בין שכונת מוסררה בירושלים בשנות השבעים לגבעת עמל בתל־אביב 2021 עובר קו ישיר של אפליה ואטימות, אבל שתי השכונות הללו ושתי התקופות הללו קשורות זו בזו בחומר חזק בהרבה – מורשת. מורשת של זהות ושל מאבק שנולדה על ידי תנועת הפנתרים השחורים, והיום מתורגמת לשדות רבים – בתרבות, בחינוך ובפוליטיקה.
חמישים שנה חלפו מאז שהפנתרים כונו "לא נחמדים", והיום ברור שנחמדים ונחמדות לא באמת יצליחו לשנות את כללי המשחק. בסדרת הכתבות המיוחדת בחדשות הערב העיתונאי אלון שרביט חזר אל הגיבורים ההם, אל קטעי ארכיון נדירים ואל הפרוטוקולים, ושירטט סיפור של מאבק רלוונטי ששינה את פניה של החברה הישראלית.
שרביט חושף את חוסר ההבנה העמוק של הממשל, את הבוז והעיוורון, וגם את הנחישות ומסירות הנפש של מי שהיו מוכנים לשכב על הגדר ולשלם מחיר עבור שינוי. בשני הפרקים הראשונים ישנם רגעים ייחודיים כמו המפגש של הפנתרים עם מי שהיו לסוכנים הסמויים שנועדו לתפוס אותם, והראיון עם שני אחים אשכנזים מבית הכרם שהתגייסו לשורות המאבק. אלו סיפורים משלימים כיוון שהם מלמדים מה הכוח של סולידריות, אבל לא פחות מכך – הכוח של הפרד־ומשול. פרקים מספר שלוש וארבע התמקדו בעיקר בדור העתיד. בילדים של הפנתרים, שהפכו לעורכי דין ולאקדמאים, בפעילות והפעילים החברתיים שממשיכים לשאת את הדגל גם במציאות בה מתעקשים לספר להם שמדובר בשד עדתי מדומיין ותו לא.
בשנים האחרונות עולם התרבות מבין את גודלו ועומקו של סיפור הקליטה של יהודי צפון אפריקה בישראל. "סלאח פה זה ארץ ישראל" או "מעברות" היו יצירות שזכו לתהודה רבה והתמקדו בפשעי העבר. "תיק הפנתרים נפתח" לא מתמקד בזווית הזו בכלל אלא בעצם המאבק. איך מאבק מתעצב? מי היו גיבוריו ואיפה הם היום? איזה זרעים הם טמנו לפני עשרות שנים שאת פירותיהם אנו רואים רק עכשיו? ההתמקדות במאבק החברתי עצמו מאפשרת ללמוד באופן רחב על הכוח והמוגבלות של תנועות חברתיות. הבחירה הזו גם מלמדת שתרבות עשירה, רלוונטית ומשמעותית יכולה לצמוח אך ורק מתוך מקום של חיכוך ושל עימות. הבריחה הנוחה אל מונחים מכובסים כמו "סבלנות" או "ממלכתיות" לא פעם נועדה לטשטש או להשתיק את מי שמוכן לערער על הסדר הקיים.
תובנה נוספת ומשמעותית היא כוחה של התמדה ותפקידו הקריטי של הזמן על מנת לתת תוקף לשינויים איטיים וסיזיפיים. הרדיקלי, ברוב מוחלט של הפעמים, יהפוך תוך שנים ספורות לנורמלי. מי שנחשבו למשוגעים, אובססיביים או חסרי גבולות יהפכו לגיבורי תרבות. "תיק הפנתרים נפתח" הוא לא רק סיכום נוסטלגי של תקופה, אלא בעיקר קריאה לפעולה.
בקטנה
בפרסומת המצוינת של "וולט" שני שליחים חמודים עושים כל שביכולתם לגרום ללקוחות שלהם לצאת מהבית למסעדה ולוותר על המשלוח. בפרסומת יש הומור, אהבת אדם ופרגון משמעותי לעסקים שנפגעו בקורונה. מה עוד יש בה? קלישאות ליהוק מבאסות. שני השליחים שחומים (כמובן), הלקוחות – בהירים. במודע או שלא, עולם הפרסום ממשיך להנציח סטיגמות לא רלוונטיות ובעיקר בלתי נסבלות.