המטריקס של בנט

None

זה שבוע שני ברציפות שראש הממשלה יצא עם בשורות לאומה ביום חמישי בשמונה בערב, בזמן שידור המהדורות המרכזיות. עוד כמה שבועות כאלה ויימצא היורש למסורת הצפייה במשחקים של מכבי תל־אביב בגביע אירופה. אולי לצד חידוש יחסי העבודה עם משה קלוגהפט, נפתלי בנט אף ייעזר בשירותיו של רפי גינת, כדי שגם הכניסה לחדר תישמע כמו שצריך.

 

העדכונים של בנט, כשהפעם היו לצידו גורמים נוספים (בשבוע שלפני הוא ניצב לבדו, מה שעורר תהיות נוכח הקרדיט שמוענק לו בתחום הענקת הקרדיטים), היו רלוונטיים: הן השקת המבצע למתן חיסון שלישי לאוכלוסייה בסיכון והן דיבור יחסית ישיר על האסטרטגיה העכשווית בהתמודדות עם הקורונה, כלומר צעדים שיגרמו מינימום נזק לחופש הפרט והשגרה הכלכלית. באופן אישי, שאינה בשום פנים ואופן דעת מומחה (בכל זאת, אני לא שייקה לוי או עיתונאים שרכשו את השכלתם האפידמיולוגית בגוגל), זאת נשמעת כמו הכרעה הגיונית ובוודאי סבירה. היא בטח עושה יותר שכל מרוב הסיקור התקשורתי של הנושא, שמונע משתי התמכרויות שהגמילה מהם תקרה, אם בכלל, הרבה אחרי שניפטר מהקורונה: רייטינג ופוזיציה.

 

ובכל זאת, בנט הוא ראש ממשלה טרי (וסופר, בל נשכח), שמאחוריו אמנם חברות בקבינט וקדנציה קצרצרה בתור שר הביטחון, אבל הבוסריות היא חלק בלתי נמנע מתהליך ההבשלה בתפקיד שאין שני לו. אולם כאן נוסף עוד פקטור, והוא שבסיס התמיכה שלו צר כמעט כמו המרחב שיש לו לטעות בעניינים של חיים ומוות. המצב הזה, לצד קואליציה שמתקשה לתפקד עקב היותה יציר כלאיים שלא היה מבייש את פרנקנשטיין, מפיק חשש אמיתי בקרב רבים שהעסק מנוהל אך ורק לשם ניהולו.

 

בנט, למשל, טרם ענה על שאלות עיתונאים מאז נכנס לתפקיד, לפני חודש וחצי. התקופה, כרגיל בישראל, מורכבת: לצד הקורונה ישנם אירועים לא פחות דרמטיים ואולי אפילו יותר, למשל המלחמה הלא־ממש שקטה מול איראן, שהעלתה הילוך בסוף השבוע. בנוסף, למרות שכמעט לא עוסקים בכך, הגדה מבעבעת עקב ההסתאבות המוחלטת של שלטונו הממושך והבלתי דמוקרטי של אבו־מאזן, לרבות הוצאה להורג פחות או יותר של מבקר קולני. עזה, כרגיל, על קוצים. וגם קריסת לבנון היא לא עניין לזלזל בו.

 

לכן גישת המנכ"ל של בנט, גם אם היא מרעננת בצניעותה (היחסית) לעומת הפוזה הבלתי נלאית של קודמו, אינה בהכרח הדרך להשרות ביטחון על הציבור, כאילו שהכל בסדר וכולם מתרכזים בעבודתם. להפך: בנט, למרות שהוא נהנה מכמה וכמה מושבי ריפוד נוחים בצורת פרשנים שנהנים מחידוש הקשר עם לשכת רה"מ, עדיין מתנועע אנה ואנה כמו הדמויות ב"מטריקס" במטרה לחמוק מהמוקשים. אפילו בנוגע ליוזמה דרמטית מבחינת יסודות המשטר, כגון החוק שימנע מנאשם בפלילים להרכיב קואליציה, לא באמת ברור מה הוא חושב.

 

מי שרצה וגם הצליח להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים, לא יכול להעביר את הקדנציה בחיכוך סטרילי עם העולם ותפילות לקב"ה (וגם לאללה, במקרה הזה) שהתקציב יעבור בשלום. גם כל מיני גימיקים פרובוקטיביים שמהנדסים עבורו גורמים שהיום הם איתו ועוד שעתיים עם יריביו, לא יעזרו לו. בסוף, אין תחליף למנהיגות עצמה, כי מדינה היא לא חברת סטארט־אפ: אי אפשר להיות הבוס שמוביל את הספינה ורק חושב על האקזיט. ¿