לרגל מאה שנה למותו של הצייר אמדאו מודיליאני, מוצגות יצירותיו במוזיאון תל־אביב לצד עבודות של אמנים נוספים שפעלו באותה עת ברובע מונמארטר בפריז וחלקו רעיונות והשפעות — חיים סוטין, מואיז קיסלינג, ז'ול פסקין ועוד, מרביתם יהודים, שנודעו לימים כחברי "אסכולת פריז".
בתערוכה, שנקראת "בין חברים", משתתפת גם הפסלת חנה אורלוף (1888־1968) שפעלה באותן שנים בפריז, ומילאה תפקיד מפתח בהקמת מוזיאון תל־אביב כשהכירה למאיר דיזנגוף, ראש העיר ומייסד המוזיאון, את מארק שאגאל כדי שישמש יועץ למוזיאון. קטעי זיכרונותיה מאותה תקופה מובאים לצד העבודות, ומחזירים אותנו לפריז של תחילת המאה ה־20.
מודיליאני הגיע לפריז ב־1906, בגיל 21. בריאותו הרופפת אילצה אותו לזנוח את תוכניתו להיות פסל, והוא התמקד בציורי דיוקן. הוא נפטר בגיל 36 משחפת שהסתבכה עקב אלכוהוליזם וצריכת סמים. הוא הרבה לצייר דמויות שוליים מהמעמד הבינוני־הנמוך. את רישומיו נהג למכור בבתי קפה או לחלק תמורת כוסית משקה. הוא היה מעורה בתרבות הצרפתית, אך טיפח את שונותו ונהג להציג עצמו במלים "שמי מודיליאני ואני יהודי". / חבצלת דמארי
"אמדאו מודיליאני, בין חברים" מוזיאון תל־אביב, ג' 12.00־21.00, ד' 12.00־18.00, ה' 12.00־21.00, ו' 10.00־14.00, שבת 10.00־18, 50 שקל, תושבים וסטודנטים 40 שקל, אזרחים ותיקים 25 שקל, עד גיל 18 וחיילים חינם. עד 1 בספטמבר