מורשת קיר הברזל

None

אין זה מקרה שלא הושג עד היום שום הסכם ישראלי־פלסטיני: הפלסטינים עושים כל מאמץ כדי לחמוק מכך. לו רצו בכך, היו יכולים לעשות תרגיל נפלא: להודיע בראשי חוצות כי הם מאמצים אל ליבם את פרק 18 במצעו האידיאולוגי של זאב ז'בוטינסקי, "חזית המלחמה של עם ישראל", שנכתב ופורסם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כותרתו של פרק זה היא בת ארבע מילים באותו מצע, "שאלת הערבים – דיון ענייני". ד"ר אריה נאור, עורכם הדקדקני של כתבי ז'בוטינסקי היוצאים עתה במהדורה חדשה, תיאר בפרוטרוט את גלגולי מחשבתו בשאלה הבלתי פתורה.

 

ז'בוטינסקי, שגילגל רעיון בינלאומי של שוויון הזכויות לכל האזרחים, כלל בו את זכותו של כל יהודי לשוב לארץ ישראל ולהתאזרח בה. מסקנה שנתבקשה מעיקרון זה הייתה שלילתה של כל הצעה לדחוק את רגלי הערבים ולהרחיקם מהארץ. "זה מחוץ לכל ויכוח, יש די מקום בארץ ישראל", הוא כתב ב־1916, וב־1927 הוסיף: "גירוש ערבים מהארץ הוא קודם כל דבר בלתי מוסרי, ושנית בלתי אפשרי". כעבור תריסר שנים, ב־1939, הוסיף עוד: "יש בארץ ישראל מיליון ערבים אשר איש אינו מאיים עליהם לגרשם או לדכאם".

 

אמונתו הייתה כי ייווצר רוב יהודי בארץ ישראל משני עברי הירדן, ולמען קליטתו לא יהיה צורך בהגירת ערבים אל מחוץ לשטח זה (בהתאמה עם רעיון בינלאומי חדש לחלוקה חדשה של מיעוטים), שכן יש בו מקום לכולם. ואולם, גרס ז'בוטינסקי, רוב יהודי הוא תנאי שבלעדיו לא תיכון המדינה היהודית. הוא יצר מונח חדש, קיר ברזל, אשר יגן על העלייה ועל ההתיישבות היהודים עד שהערבים יכירו שאין בכוחם לגרש את היהודים. מנגד, יינתנו לערבים ערובות נגד דחיקתם מהארץ, בצורה של שוויון זכויות או ישות לאומית עצמית. ז'בוטינסקי היה בטוח כי ערובות אלה יאפשרו לשני העמים לחיות זה לצד זה בשלום ובהגינות. הוא אף הציע הסדר בפיקוח חבר הלאומים למעמדם של המקומות הקדושים שיחולקו בין שלוש הדתות.

 

מלחמת העולם מוטטה כמובן את תקוותו של ז'בוטינסקי בדבר היווצרותו של הרוב היהודי, והוא עצמו הלך לעולמו ב־1940. כעבור ארבע שנים, פירסם חניכו ויורשו, מנחם בגין, שנתמנה למפקד האצ"ל, קול קורא "אל שכנינו הערבים", שהופיע גם בספרו "המרד", ובו המשיך את הלך המחשבה של מורו ורבו. "מלחמה זו" – קרי, המרד נגד הבריטים – "לא נגדכם היא מופנית. אין אנו רואים בכם אויבים, רוצים אנו לראות בכם כשכנים טובים... בארץ ישראל יש די מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני בניכם וגם בשביל מיליוני יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו. הממשלה העברית תעניק לכם שיווי זכויות מלא. השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ. לא תהיה הפליה בין ערבי ליהודי בקבלת משרה ממשלתית". על פי בגין, אכן התחיל שיתוף פעולה שהניב פירות בפרק זמן קצר, אלא שכעבור זמן, ובעיקר אחרי שהובטח לערביי ארץ ישראל כי צבאות מדינות ערב הסדירים יוטלו למערכה וישמידו את היהודים, "ניסו הערבים להרים יד עלינו". הניסיון נמשך גם כעת.