האירוע התרחש בבוקר גשום בדצמבר 2016. התובע סיים להתפלל ויצא מבית הכנסת אל שביל גישה מרוצף, משופע, ללא מעקה ורטוב מהגשם. הוא החליק, ונגרמו לו שבר ופריקה בכתף שהצריכו ניתוח ואשפוז ממושך.
לטענתו, הנפילה נגרמה משילוב של ליקויים בשביל הגישה עם הרטיבות. לדבריו האריחים המרצפים את השביל לא עומדים בדרישות התקן הישראלי והם מחליקים, וגם לא היה מעקה לאחוז בו. הוא צירף חוות דעת של מומחה בתחום בטיחות המפרטת את הליקויים בשביל הגישה וחוות דעת רפואית שלפיה נכותו כתוצאה מהנפילה עומדת על 25% בגין הגבלה בתנועת הכתף ו-10% עקב צלקת מהניתוח. האגודה הכחישה את אחריותה לתאונה. לשיטתה, התובע – שסובל ממחלות רקע וחוסר יציבות בהליכה – החליק כי נעל נעליים ישנות עם סוליה שחוקה שאינן מתאימות להליכה בגשם. היא לא הגישה חוות דעת בטיחותית, אך הציגה חוות דעת רפואית מטעמה שקובעת כי לתובע נכות בשיעור של 20% בלבד.
השופטת קצבוי ציינה כי על האגודה, כבעלת השליטה והמחזיקה בבית הכנסת, חלה חובת זהירות כלפי הקהל הרחב שמבקר בו ועליה להבטיח שהוא יהיה בטיחותי ותקין.
בהתבסס על חוות הדעת הבטיחותית מטעם התובע, שכללה בדיקה של מכון התקנים, היא נקבע שהמרצפות בשביל הן בעלות מקדם החלקה גבוהה מהנדרש בתקן. בצירוף מי הגשמים והעובדה שאין במקום מעקה שבו יכול הצועד להסתייע נוצר סיכון בינוני עד גבוה להחלקה.
השופטת קיבלה את גרסת התובע כי זה הגורם לנפילתו, וקבעה כי האגודה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפיו בכך שלא סיפקה שביל בטיחותי. בתוך כך, היא דחתה את הטענה שהנפילה נבעה מנעליו או מחוסר יציבות בהליכתו.
עם זאת נקבע כי לתובע אשם תורם בשיעור של 10% כיוון שהיה עליו לצעוד בזהירות יתרה בגלל הגשמים שירדו באותו היום והגבירו את סכנת ההחלקה. לעניין הנזק, השופטת קיבלה חוות דעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ולפיה לתובע נכות רפואית בשיעור של 20% ונכותו תפקודית בשיעור זהה.
בסך הכל, בניכוי אשם תורם, נפסק לתובע פיצוי של 193,703 שקל בצירוף הוצאות משפט, שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה והחזר הוצאות למומחים.