הפוליטיקה של הסוסים

או: מה פרויד היה אומר על כנסת ישראל 2021

זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה ומי שאם יכולתי לבקש לפגוש אדם אחד בלבד הייתי בוחר בו, המשיל בסוף המאה ה־19 את היחסים בין הכוחות הלא־מודעים והמודעים שלנו ליחסים שבין פרש והסוס שעליו הוא רוכב. לכל אחד מאיתנו יש איד, חלק שמורכב מדחפים פרימיטיביים שאנחנו זקוקים כדי לשרוד, ועם הזמן מתפתח גם האגו, שאמור לשלוט בדחפים האלה ולנהל אותם באופן מרוסן שיאפשר לנו להתקיים כבני תרבות. 

 

זו הקומה הראשונה של המשל הזה. הסוס מספק את האנרגיה שמניעה את שניהם קדימה, אבל הרוכב הוא זה שמנחה את התנועות העוצמתיות האלו לכיוונים שיבחר. אלא שבקומה השנייה אנחנו מבינים שהרוכב מאבד לפעמים שליטה על הסוס: האיד מוביל את האדם לאן שהוא חפץ, ובכל מקרה לסוס יש יותר כוחות פיזיים מלרוכב. אז במידה מסוימת לבעל הכוח יש לעיתים את המילה האחרונה, ושם האירוע מתחיל להסתבך. 

 

הפוגה קומית בחפירה הפסיכולוגית בטרם נמשיך, כי נזכרתי בשתי בדיחות על פסיכולוגים שאני אוהב. הן ישנות, אך לא נס לחן. הראשונה היא על מטופל שאמר לפסיכולוג שלו שכולם מנצלים אותו, אז הפסיכולוג אומר לו במהלך הפגישה שישחרר וזו רק תחושה שלו והכל בסדר. "תודה", השיב המטופל בסוף הטיפול. "כמה אני צריך לשלם לך?" 

 

"כמה כסף יש לך?" שאל המטפל. 

 

הבדיחה השנייה הצחיקה אותי בגלל טמטומה בלבד, אז ראו הוזהרתם: אדם בן 80 הלך למעבדה לשיפור הזיכרון והתנסה בכל הטכניקות המקובלות: שיטת האסוציאציות, שיטה שמסתמכת על ויזואליה ועוד מגוון שיטות. והוא באמת הרגיש שזה עוזר. כשחבר שלו שאל איך קוראים לקליניקה, הוא ניסה להיזכר באמצעות הטכניקות שלמד וענה לו: "תגיד, איך קוראים לפרח הריחני עם העלים האדומים?" "אתה מתכוון לשושנה?" שאל החבר. "כן, בדיוק", השיב לו ופנה לאשתו: "שושנה, איך קוראים לקליניקה שהייתי בה לפני יומיים?"

 

עכשיו נמשיך: באופן אישי, שמחתי מההקמה של ממשלת הריפוי, גם כי האלטרנטיבה הייתה מזעזעת (מערכת בחירות); גם כי לא הבנתי מדוע המכנה המשותף שלי כאיש ימין עם ליצמן ובן־גביר אמור להיות גבוה מהשותפות שאני חש שיש לי עם, נניח, מצביעי יש עתיד; וגם כי חשבתי שמגיע גם לחברים מהמרכז שמאל, אחרי 300 שנות נתניהו, להרגיש שנציגי הציבור שלהם הם חלק מהממשלה. הטענות נגד הממשלה היו ועודן מובנות לי, בעיקר זו המתייחסת להדרה של ישראל השנייה ממנה, אבל הרגשתי שרוב גדול מהציבור פשוט התעייף מהריבים, מהשנאה ומהשיח המפלג.

 

אם הרצון להתווכח הוא הסוס, הרי שלתפיסתי רובנו רוצים ונרגשים לראות נבחרי ציבור מימין ומשמאל שמסוגלים לרכוב עליו ולשלוט בו, כדי לעבוד יחד בכל זאת. הם מנהלים ויכוחים, אבל גם יודעים לפרגן אחד לשני, לפתור מחלוקות וליצור שיח מכבד ושפה משותפת. העובדה שבנט משתף פעולה בהרמוניה עם ניצן הורוביץ היא לא פשרה שצריך לעשות בדיעבד. יש בה משהו פורץ דרך וחשוב. 

 

מסיבה זו, שמחתי גם כשנשיא המדינה הנכנס לא נכנע למחאות (הלגיטימיות) נגד מינוי מי שהיה בעבר בדוברות הליכוד, והותיר את נאור יחיא בתפקידו. אגב, אם השם נאור יחיא לא אומר לכם דבר, אל תרגישו לא בנוח: מדובר בפרשייה שחיה בעיקר בראשם של כמה מפגינים ובטוויטר. אבל בגדול, מדובר במי שעבד עם נתניהו וכעת יעבוד בבית הנשיא. ובעיניי זה לא רע בכלל שאת משרות המפתח במדינה יאיישו אנשי המקצוע הכי טובים שיש. אנשים שנמצאים שם בזכות היכולות והכישורים שלהם, ולא בגלל שהם מזוהים עם צד כזה או אחר של המפה הפוליטית. 

 

אינני מכיר את נאור יחיא באופן אישי, אבל מה ששמתי לב אליו הוא שלצד ההפגנות נגד מינויו, הוא גם קיבל תמיכה רחבה מעיתונאים ואנשי תקשורת בכירים, כאלו המזוהים גם עם הימין וגם עם השמאל. זה סימן מעודד. כשראיתי את ההפגנות נגד מינויו לדובר (יש תקדים לכך שמתארגנת הפגנה על נושא כזה?) ביקשתי לקרוא קצת על הבחור הזה. מתברר שהוא יליד יקנעם, בן למשפחה דתית. בוגר ישיבה תיכונית ומדריך בבני עקיבא, שהתגייס והיה קצין מצטיין בדובר צה"ל. הוא השתחרר אחרי עשר שנים בצבא בדרגת רס"ן ועבד גם עם גלנט ועם גנץ, עם אורנה ברביבאי וכן, גם עם הליכוד. 

 

הוא קיבל את האמון של האנשים האלו כי הם כנראה סמכו עליו. ונכון, הוא עבד בשנים האחרונות עם נתניהו. אבל בעיניי, אם יש משהו שהרצוג יכול לעשות אחרת מריבלין, אז לנסות להיות הנשיא גם של הציבור הימני בישראל, ולא לפסול אדם מקצועי רק בגלל שעבד עם ביבי, זו בהחלט התחלה טובה. 

 

ההרגשה שלי הייתה שאת ההפגנות נגד נאור יחיא, הפגנות שמכוונות כלפי אדם שקיבל מינוי לדובר, מנהל הסוס ולא הרוכבים. הסוס שהתרגל לדהור בשעטה במוצאי שבתות בבלפור בשנותיו של נתניהו, עוד לא הבין שזה הזמן לנסות משהו חדש, לעשות את זה בדרך אחרת. 

 

אשירה לה' כי גאה־גאה, סוס ורוכבו רמה בים.

 

שבת שלום.