להיות (עם ביבי) או לא להיות (עם ביבי): זאת הדילמה שמייסרת את בנט, נסיך רעננה. בנט אדם הגון: את הלבטים שלו הוא חולק עם שני הצדדים. שני מוקשים לא קטנים מחכים לו בדרך אל נתניהו. ראשית, לחיבור הזה אין רוב; שנית, אין לו אמון בהבטחות נתניהו: אפילו לא שמץ. בוודאי לא אחרי תרגיל המינוי של אקוניס השבוע. שלושה מוקשים מחכים לו בדרך אל לפיד: ראשית, איילת שקד; שנית, תגובת הבוחרים; שלישית, הקושי לנהל ממשלה שמורכבת משבע סיעות מכל הספקטרום האידיאולוגי, ונשענת על תמיכה לא מובטחת של סיעות ערביות.
הבחירה בנתניהו מובילה כמעט בוודאות לבחירות חמישיות, שישמידו אותו ואת סער; הבחירה בלפיד היא טיפוס על מתקן נינג'ה. צריך נס כדי לא ליפול למים. תהום מונחת לפניו, מכאן ומכאן: פחד להסתכל למטה. אבל ראשות הממשלה לא נועדה לפחדנים.
האם בנט חצה את הרוביקון? אולי בראש שלו כן אבל הרגליים עדיין שם, מדשדשות באמצע הנהר. הוא לוחץ להגיע להסכמה על ממשלת שינוי עד יום ראשון משום שהוא יודע שלאחר שנתניהו ייאלץ להחזיר את המנדט, ביום שלישי, הנשיא ימנה את לפיד למרכיב הממשלה. מרחב התמרון שלו ושל סער יצטמצם. השותפים האחרים בגוש השינוי ירימו ראש.
הוא עשוי לתמוך במקרה כזה בהצעת חוק לבחירה ישירה. הנוסח שצץ אתמול - להציב על הפתק בקלפי שני שמות, של נתניהו ושל בנט, האחד ראש ממשלה, השני חליפי, הוא תרגיל שקוף בהזניה חוקתית, אחד מרבים בזמן האחרון, אבל לבנט הוא יכול להבטיח הישרדות.
כדי להוסיף איום לפיתוי גורמים בליכוד הפיצו השבוע שמועות שלפיהן נשיא המדינה מתכוון להעביר את הרכבת הממשלה לכנסת, מהלך שמוביל לבחירות. עד כמה שאני מבין, לריבלין אין כוונה לעשות זאת. תפקידו של הנשיא הוא להטיל את ההרכבה על מי שיש לו סיכוי להקים ממשלה. ללפיד יש סיכוי. הוא יקבל את המינוי - אלא אם כן, יוסכם בינו ובין בנט שבנט יקבל את המינוי (אפשרות כזאת לא סבירה כרגע - היא תחשוף את בנט ללחצים מטורפים מימין).
לכן עלה לקראת סוף השבוע המתח בגוש השינוי. חלק מהמתח צפוי: לכל השותפים יש הרבה פיות להאכיל, כיסאות לאייש, הבטחות למלא. סער, עם שישה חברי כנסת, צריך סידור עבודה לארבעה שרים; בנט, עם שבעה, לא יכול להסתפק בראשות הממשלה: הוא חייב לתת לשקד משרד כלבבה; גנץ, עם שמונה, צריך להבטיח שחמישה שרים ישמרו על מעמדם. וכו' וכו'.
לגוש השינוי אין כרגע מנהיג, אדם בעל סמכות שיכול לגשר על פערים ולכפות ויתורים. את מקום המנהיג הזה ממלא הרצון המשותף לראות את נתניהו יוצא מבלפור. כל אחד מהפוליטיקאים הפיק מהאירוע בממשלה השבוע לקח לפי דרכו: היו שהזדעזעו מהמהלך הבלתי־חוקי, מההפרה הבוטה של ההסכם; היו שרשמו לפניהם את ההתקפלות המבוהלת. בית המשפט העליון הבהיר לנתניהו שהוא בצרה. אין כנראה דרך אחרת לנהוג בו.
חבל שאין בלשכות הפוליטיקאים מתקן כריזה כמו בנתב"ג: "זוהי קריאה אחרונה למבקשים לנסוע בממשלה ה־36. תפסיקו להתקשקש בדיוטי־פרי. המטוס מחכה לכם בשער היציאה".