לפני כשבעה חודשים התקבלה תביעת משמורת שהגיש האב, שמיוצג על ידי עו"ד רעות שדה. בעקבות זאת הקטין עבר לגור איתו, ופעם בשבוע הוא לן אצל אמו.
בבקשה נוספת שהגיש האב הוא טען כי טובתו של הילד היא שילובו במוסד חינוכי בעיר שבה הוא גר כעת. הוא ציין כי הילד מעוניין במעבר ושואף לחזק את קשריו החברתיים עם ילדים בגילו שגרים סמוך אליו. הוא גם רוצה להימנע מהנסיעות למוסד הלימודים הנוכחי שנמצא בעיר מגורי האם. האם, שיוצגה על ידי עו"ד רועי חלפון, טענה שהמעבר יוביל לשינוי דרסטי של מרכז חייו של הקטין באופן שעלול להוביל לפגיעה מתמשכת בו, תוך ניכור והכחדה מוחלטת של דמותה, זאת אף שבמשך כ-10 שנים היא הייתה המשמורנית והמטפלת העיקרית בו מאז שנפרדו הצדדים.
לדבריה, האב מסית את הקטין כנגדה ויוצר אידיאליזציה כלפיו על חשבון דמוניזציה כלפיה.
העובדת הסוציאלית שהגישה תסקיר בתיק תמכה בעמדת האב וכתבה כי יש יתרון בהעברת מרכז החיים של הקטין והתאמת מוסד החינוך למקום המגורים שלו. זאת, לצד הרחבה הדרגתית של המפגשים עם אמו.
השופטת מירה רום פלאי הבהירה כי על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קביעות בנוגע לחינוך קטינים הן חלק מההחלטות שההורים צריכים לקבל ביחד, גם אם הם גרושים. במקרה שאין הסכמה בין ההורים - על בית המשפט להכריע, כשעיקרון טובת הקטין הוא עיקרון העל שעומד בבסיס ההכרעה.
היא כתבה כי כתוצאה מהמעבר לבית האב השתנה מרכז חייו של הקטין וניכר כי המעבר היטיב עמו. היא הוסיפה כי כל עוד זמני השהות עם האם מתקיימים ונשמרים ברציפות, טובתו היא כי יתחנך במסגרת החינוכית בעיר בה הוא גר.
"לימודים במסגרת חינוכית בעיר בה גר הקטין ייצרו תחושת שייכות והשתייכות לסביבה בה מתנהלת שגרת חייו. כך למשל, כל הפעילויות החינוכיות והתרבותיות עם בני הכיתה בה ילמד מחוץ לשעות בית הספר יתקיימו באזור מגוריו", כתבה.
בהחלטה צוין כי הותרת הילד במסגרת חינוך מחוץ לעיר שבה הוא גר תסרבל את שגרת חייו ותייצר בזבוז זמן ואנרגיה על נסיעות ארוכות מוקדם בבוקר ואחר הצהריים בתום יום הלימודים. לפיכך הורתה השופטת על שילוב הקטין במסגרת החינוכית שיבקש האב וקבעה שעל האם לשתף פעולה בעניין זה.