הולך ומסתבך

נפתלי בנט מכריז בכל הזדמנות שהחליט למנוע בכל מחיר בחירות חמישיות – אבל מקדם אותן במו ידיו

 

יו"ר ימינה נפתלי בנט מאמין שהוא עלה על הסנטימנט הכי חזק בציבור הישראלי – בחירות חמישיות. הוא כנראה צודק. אי אפשר לחשוב על משהו מחריד יותר מהאפשרות שהסיפור הזה הולך לקרות עוד פעם, וזו כנראה הסיבה שבנט מכריז בכל מקום שהוא החליט שלא יהיו בחירות חמישיות.

 

רק שזה בדיוק מה שהוא עושה: מקדם בחירות חמישיות. האמירות שלו בשבוע האחרון הן במקרה הטוב מוזרות ובמקרה הפחות טוב – הזויות.

 

בנט נשרף השבוע, קובע גורם פוליטי בכיר. עודף התמרונים, ההתבטאויות המיותרות, הרעש והצלצולים שרפו אותו גם אצל לפיד וגם אצל ליברמן, כשגם סער לא מתכוון לעשות לו ג'סטות מיותרות. אף אחד מאלה שהוא חושב שימליכו אותו לא מתכוון לעשות את זה. ואם בנט חושב, אומר אותו גורם, שכולם יעמדו דום וימלאו את דרישותיו – הוא יגלה שהוא טועה בגדול.

 

הדברים נאמרו אתמול, אחרי כמה ימים שבהם נראה שבנט נכנס לסחרור. יום קודם הוא הודיע שהוא, עם 12 המנדטים שלו, שולל את לפיד, עם 20 מנדטים, לא רק כראשון ברוטציה אלא גם כמספר 2 ברוטציה. במילים אחרות: לפיד, לדעתו של בנט, אמור לשאת אותו על כפיים לכיסא ראש הממשלה, גם אם יש לבנט מחצית ממספר המנדטים שלו. שלא לדבר על השיח המתנשא והלא מכבד של בנט, שאמר שלפיד ראש ממשלה רק בפנטזיות שלו ובספינים שיוצר נתניהו.

 

ההתנהגות של בנט צריכה להטריד. אי אפשר לנסח את זה יותר בעדינות: בנט עף על עצמו. התחושה שהמפתח לממשלה הבאה נמצא בכיסו מוציאה ממנו דברים לא טובים ובעיקר מיותרים.

 

במוצאי שבת הכריזו בנט וימינה שהם לא יישבו עם מרצ. תחת לפיד מתברר שהם לא יישבו בשום מקרה. אתמול אמרה איילת שקד שגם סער לא יהיה ראש ממשלה. בנט כנראה אומר לעצמו: אם הם כל כך רוצים להחליף את ביבי - בבקשה, שיקבלו אותי כראש הממשלה. לשיטתו, איך יוכלו סער, לפיד וכל מחנה האנטי־ביבי להסביר לציבור שלהם שהם היו יכולים להחליף את נתניהו ולא עשו את זה.

 

אבל מה הוא קופץ? למה להכריז שהוא לא מוכן לרוטציה עם לפיד בשום מקרה? מה קרה? שמיר לא ישב בממשלה אחת עם פרס? אלא שבנט כנראה מנסה לשמור על הרלוונטיות שלו כדי לא ליפול בסקרים, כדי שנתניהו לא ישתה לו את המנדטים וכדי לשחק את המאצ'ו: לא רק שלא אשב עם לפיד – אני גם אדרוך לו על הראש.

 

זה להיות כמו ביבי, אומר לי גורם פוליטי, רק בלי הניסיון של נתניהו כראש ממשלה. או בקיצור, נראה שבנט חושב שכדי להחליף את נתניהו צריך להיות כמו נתניהו.

 

מה שבנט רוצה כבר היו מספיק הזדמנויות להבין. הוא רוצה ממשלת ימין בראשותו (אולי יסכים לרוטציה עם סער), עם החרדים ועם לפיד כסרח עודף, שאמנם מביא הכי הרבה מנדטים – אבל כאן בערך מסתיים תפקידו. נראה שהוא חושב שלפיד וסער הם חמורו של משיח, כשקל לנחש מי לדעתו המשיח.

 

מהבחינה הזאת ההתנהלות של לפיד משחקת לידיו. אחרי שאמר בראיון ליונית לוי כי הוא מעדיף שנתניהו יילך מאשר להיות ראש ממשלה, פירסם אתמול לפיד מאמר באתר הארץ שבו חזר על הדברים. "אמרתי, והתכוונתי לכך", כתב, "שסיום שלטונו של נתניהו הוא המטרה הראשונה בעיניי. בשבילה אני מוכן לוותר על הרבה מאוד דברים, כולל על השאיפות האישיות שלי".

