיין לא יכלו כי היא הייתה במחלקת קורונה. אחרי כמה שעות כל המערכות בגופה קרסו", כך סיפרה אתמול בכאב יובל מעתוק, אחייניתה של תקווה מעתוק (66) ז"ל שנפטרה שלשום מקורונה.

 

תקווה מעתוק נולדה במגדל־העמק וחיה כל חייה בעיר. "לפני כשבוע היא חלתה בקורונה", סיפרה האחיינית, יובל (25). "זה נראה בהתחלה כמו משהו קל. פינו אותה לביה"ח פוריה, והיא חוברה מיד למכשיר הנשמה. בהמשך נראה היה שהיא מתאוששת. אבי ואחיו, האחים שלה, ביקרו אותה וחזרו הביתה אופטימיים. דיברו אפילו על זה שבשבוע הבא היא תשתחרר. למרות שחיה לבד כולנו עטפנו אותה בתמיד באהבה ובחום. היינו כבר בתחושה שהכל יעבור, ובמקום זה היום ליווינו אותה למנוחות. זה יום עצוב לכולנו. תקווה הייתה צלע מרכזית במשפחה שלנו".

 

אלי ברדה, ראש עיריית מגדל־העמק, אמר: "אנו מחבקים את משפחת מעתוק באבלה, ואני קורא לכל התושבים להתחסן".

 

חיים כבר תיכנן את הטיול הבא עם הנכד | מאיר תורג'מן

 

"איזה אבא מדהים, אדם מאוד חכם, אוהב אדם, שמאז שיצא לפנסיה מבנק הפועלים, הוא אהב לטייל בעולם ותמיד סימן את היעד הבא לטיול". כך, בקול חנוק מדמעות, תיארה אתמול סוזי בן־סימון, את אביה, חיים בן־סימון (92) ז"ל, שהלך לעולמו אתמול בבוקר.

בן־סימון ז"ל התגורר בירושלים. "אבא היה אדם ישר דרך והגון", סיפרה סוזי. "חי חיים טובים, מלאי תוכן ומשמעות. הוא היה מאוד מוכשר ובקיא בהיסטוריה, צלול במוחו ובריא בגופו. כל עולמו היו אמא שלי, הילדים הנכדים והנינים. העניק אהבה בשפע. הוא עד לפני שנה וחצי טייל בעולם. הקורונה השאירה אותו בבית".

בני המשפחה אינם יודעים כיצד נדבק, אך ביום רביעי שעבר בן־סימון חש ברע ופונה לבית חולים בירושלים. הוא אובחן כחולה קורונה גבולי, ולדברי הבת בשל עומס יתר שוחרר כעבור יומיים לביתו. שלשום הוא חש ברע שוב ובני המשפחה החזירו אותו לבית החולים. "בגלל העומס היפנו אותנו עם האמבולנס לקפלן ברחובות", סיפרה סוזי אתמול. "מהרגע הראשון הרגשנו שיש צוות מדהים של אחיות ורופאים שמטפל טוב באבא ועושה הכל כדי לשמור עליו, אבל לצערי הוא לא שרד ונפטר הבוקר".

בן־סימון, שהובא אמש למנוחות הותיר אחריו אישה, פלורנס (77), ארבעה ילדים, 15 נכדים וארבעה נינים. "לפני שנה וחצי הוא עשה טיול למיאמי עם תומר, אחד הנכדים", סיפרה אתמול סוזי. "הוא כבר אמר לו: 'היעד הבא קנדה, אחרי הקורונה אנחנו טסים'".