אני מצביעה למרב מיכאלי לא רק בגלל הבחירות הקרובות אלא גם, ואולי בעיקר, בעבור העתיד.
אני מצביעה למרב משום שהיא באה לשקם מפלגה שהיא הבית שלי, מפלגה שתרמה רבות לבניית הבית המשותף של כולנו. מפלגה ששמה במרכז סדר היום את החיים שלנו: הבית, המשפחה, הזוגיות על כל גווניה, ההורות, החברות והקהילה.
רק מתוך תפיסת עולם אנושית וארצית כזו אפשר לצאת לתהליך ארוך של בניית עתיד טוב יותר.
אני מצביעה למרב מיכאלי כי היא לא באה לביקור קצרצר, לקבל תפקיד, רכב, לשכה וללכת הביתה. היא לקחה על עצמה משימה ארוכת טווח של בניית תפיסת עולם שעדיין לא צמחה במדינת ישראל.
זו תפיסת עולם שמאפיינת נשים מנהיגות מפינלנד, עבור בגרמניה ועד לניו־זילנד. מנהיגות שקשובה לאזרחיות ולאזרחים גם יום אחרי הבחירות, שיודעת להחליט ולהוביל אבל לא מנסה לכפות ולדרוס, מנהיגות שזוכרת שבסוף כל החלטה עומד ילד, אישה או אדם אחד שהממשלה והעומדים בראשה חייבם לראות אותו/ה. זוהי נקודת המוצא ממנה בונים מערכות של חינוך, בריאות, עבודה רווחה ‑ סולידריות פנימית ושלום חיצוני.
אישיותו של אדם באה לידי ביטוי בקמפיין שלו או שלה. בבחירה על מה לשים את הדגש, בתוכניות ובמסרים אותם היא מבליטה, ובשיח שהיא מנהלת.
אני מתבוננת במרב בהערכה רבה, בשקט, בנחישות, בפשטות ובהומור שלה.
אצביע בלב שקט למרב ולרשימת העבודה. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליהם שיהיו שם בשבילי ובשבילנו בימים המאתגרים שלפנינו
.
הכותבת כיהנה כחברת כנסת ושרה מטעם
מפלגת העבודה