 

כבר מזמן, אם בכלל, לא ראינו מאמר כזה של פוליטיקאי – שכבר שנים עובד ללא לאות כדי להיות ראש ממשלה. על זה מגיע לו שאפו. אלא שנראה לי כי לתפיסתו של לפיד הוא לא מפסיד אפילו חצי מנדט על המאמר הזה. אולי להפך. כי הרי גם אם רשמית הוא לא רץ לראשות ממשלה, ואלקטורלית הוא לא יכול להיות - ברור שהוא חותר לכך שיש עתיד תהיה המפלגה הגדולה ביותר. כזו שתוכל להתוות את ערכיה וסדרי העדיפויות שלה. אם למשל בנט או סער יביאו לממשלה את החרדים - הרי שהעבודה או כחול לבן לא יהיו מספיק גדולות כדי להשפיע על קווי היסוד של הממשלה. וכמו שטוען לפיד – אלה הדברים החשובים לו. מה הפלא שאחרי ההתבטאויות האחרונות של בנט יצא ליברמן ואמר שהסיכוי של בנט להיות ראש ממשלת סינגפור גבוה מהסיכוי שיהיה ראש ממשלה בישראל.

 

לליברמן, עוד מרכיב אפשרי בממשלת השינוי, נמאס מיו"ר ימינה. המגלומניה של בנט לא מרשימה אותו, וההצהרות שהוא יהיה ראש הממשלה הבא מכעיסות אותו. הוא חושב שבנט מנסה לתמרן לכך שתהיה ממשלה עם החרדים, כשהוא, ליברמן, יישאר בחוץ. סער, לעומת בנט, הרבה יותר זהיר. הוא אמנם לא פוסל את החרדים, אבל נותן להבין שהיחסים איתם לא יהיו במתכונת היחסים שהם פיתחו עם נתניהו. ספק אם הוא רואה בכלל בממשלה עם החרדים אופציה סבירה.

 

לפיד מצידו מתעקש לא לשחק את המשחק שכופה עליו נתניהו, ולא להתמודד מולו ראש בראש – מה שעשוי לאפשר לנתניהו להחזיר קולות של הימין לליכוד. בינתיים זה עובד לו טוב. אבל לא כדאי לבנות על הרושם שהוא נותן, כאילו הוא לא מתמודד על ראשות הממשלה. הוא כן. אבל הוא מבין שגם אם יהיו לו 25 מנדטים אין לו יכולת להרכיב ממשלה. בלי בנט, שהודיע שלא יישב תחתיו - האופציה היחידה שלו היא עם הרשימה המשותפת. מה שספק אם יקרה, אחרי שסער אמר עוד ביום שבו הציג את מועמדותו שהוא רוצה ממשלה בלי ביבי ובלי טיבי.

 

בעוד שבמחנה “רק לא ביבי” שולפים את החרבות, במטה נתניהו כבר התחילו לבנות את הקואליציה העתידית שהם מקווים להקים. בשבוע האחרון גיששו שם אצל בן־גביר בשאלה איזה תפקיד הוא רוצה ומה יהיו הדרישות הקואליציוניות שלו.

 

בן־גביר, שמקווה להיות המנדט ה־61 של נתניהו, לא הסכים לדבר על תפקידים, למרות שברור שהוא מכוון לתפקיד של שר, או לפחות של ראשות ועדה, ואם אפשר – ועדת חוקה, חוק ומשפט. מצד שני, הוא העלה לא מעט דרישות קואליציוניות, כמו חסינות לחיילי צה"ל מול מיידי אבנים ובקבוקי תבערה; שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים (אגב, סמוטריץ' ועו”ד רוטמן מדברים על סגירתה); שינוי נוהלי פתיחה באש כך שניתן יהיה לירות באנשים שנכנסים לבסיסים; ובתי משפט לעבירות פשע בדרום.

 

במחנה ה”אנטי־ביבי” מאמינים שנתניהו לא יגיע ל־61 גם עם בנט, ושיכולת הסחיטה של בנט, כשהוא ירצה להקים איתם ממשלה, תקטן משמעותית. עם מה הוא יוכל לאיים, הם שואלים שם - בעוד בחירות?

 

אז הנה לכם התשובה למה בנט מקפיד לומר שלא ייתן יד לבחירות חמישיות. אם הוא יחליט להצטרף לנתניהו, הוא תמיד יוכל להגיד: מה אתם מעדיפים, עוד בחירות?