“שמו לא הוזכר כדי שאמא לא תבכה”

לילי הורוביץ־גץ, שאחיה אבנר נפל בדרך לשחרור ירושלים, יצאה 50 שנה אחר כך למסע להנצחתו

לילי הורוביץ־גץ (62) ממצפה יריחו היא אחת מ־11 בנים ובנות שנולדו להורים שעלו מתוניס והתגוררו בכרם בן־זימרה. את אחיה, אבנר גץ ז"ל, שכלה במלחמת ששת הימים כשהייתה רק בת 8 וחצי. אבנר נהרג ביום השני ללחימה מירי של צלף ירדני. אבנר, שידע שהוא יוצא לקרב לשחרור הכותל, כתב להוריו: "אני הולך להילחם במקום שאתם מאוד תשמחו שאגיע אליו". אך הוא מעולם לא הגיע.

 

"בתור ילדה הוא היה הצנחן עם הכובע האדום שאנחנו מחכים לו בכל יום שישי. היינו מזנקים עליו, והוא היה מביא לנו ממתקים. ידענו שיש לו ארוסה ושהם עומדים להתחתן, עד שהכל נקטע", היא מספרת.

 

אבנר נהרג ב"חצר המטרה" מול שער שכם. "הוא שכב שם כמעט 24 שעות מבלי שיכלו לפנות אותו. התחושה הזאת שמוטל שם חייל הרוג כמעט יממה, הייתה לי קשה יותר מהידיעה על מותו". לאחר מותו של אבנר עברה המשפחה לירושלים. אביו, הרב ורס"ן (מיל') מאיר־יהודה גץ ז"ל, מונה לרב הכותל וכיהן בתפקיד כ־28 שנים.

 

השכול בבית המשפחה היה כמעט חרישי. "לא דיברו על הכאב", מספרת הורוביץ־גץ. "פקדנו את הקבר שלו, אבל לא דיברנו עליו. לא רצינו לשאול את ההורים כדי לא לגרום להם צער. אפילו את השם אבנר נמנענו מלהגיד כי אמא תבכה". כשמלאו 50 שנים לשחרור ירושלים החליטה הורוביץ־גץ לצאת למסע בעקבות חייו של אחיה. היא הוציאה את הספר "הצנחן שלא זכה לגעת באבני הכותל" והיא מספרת ומרצה על סיפורו. לאחרונה צולם הסרט "אחי אבנר", שבו מדברים עליו לראשונה כל האחים.