בני הזוג נפרדו בשנה שעברה ועדיין מתנהלים ביניהם הליכים שונים בעניין המזונות ואיזון המשאבים. האישה גם הגישה בקשה למתן צו הגנה נגד הבעל. לאחר הפרידה הגיעו הצדדים להסכם המכונה "קינון הורי" שלפיו הבנות נמצאות באופן קבוע בדירה המשותפת וההורים שוהים איתן לסירוגין. במקביל מונתה אפוטרופא לדין לקטינות שהמליצה להפחית יום אחד המוקדש לאב.
בתחילת החודש אימץ השופט זגורי את ההמלצה והורה על שינוי הסדר הקינון כך שבשבוע אחד ישהה האב בבית המשפחה בימים א' ו-ה' ובשבוע שני בימים א', ג' ושישי עד מוצאי שבת. האישה ביקשה לפסוק מזונות זמניים וטענה כי חרף הסדר הקינון וזמני השהות שנקבעו לאב, רק היא מכלכלת ומזינה את בנותיה. האב טען כי אין כלל מקום לפסוק מזונות זמניים שכן צורכי הקטינות מסופקים במלואם במסגרת הסדר הקינון ועל כל צד לשאת במזונות הקטינות לפי ימי השהות.
השופט אסף זגורי כתב כי על פי רוב, נהוג לראות בהסדר קינון הסדר יקר יותר עבור המשפחה, שכן הוא מצריך להחזיק 3 יחידות דיור. אף שההסדר עשוי להיטיב עם הילדים, הוא אינו אפשרי כלכלית ברבים מהמקרים.
הוא הדגיש כי סידור הקינון ההורי משפיע על אופן החיוב במזונות במספר מישורים. בין היתר במישור רמת החיים יש לוודא שההסדר מאפשר לשמור על רמת החיים שאליה הורגלו הילדים בדירה.
עוד יש לקבוע מי ההורה המרכז שינהל את הוצאות החזקת המדור והוצאות הכלכלה והמזון. כמו כן יש להביא בחשבון את השפעת ההסדר על הוצאות ההורים שכן כל אחד מהם נדרש למצוא לעצמו דיור חליפי בזמנים שאינו עם הילדים.
השופט הזכיר כי לפי הלכת בע"מ 919/15, בעת פסיקת המזונות יש לחשב את מכלול הצרכים של הילדים ולהבחין בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות.
על פי ההסדר האב שוהה עם הקטינות 12 ימים מתוך 28 יום, ואילו האם 16 יום מתוך 28 יום. באחוזים מדובר בחלוקת זמני שהות בין הצדדים בהיקף של 43% עם האב ו-57% עם האם. באשר למצבם הכלכלי של הצדדים קבע השופט יחסי הכוחות הם 70%-30% לטובת האב.
הוא העמיד את הוצאות הכלכלה של הילדות על 3,000 שקל בחודש כך שעליו לשלם לאם 2,100 שקל לחודש. באשר להוצאות ביגוד והנעלה נקבע כי כל צד ירכוש עבור הקטינות לפי יכולתו הכלכלית. שני ההורים חויבו לשלם את תשלומי החזקת המדור, מיסי קהילה לקיבוץ ותשלומי חינוך של הקטינות ביחס של 70% האב ו-30% האם.