הנתבעות הן קבלניות הפרויקט, חברת "יצחק עפר חברה לבניין ופיתוח" וחברת "אודן הדר יוסף". התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד שרית לנגה, קיבלו את החזקה בדירות בינואר ופברואר 2014. זמן קצר לאחר מכן התברר להם שהחניות לקויות ואינן ניתנות לשימוש סביר. לדבריהם, מקור הבעיה הוא בתכנון לקוי של הירידה לחניון באופן שאינו מאפשר נסיעה שוטפת מבלי להסתכן בפגיעה ברכב.
לדבריהם הם פנו לחברות כמה פעמים בבקשה לתיקון הליקוי אך נאמר להם כי החניון נבנה על פי הנחיות של יועצי תנועה, מתכננים ואדריכל, באישור עיריית תל אביב, וכי אין שום אפשרות לשנות. נטען כי הנתבעות המשיכו להתעלם מהם גם כשהגישו להן חוות דעת שלפיה רכבים פרטיים קטנים נתקלים בקושי רב לעבור בעיקול ורכבים בינוניים לא יכולים להיכנס בכלל. הנתבעות, שיוצגו על ידי עו"ד דן ישעיה ממשרד יעקב חשין, טענו כי שטחי החניון תקניים במצבם הנוכחי ותנאי התמרון בחניון מתוכננים להיטיב עם הדיירים בעתיד לאחר שיושלם וייבנה הבניין הסמוך. במועד זה תורחב רמפת הכניסה לחניון לכדי רחבה כפולה ומשותפת לשני הבניינים.
השופט עזריה אלקלעי מינה מהנדס לבחינת הפגמים בחניון, וזה כתב כי אכן קיים ליקוי בתכנון וביצוע הפניה שמאלה מהרמפה הראשית לכיוון דרך הגישה לחצר החניה. הוא הוסיף כי אין פגם בתכנון ובביצוע תאי החניה עצמם, אלא רק בגישה אליהם.
לדבריו תכנון הפנייה שמאלה אינו תואם את ההנחיות לתכנון וחניונים של משרד התחבורה. זאת ועוד, ניסיונות כניסה לחניון הראו כי רכבים קטנים ובינוניים יכולים לבצע פנייה שמאלה בעזרת תמרון הרכב ואילו רכבים גדולים אינם יכולים לפנות כלל. זאת, כשמעברים בתוך חניון חייבים להיות רציפים.
השופט קיבל את חוות דעת המומחה וכתב כי היא לא נסתרה. הוא הוסיף כי המומחה אישר שאם הרמפה תורחב לאחר הריסת הקיר המפריד בין הבניינים הבעיה תיפתר, אך הנתבעות לא הוכיחו מתי תסתיים בניית הבניין הצמוד.
"העובדה שלפי התוכניות ניתן לבנות רמפה משותפת בשני הבניינים הסמוכים אין בה כדי להכשיר ולהצדיק את הפגם בגישה למקומות החניה", כתב.
בנסיבות אלה נקבע שהקבלניות אחראיות לליקוי שאינו מאפשר חניה תקינה וסבירה של כלי רכב. השופט פסק לזכות כל אחד מהתובעים פיצוי של 50 אלף שקל על ירידת ערך בתוספת 15 אלף שקל על עוגמת נפש.
בסך הכל חויבו הנתבעות ב-195 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקל והוצאות של 34,902 שקל .